העולם ציין את שחרור אושוויץ, הערבים התעלמו
בעוד שבאושוויץ נערך טקס חסר תקדים בהיקפו בהשתתפות מנהיגים מרחבי העולם, התקשו צופי הטלוויזיה או קוראי העיתונים והגולשים בעולם הערבי למצוא אזכור לאירוע. לעומת זאת, מאמר מערכת בעיתון "אל חיאת" העדיף לקשור בין "אושוויץ לפשעי ישראל בפלסטין". פרופ' אייל זיסר: "דווקא חלה התקדמות. היום מידת ההכחשה ירדה"
בעולם הערבי המשיכו להתעלם מזכרון השואה, גם כאשר כל העולם ציין אתמול (ה') 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.
בעוד מנהיגים רבים ממדינות שונות בעולם הגיעו לטקס באושוויץ, יומיים אחרי המושב המיוחד באו"ם לציון אירוע היסטורי זה, צופי הטלוויזיה או קוראי העיתונים בעולם הערבי התקשו להבחין שהאירוע כלל נערך, אלא אם העמיק וחיפש במפורש אחר הדיווחים לאירוע.
קשה לומר שהיתה התעלמות מוחלטת, אולם הדיווחים, אם כבר היו כאלה, התאפיינו במינוריות ולאקוניות. בערוצי הטלוויזיה ובתחנות הלווייניות שמצטיינות בדיווחים מהירים על כל פיצוץ בעיראק, או על הנעשה בשטחים, נמנעו כמעט מלהתייחס לכך.
מהדורות החדשות עסקו בזירה העיראקית הרותחת ובהתפתחויות האחרונות בזירה הפלסטינית. כמעט בודדה במערכה היתה תחנת "אל-חורה", ששידרה את הטקס באושוויץ בשידור ישיר, כולל תרגום סימולטני של נאומו של הנשיא משה קצב. אבל, וזה ה-אבל הגדול, זו תחנה אמריקנית שמשדרת בערבית למזרח התיכון.
כך גם בנוגע לעיתונות הכתובה ואתרי האינטרנט. בעיתונים הנחשבים בעולם הערבי כמעט שלא הופיעו דיווחים ואלה שכבר הופיעו, לא בהכרח ינעמו לאוזניים יהודיות וישראליות. כזה היה מאמר מערכת שפורסם בעיתון רב-ההשפעה היוצא לאור בלונדון "אל-חיאת".
במאמר שכותרתו "אושוויץ ופלסטין" ניסה הכותב, עבד אל-ווהאב בדרחאן, לקשור, כמו רבים אחרים בעולם הערבי, בין אימי השואה ולבין המצב של הפלסטינים בשטחים, ובין הנאצים ובני בריתם לחיילי צה"ל.
"למסקנה שישראל הסיקה מציון יום השנה ה-60 לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, לא היה קשר למשמעות הזיכרון עצמו. בא שרון ואמר כי 'הלקח שעלינו ללמוד הוא שאין לנו על מי להסתמך אלא על עצמנו בעימות מול אויבנו'. שר החוץ, סילבן שלום, הוסיף כי קיומו של אירוע הזיכרון הזה יכול להוות 'נקודת מפנה' בתפקיד האו"ם במזרח התיכון.
"היה זה אך טבעי שהאו"ם יביע עניין ביום הזיכרון, אשר נוגע לאנושות כולה באותה מידה שזה מעניין את היהודים. אולם, השימוש של האו"ם ביום השנה לשחרור מחנה ההשמדה לניקוי היסטוריית הדמים של 'מדינת ישראל' (המרכאות במקור), היא סוגיה אחרת לחלוטין. כל זיקה, מלאכותית או מתוכננת, בין ישראל לשואה היא ביזוי לזיכרון ותוקפנות כלפי המשמעויות שלה. הרי פשעי המלחמה לא יימחו בעזרת פשעי מלחמה אחרים", כותב בדרחאן שלא חוסך את שבטו גם מהאו"ם".
"אנאן שכח את הפלסטינים"
הכותב הוסיף: "נאומו של קופי אנאן ביום השנה לשחרור מחנה ההשמדה יועד באופן ישיר לשכחת הפלסטינים. הוא ציין את קמבודיה, רואנדה ויוגוסלביה לשעבר, ואפילו הוא לא שכח לציין, כמובן, את הטרגדיות בדארפור. הוא אמר 'אנו עדים לדוגמאות נוראיות לחוסר-אנושיות', אולם לא התייחס למה שקרה ומה שקורה לפלסטינים. האם ניתן להכניע רגע היסטורי חשוב כל כך לאנושות כדי לרצות את ארה"ב וישראל ולהשכיח את פשעיהן רק בגלל שהיהודים סבלו מהשואה?!"
לקראת סיומו של המאמר, שב בדרחאן וחידד את המסר: "האירוע שבו חזינו בטקס באו"ם היה שכחה מתוכננת של הטרגדיה הפלסטינית. זאת, למרות שכולם מסכימים שהשלום במזרח התיכון, אם הוא אמור בכלל אמור לצמוח, הוא אמור להתחיל בפלסטין, אם בכלל יצמח שלום מההרס שהביאו ישראל וארה"ב.
טוב יעשו קופי אנאן ובני בריתו, אם באירועים דומים בעתיד יציינו בעיות ואסונות אחרים בעולם, שגם אם זה לא יהיה לצורך האיזון, אז לשם הצדק - במיוחד אחרי שארה"ב וישראל הלכו כברת דרך ארוכה כדי להפוך את המוסלמים לניצודים, כפי שהיו היהודים בימי הנאצים והיטלר".
"פחות מתכחשים לשואה"
ראש החוג למזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב, פרופ' אייל זיסר, הסביר: "ההתייחסות לשואה בעולם הערבי נעה בין התעלמות מוחלטת למחאה על כך שהעולם מתמקד במה שעוללו ליהודים ולא מדבר על מה שמעוללים לפלסטינים".
לדבריו, "בין הדיווחים שהוקדשו לעניין, תמה היום מאמר בעיתון ירדני מדוע מדגישים דווקא את מה שאירע ליהודים, שכן היו פשעים נגד כולם. האווירה הכללית היא שהתייחסות מיוחדת שכזאת לשואה נותנת לישראל לגיטימציה לנצל את השואה לחיזוק מעמדה הבינלאומי".
אולם, לפי פרופ' זיסר, למרות הכל מדובר בהתקדמות מסויימת לעומת ימים עברו. "אם בעבר השיח הערבי התרכז בהכחשת השואה, היום מידת ההכחשה ירדה, אולם ניתן למצוא מאמרים שמדברים על כך שהמספרים נופחו. ככלל, אין נכונות לראות את הדברים מעבר לזווית של הסכסוך הערבי-ישראל. בראייתם, טקס כפי שאירע באו"ם הוא טוב לישראל ולכן, בהכרח הוא רע לערבים".
לפנייה לכתב/ת 
