תפוזים מהעץ (של השכנים)

הבית שלנו ניצב בשכונה ותיקה באחת הערים המרכזיות בארץ. בשכונה יש בתים מתקופת קום המדינה, שנבנו כשהיה צריך לבנות מהר דירות לכל העולים החדשים. בבניין שלנו יש ארבע דירות, וכיאה לבנין קטן בשכונה של פועלים קשיי

יום, יש גינה מסביב לבית. אבל לא סתם גינה - לכל דירה בבניין יש את חלקת האדמה הקטנה שלה. במקור נועדה הגינה לגידול "משק חי" עבור כל משפחה. אתם יכולים בוודאי לתאר לעצמכם את משק החי של משפחת בן-יוסף: צבים, קיפודים תועים והרבה חוביזה.

אבל למשפחת בן יוסף יש שכנים שחיים בבניין הזה מיום הקמתו, שעדיין זוכרים איך הבניין נראה פעם, כשהוא היה חדש ונקי. למעשה, הזיכרון שלהם כל כך טוב עד שהם בטוחים לגמרי ש"ממש לא מזמן צבענו את החזית" (אחרי מלחמת ששת הימים), ו"רק עכשיו סגרנו מרפסת" (באוגוסט 84).

השכנים הוותיקים שלנו הם נצר אחרון לשכונה של פועלים עמלנים והם נשארו לטפח את הגינות הקטנות שלהם. בגינה של חנה השכנה יש עץ תפוזים, שסק, פקאן וגויאבה. פעמיים בשבוע, בשעות הזויות לחלוטין (6-7 בבוקר) היא יורדת לגרף את הגינה שלה. לנכש עשבים, לעדור ולהשקות את העצים. כבר ארבע שנים, מאז שאנחנו גרים כאן שהיא מנהלת את הטקס הזה בקפדנות יתרה. למעשה יש סיכוי סביר שהיא מנהלת את הטקס הזה כבר יותר מחצי מאה, וזה הזמן להזכיר שמדובר באשה בת שמונים ושתיים.

בצידה השני של הגינה נמצאת החלקה של יעקב וצילה, שצעירים מחנה בעשור ולכן מרשים לעצמם לכנות אותה בתואר "הזקנה" ולהאשים אותה בכל העיכובים והבעיות שיש בבניין. ליעקב וצילה יש ערוגות פרחים מפוארות, עץ שסק, גויאבה, פקאן ותפוזים. אה, בדיוק כמו העצים של חנה. אבל אסור, אסור בשום אופן להשוות או לרמוז שהעצים של חנה נאים יותר או מניבים פירות טובים יותר.

כשעברנו לגור כאן הבהירו לנו השכנים הוותיקים שאנחנו מקבלים גינה מוזנחת ביותר, שהדיירים הקודמים לא טרחו לטפח.

באותה נשימה הם הוסיפו שמומלץ מאוד (מאוד!) שאנחנו עשה משהו יותר מועיל מלהפוך את החלקה שלנו למאפרה, כמו שהדיירת הפושטקית שגרה כאן קודם עשתה.

בכל שנה באביב אנחנו משנסים מתניים, עוקרים, מדשנים, זורעים ומצליחים להשקות במשך שבועיים. אח"כ מגיע הקיץ ואנחנו רואים את עמלינו הופך לקוצים עגומים. בחורף החלקה שלנו הופכת לשדה של חמציצים ועלי חרדל, ממש עלי בייבי לסלט.

בעונה הזאת ממש עצי ההדר של חנה ושל היעקובים עמוסי פרי, התפוזים כתומים, נאים ונוצצים ונשארים על העץ עד שהם נרקבים ונושרים (או נושרים ונרקבים). אני, חובבת תפוזים שכמותי, מתבוננת בעצים הנפלאים האלה בעצב ומצטערת שהשכנים שלי מאוד אוהבים לטפח את הגינה שלהם, אבל לא מביעים שום עניין בתוצרת.

פעם עשיתי טעות פטאלית וניסיתי לפלח תפוז. צילה תפסה אותי עם יד על עץ התפוזים של חנה. היא איימה בהשטנקרות. גימגמתי וניסית להסביר שממילא העצים עומדים עם כל הפרי הזה ואף אחד לא קוטף ולא אוכל... אבל צילה קטעה את הטיעונים שלי ואמרה שהגינה הזאת היא של חנה ואף אחד לא יכול לגעת לא בעצים ולא בפירות. זחלתי הביתה כולי בושה ומוטי הסתכל עלי במבט של "אמרתי לך". אח"כ הסתכלתי טוב-טוב שאף שכן לא אורב לי בחוץ והלכתי לירקן לקנות קילו תפוזים.

4 כרעיים של עוף מחולקות לשוק וירך (סה"כ 8 חתיכות)

מעט שמן זית לטיגון

5 בצלי שאלוט חתוכים לרבעים (או בצל אדום אחד גדול)

2 שיני שום כתושות

1 כוס מים או ציר עוף

1 כף קטשופ

2 תפוזים עסיסיים: אחד סחוט למיץ והשני מקולף וקצוץ

1 כוס זיתים ירוקים מגולענים

מלח ופלפל שחור טחון

1. בסיר שטוח ורחב מחממים שמן זית. מטגנים את העוף עד שמשחים משני הצדדים.
2. מוציאים את העוף ומוסיפים למחבת בצלי שאלוט. מטגנים כדקה ומוסיפים שום. מטגנים ביחד עוד דקה.
3. מוסיפים מים ו"מקרצפים" את תחתית הסיר, כך שלא ישארו חלקים דבוקים. מוסיפים מיץ מתפוז אחד וכף קטשופ ונותנים לרוטב להתבשל ביחד 10 דקות.
4. מחזירים לסיר את העוף המטוגן, מוסיפים את הזיתים, התפוז הקצוץ, ומעט מלח ופלפל (הזיתים מלוחים, אז זהירות עם המלח!). מכסים ונותנים לעסק להתבשל כחצי שעה.
5. מוציאים את העוף לצלחת הגשה חגיגית ומצמצמים את הרוטב בחצי. יוצקים את הרוטב, עם על הדברים הטובים שבו על העוף ומגישים.
6. אפשר להגיש ליד, או על מצע של קוסקוס, אורז (לבן או מלא) או פירה.
   

שירה, חברה שלי אמרה לי השבוע שבכל ספר בישול שהיא פותחת בזמן האחרון יש מתכון של עוף בזיתים ולימון כבוש. ובכל פעם שהיא מנסה לעשות את זה – יוצא לה גועל נפש. אז אני מציעה למתן, להשתמש במעט לימון ומעט תבלינים ולעשות אותו עדין עדין.

מתבססים על המתכון שלמעלה:

• מחליפים את התפוז הקצוץ בשתי כפות שמנות של לימון כבוש קצוץ (למשל "לימון בלאדי" של "פרג" או לימונים כבושים שנמכרים במשקל).
• את מיץ התפוזים אפשר להחליף בחצי כוס מים. במקום כף קטשופ תוסיפו קופסא קטנה של רסק עגבניות. שאר המרכיבים והוראות הבישול – כמו שצויין במתכון המקורי.