הוציא מים מהסלע

הכל כבר נאמר ונכתב על זוהר ארגוב, וגם הודפס, יצא ושווק. השידרוג העיקרי ב'המיטב' שלו, 18 שנה אחרי מותו, הוא בחיבוק ובמכובדות שהבית, אן.אם.סי, ושם הסדרה מעניקים למלך הזמר המזרחי ז"ל.

29 השירים (ועוד שתי מחרוזות קצרות) נחשבים אולטימטיביים (איפה 'מפרץ שלמה'?), אבל ערכו של האוסף הוא בהשוואתיות שמובנית בו. הדיסק הראשון מתייחס לשלושת אריכי הנגן הראשונים, 'אלינור' ('80), 'היו זמנים' ('81) ו'נכון להיום' ('82), ומציג (להוציא חריגים) את תרבות ההקלטה המעליבה של עידן הקסטות: הפקה מוסיקלית מביכה וצליל שטוח, רק קלידים, גיטרות (מכאיבות לאוזן!) ותופים. העוד מפציע רק ב'היו זמנים', הקאנון ב'צל עץ תמר', ורק 'כבר עברו השנים' זוכה למילוי ראוי. כששומעים אותן, זוהרו של ארגוב חזק עוד יותר: הוא אשכרה הוציא מים מהסלע.

בדיסק השני, המאוחר יותר ('כך עוברים חיי' ו'ים של דמעות' מ-84' ו'להיות אדם' מ-85'), ההפקה המוסיקלית משופרת, הרבה בזכות המעבדים יגאל חרד וננסי ברנדס. כלי מיתר, הקשה ואפילו בוזוקי, שלא לדבר על ה'סימפוניה' של 'הפרח בגני' והאוברטורה ב'בדד'.

לראשונה, כל המילים 'של' ארגוב, וגם השמות המדויקים של היוצרים, כולל זהותם האמיתית של בני משפחת עממי. חבל שלכבוד דומה לא זכו הנגנים בתקליטים המקוריים.