כור גרעיני במארז נייד

מדינות מתפתחות רבות משוועות כיום לאנרגיה זמינה; אחד הפתרונות המפתים ביותר לאספקת אנרגיה כזו הוא כורים גרעיניים. אך אליה וקוץ בה – מדינות אלו עלולות להשתמש בתוצרי הלוואי של כורים גרעיניים המוקמים לצורך אספקת אנרגיה על מנת לייצר נשק גרעיני.

פיתוח אמריקני חדש אולי יפתור בעיה זו. הפתרון הוא בדמותו של כור גרעיני נייד וחתום לחלוטין, שמפתחת מחלקת האנרגיה של ארצות הברית. הכוונה היא ליצור מארז נייד של כור גרעיני שלא ניתן יהיה להגיע אל החומרים הבקיעים שבתוכו משום שעל פי טענת המפתחים הוא יהיה מוגן במעטפת שלא ניתן יהיה להסירה (האם אכן קיימת מעטפת כזו? כך, מכל מקום, טוענים המפתחים). 

למרות שהכור איננו קיים עדיין, כבר יש לו שם - SSTAR, ראשי התיבות של small, sealed, transportable, autonomous reactor, או בעברית – כור עצמאי, נייד, חתום וקטן. על פי התוכנית הוא לא יזדקק לכל תדלוק או תחזוקה ופעולתו תספק אנרגיה חשמלית למשך שלושים שנה שבסופן הוא יוחזר לארצות הברית.

בכורים גרעיניים רגילים יש לטעון מדי פעם דלק גרעיני ולהסיר את הדלק הגרעיני שהתכלה. דבר זה מעניק למפעילי הכורים את ההזדמנות לנצל את החומר הבקיע שבתוכם למטרות צבאיות. חוסר הצורך לתדלק ולתחזק את הכור הגרעיני הנייד המתוכנן מונע סכנה זו.

החשש מפני השימוש בכור גרעיני לייצור כלי נשק גרעיניים הוא רק סיבה אחת לרצון לספק בעתיד כור גרעיני כזה למדינות מתפתחות. סיבה נוספת היא יכולת ההפצה המוגבלת של האנרגיה החשמלית המופקת באמצעות רשת החשמל של מדינות מתפתחות אל צרכניה. כור גרעיני רגיל להפקת אנרגיה חשמלית מפיק הספק של כג'יגה-ואט אחד, הספק גדול מדי עבור מדינות מתפתחות משום שהן אינן מסוגלות להעבירו באמצעות רשתות החשמל שלהן.

ההספק הגדול של כורים גרעיניים רגילים, אם כן, איננו מהווה יתרון כי אם חיסרון באותן מדינות. הכור הגרעיני המתוכנן יהיה בעל הספק קטן בהרבה. המפתחים חושבים כרגע על שתי גרסאות. האחת – יחידה שתפיק הספק של 100 מגא-ואט (עשירית מזו של כור גרעיני רגיל) והאחרת של 10 מגא-ואט. 

אורכה של היחידה הגדולה יותר - של 100 מגא-ואט - יהיה 15 מטר, קוטרה 3 מטר ואילו מסתה תהיה 500 טון. על פי התוכנית תוביל ארצות הברית את היחידה אל המדינה המקבלת אותה, באמצעות ספינה ולאחר מכן באמצעות משאית מתאימה. אחרי שתסיים היחידה את חייה, היא תיאסף בחזרה לצורך השמדה או לצורך מחזור.

אם הכול ילך כשורה, יהיה בידי ארצות הברית אב טיפוס של יחידה כזו עד שנת 2015.

בנייתו של כור גרעיני כזה אכן עשויה לפתור את בעיית אספקת צורכי האנרגיה של מדינות מתפתחות, אך גם כאשר כור כזה יהיה בגדר עובדה מוגמרת, אין זה ודאי כלל וכלל שמדינות מתפתחות אכן ירצו להשתמש בו, משום שהמחיר לשימוש בו הוא השארת השליטה בו בידי נותנת החסד – ארצות הברית.