שתף קטע נבחר

אנו אוהבים אותך מולדת

דעת הקהל טרודה בעניינים כבדי משקל, ובינתיים, עלולה להתקבל החלטה שתאפשר כרייה בנגב ותהרוס אותו

אני יודע שדעת הקהל טרודה היום בעניינים כבדי משקל, גורליים מאוד. ובכל זאת, גם נושאים רבי חשיבות אחרים מפלסים דרכם במרפקים אל סדר היום הציבורי: עתידו של אלי אוחנה בבית"ר ירושלים, שובו של איל ברקוביץ' והדמע בעיניו, המורה האוהבת ותלמידיה, עלילות עמרי, הרב עובדיה שכינה את ח"כ לפיד "חתיכת כלב".

 

אם כך, יותר גם לי לעסוק בימים טרופים אלה בעניין שאינו תופס כותרת והוא, כביכול, נחלתם של מעטים בלבד, של "הירוקים", של הנודניקים האלה המוצאים להם זמן להילחם למען הארץ הקטנה הזאת, כבשת הרש שלנו, להרים קולם בלב המהומה נגד מי שמכערים את פני ארצנו ומחריבים את הנופים נשגבי היופי, שכמו יצאו זה עתה, והם חמים עדיין, מתחת לידו של הבורא.

 

בראשית שנות ה-30 כתב נתן אלתרמן שיר עם ידוע ושגור, שבו הכריז בלי להתבייש: "אנו אוהבים אותך מולדת". אהבה זו גם אחוזה במצוות עשה: "ממורדות הלבנון עד ים המלח / נעבור אותך במחרשות / אנו עוד ניטע לך ונבנה לך / אנו נייפה אותך מאוד". כלומר, במעשינו נייפה את המולדת הזאת, לא נשחית את פניה, חס וחלילה. להלן היינו שרים: "נלבישך שלמת בטון ומלט / ונפרוש לך מרבדי גנים". ללמדך שיש איזון אחראי בין הפיתוח לבין אותו יופי המטופח באהבה גדולה. במרוצת הימים ראינו איך "בניין הארץ" מתרחש תוך הרס אוצרות נוף וזיהום אוויר ומים הקוטלים בירקון אורחים מאוסטרליה והמנגעים בקישון את לוחמי הקומנדו הימי.

 

אנו עומדים כעת בפני דרישה של חברת הפוספטים לקבל לכרייה שטח חדש באזור שרף ובשלוחת הר צלמון בלב הנגב, לאחר שמוצתה הכרייה בשדה אורון והיא מתקרבת למיצוי בשדה צין. כעת מבקשים כורי הפוספטים לחפור ולחשוף גם במקום הזה. "הירוקים", מגיני הטבע, רואים בו "ארץ בראשית, אבן שואבת לטיילי ישראל ולתיירים, שטח האמור להיות שמורה ביוספרית עולמית בזכות המכתשים והנוף הסובב אותם, אטרקציה בכל קנה מידה". איש לא יוכל לתקן את הנזק שייגרם לסביבה הנפלאה הזאת. מקץ כמה שנים יאזלו מרבצי הפוספטים והחברה תבקש אתרי כרייה אחרים. עד אנה? עד מתי? "הכרייה הזאת היא הרס הנגב", ממשיך ואומר לי עזריה אלון, שכל חייו הם קודש לאהבת המולדת הזאת ולהגנה עליה מפני חשבונות-כדאי קצרי-מועד שאחריתם פצעים שלא יעלו ארוכה.

 

לאחר שמוסדות נעדרי זיכרון ותרבות הרסו את בניין גימנסיה "הרצליה", פאר ראשיתה של תל-אביב, העיר העברית הראשונה, שאלו אנשים נדהמים – איך קרה הדבר הזה? מי הרשה זאת?! זה קרה. עובדה. כנראה היינו עסוקים, כמו היום, בעניינים חשובים יותר. אני חושש שיום אחד נציג שאלות דומות לגבי הנגב שלנו, לגבי נופים אחרים שלא יסלחו לנו.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים