עלייתה ונפילתה של טרנסמטה

זה סיפור על חברה קטנה, שניסתה לעשות את הבלתי אפשרי: לזכות בנתח קטן מתוך שוק המעבדים העולמי, המגלגל עשרות מיליארדים. זה אולי גם משל על מה שקורה לחברות קטנות, שבוחרות מטרות לא נכונות, ומגלות שהענקיות מסוגלות לחסל אותן בלי למצמץ.

הסיפור מתחיל לפני עשור. בשנת 1995 יצא דיוויד דיטצל, מנהל פיתוח בכיר ב"סאן", לשנת שבתון. דיטצל הוא לא עוד מדען מחשב. בשנות ה-80 פיתח את הטכנולוגיה של מעבדי ה-RISC, המשמשים בתחנות עבודה חזקות. לימים פיתח ב"סאן" את מעבד ה-SPARC , שזכה לתואר אחד המעבדים המוצלחים שיוצרו אי-פעם.

דיטצל היה מתוסכל מן העובדה שיצרניות המעבדים הגדולות שולטות בשוק באין מפריע, באמצעות השליטה שלהן באמצעי הייצור – המפעלים. העלות הגבוהה, במיליארדי דולרים, של המפעלים הרגישים לייצור מעבדים מהווה חסם כניסה בלתי אפשרי לחברה קטנה.

באמצע טיול בהרים היתה לו הארה: הפיתרון יגיע ממקום אחר, מהתוכנה, באמצעות העברת חלק מתיפקודי המעבד לתוכנה שתותקן במחשב. הוא חזר מהטיול, אסף סביבו קבוצה של שמונה מדעני מחשב מבריקים, ויחד, בסלון של דיטצל, הקימו את "טרנסמטה", שפירושו "מעבר לשלב הבא" בשילוב של לטינית ויוונית.

נבחרת החלומות

לאט לאט ותחת מעטה כבד של חשאיות הם אספו סביבם עוד מהנדסים ועוד משקיעים. בשנת 97' גייסו כבר 12 מיליון דולרים למימון הפעילות. החברה גייסה אל שורותיה את לינוס טורבלדס, מפתח מערכת ההפעלה החופשית "לינוקס" ואחד מגיבורי תקופת הבועה.

טורבלדס עורר בקרב חובבי המחשבים ובתעשייה ציפיה, ש"טרנסמטה" תשבור את הדואופול של "מייקרוסופט" ו"אינטל", "Windows" ו"פנטיום". כיוון שהיה ברור שהחברה עוסקת בחומרה וכנראה בסוג מסויים של מעבדים, קיוו כולם כי תצליח לעשות לחומרה את מה שעשתה "לינוקס" לתוכנה – כלומר, לספק אלטרנטיבה.

מסך המסתורין המשיך להיארג. החברה העלתה לרשת אתר, שכלל דף אחד האומר "אין פה כלום". גם ניסיון להציץ בקוד שמאחורי הדף סיפק לגולשים הסקרנים את ההודעה הקנטרנית: "גם פה אין סודות". בשנת 2000, בין מבול חברות הסטארט-אפ שנבטו באותה עת תחת כל עץ רענן, היתה "טרנסמטה" יוצאת-דופן במיוחד.

רשמית, היא שכנה בכתובת שלא קיימת בעמק הסיליקון, עבדה תחת מעטה כבד של חוזי סודיות דרקוניים, ולא חשפה דבר מפעילותה. למעט טורבלדס, שהיה סלבריטי בפני עצמו, הורכבה ההנהלה של "טרנסמטה" מבכירים בתעשיית השבבים והמחקר.

לתפקיד המנכ"ל מונה דיטצל, ליו"ר הדירקטוריון מונה מורי גולדמן, שקודם לכן כיהן כסגן נשיא חטיבת השבבים של "מוטורולה". בדירקטוריון עצמו ישב יו ברנס, מנהל הטכנולוגיות הראשי של "קומפאק" בזמנה. לנשיא מונה מארק אלן, סגן נשיא יצרנית המעבדים הגרפיים Nvidia. לקינוח, וכאילו כדי להעצים את הספקולציות, גוייס דייב טיילור מ-ID.

טיילור היה בצוות המעצבים, שפיתח את "קווייק" ו"דום", ממשחקי המחשב הפופולריים בעולם. אחד המשקיעים העיקריים של החברה היה לא אחר מאשר פול אלן, ממייסדי "מייקרוסופט". השם שלו הוסיף נופך של "משהו גדול הולך להיות פה".

המפץ הגדול

ב-19 בינואר 2000, לאחר כמעט ארבע שנות פיתוח, הכריזה החברה על סידרת מעבדי מחשב בשם "קרוזו". הרעיון של "טרנסמטה" היה מקורי. החברה זיהתה את הבעיה הקריטית ביותר במחשבים ניידים: זמן העבודה של הסוללות.

מחשבים ניידים הצליחו אז לפעול ללא חשמל כ-3-4 שעות מקסימום. "טרנסמטה" דיברה על שמונה שעות ויותר, כלומר על יום עבודה מלא.

כדי להשיג את התוצאה המיוחלת העבירה "טרנסמטה" את חוכמת המעבד למערכת ההפעלה. ב"טרנסמטה" לקחו את הפקודות הארוכות של מעבדי "אינטל" ו"שברו" אותן לפקודות קצרות יותר, שאותן שמרו ברכיב זיכרון מיוחד.

כך ניתן היה ליצור מעבד פשוט, שמשתמש רק ברבע מהטרנזיסטורים הקיימים במעבד רגיל. התוצאה: צריכת זרם מינימלית, פחות חום שנפלט מהמעבד, וחיסכון באמצעי קירור וסוללה, שמובילים גם למשקל נמוך יותר של המחשב הנייד.

המעבד של "טרנסמטה" מסוגל גם "ללמוד" את התוכנות ולפרק את הפקודות שהגיעו אליו, בצורה אופטימלית יותר. הוא גם הציג אפשרות להתאמת צריכת האנרגיה לפי דרישת הביצועים. ככל שהתוכנה דורשת יותר חישובים הוא צורך יותר חשמל ולהיפך. נשמע מוכר? זה בדיוק הפרנציפ בטכנולוגיית SpeedStep של "אינטל", שבאה לעולם מספר חודשים לאחר-מכן.

ולמה דווקא "קרוזו"? ב"טרנסמטה" הסבירו את הבחירה בדמותו של רובינזון קרוזו, שחי על אי בודד. "אנחנו מאמינים שזה מדגיש את הניידות", אמרו בהשקה. מי חשב באותם ימים עליזים, שהשם יתאר דווקא את העתיד לבוא – חברה שלמה שנותרה תקועה באי בודד, משוועת להצלה.

נבחרת נוצצת

"טרנסמטה" הכריזה על עצמה כ"חברת מעבדים ללא מפעל מעבדים", ומי שהבטיחה לחברה הצעירה כושר ייצור של מעבדים היתה "IBM" הגדולה. יצרניות מחשבים אחרות מיהרו להביע תמיכה, ותוך חודשים ספורים גייסה "טרנסמטה" 88 מיליון דולר מחברות כמו "אמריקה אונליין" ו"סוני". המטרה הכללית הייתה לנגוס נתח קטן אך רווחי מעוגת המעבדים למחשבים, שמסתכמת בעשרות מילארדי דולרים בשנה.

המודל היה "אפל", שהצליחה לשרוד בשוק המחשבים, למרות שהיא מחזיקה רק אחוזים ספורים ממנו. במהלך שנת 2000 השיקה "סוני" את המחשב הנייד הראשון המבוסס על "קרוזו". "IBM", "פוג'יטסו", "היטאצ'י" ו"נק" הציגו גם הם אבות-טיפוס למחשבים ניידים עם המעבד. אבל הקשיים החלו להתגלות כבר בשנה הראשונה. בשל עיכובים בפיתוח, ל"טרנסמטה" לא היו שבבים לספק ליצרני המחשבים.

השבב הראשון הופיע רק לאחר עשרה חודשים – ממש נצח בשוק המעבדים הסופר-דינמי, בייחוד כשהתחרות היא מול "אינטל", שמסוגלת בפרק הזמן הזה להפוך את השוק פעמיים. למעשה, יצרני המחשבים קיבלו לבסוף את הדור השני של מעבדי "קרוזו".

הדור הראשון מעולם לא הגיע לפסי הייצור. בעיה נוספת שהתגלתה היא בעיית ביצועים. מעבדי "קרוזו" רצו במהירות מקסימלית של 700 מגהרץ, שהיתה גבוהה יחסית לתקופה, אך סבלו מנחיתות משמעותית בכל הקשור לביצועים מול מחשבים מבוססי "אינטל" מקבילים.

אבל הגרוע מכל הוא, שהתדמית הזו, של הביצועים הבינוניים, דבקה גם בדורות המעבדים הבאים, שהשתפרו. חוסר ניסיון בבדיקת המעבדים והליכי ביקורת מתאימים גרמו לכך ש"סוני" ו"נק" נאלצו להחזיר כבר בשנת 2000 מחשבים שנמכרו, לאחר שנתקלו בהם תקלות-ייצור. ואז התרחש אירוע מדאיג באמת. בסוף שנת 2000 הודיעה "IBM" כי לא תייצר מחשבים ניידים המבוססים על המעבד החדש.

ההודעה הייתה מפתיעה, שכן "IBM" היתה שותף טכנולוגי מלא לפיתוח. נוסף על כך, "טרנסמטה" הסתמכה על יכולות הייצור של הענק הכחול. בלית ברירה היא נאלצה לפנות ליצרן מעבדים נוסף, TSMC מטאיוון, ובכך הגדילה את הסיכון לכשל במעבדים, בשל הפיזור באמצעי הייצור.

"אינטל" בסיבוב

בעוד "טרנסמטה" נאבקת על נתח שוק בעור שיניה, ב"אינטל" הבינו מהר מאוד לאן הרוח נושבת. את ההחלטה של "IBM" שלא לייצר מחשבים ניידים המבוססים על "קרוזו" מייחסים ללחץ שהפעילה "אינטל".

השקת "קרוזו" זיעזעה כהוגן את "אינטל". היא שינתה בבת-אחת את המיקוד שלה במעבדים למחשבים ניידים, והחלה לפתח מעבדים המסוגלים לעבוד במשך זמן ארוך יותר. זאת, בניגוד לתוכניות המקוריות שלה, לייצר מעבדים זוללי אנרגיה, שירוצו במהירות דומות לאלו של מחשבים שולחניים.

אנשי השיווק של "אינטל" אימצו טריק נוסף. הם גילו ש"טרנסמטה" מפרסמת את צריכת הזרם הממוצעת של המעבדים שלה, שמגיעה לוואט אחד בלבד, ואילו "אינטל" מפרסמת את הצריכה המקסימלית, שמגיעה לכ-30 וואט. מאותו רגע החלה "אינטל" לפרסם את הצריכה הממוצעת, שני וואט, שגרמה ללקוחות לחשוב שאין הבדל כלל בין המעבדים.

"אינטל" גם מיהרה להוריד את מחירי המעבדים שלה למחירי המעבדים של "טרנסמטה". ליצרניות המחשבים "קומפאק", "דל" ו-HP הצעד הזה לא הותיר מקום להתלבטות נוספת. בסוף 2001 נטשה גם "טושיבה" את העגלה והפסיקה לייצר מחשבים המבוססים על "טרנסמטה".

בעוד "טרנסמטה" מחפשת מפעלים לייצר בהם את השבבים, "אינטל" הפעילה את 11 המפעלים שלה ברחבי העולם ועוד מספר דומה של מפעלי הרכבה ובדיקה. תהליכי ביקורת האיכות של החברה ידועים בכך שהם מביאים למספר אפסי של מעבדים פגומים.

באמצע שנת 2001, שבה כבר החלו להרגיש את התפוצצות הבועה, התבטלה גם תוכנית של "אמריקה אונליין" ו"גייטווי" למכור "מסופי אינטרנט" בסיסיים, ללא מערכת הפעלה, המבוססים על שבבי "טרנסמטה". הזעזועים הגיעו להנהלה של "טרנסמטה".

במרץ 2001 החליט דיטצל לפרוש מתפקיד המנכ"ל לטובת תפקיד מנהל הפיתוח של החברה. אלן, הנשיא, החליף את דיטצל בתפקיד המנכ"ל. באוקטובר אותה השנה חל זעזוע נוסף, כאשר יו"ר הדירקטוריון התמנה למנכ"ל. הכוכבים התחילו אט-אט לעזוב את החברה. ב-2003 עזב טורבלדס כדי להתמסר לעבודה על "לינוקס".

הנפילה

מאז המשיכה החברה להעסיק את 300 המהנדסים שלה, בעיקר בשל עתודות המזומנים שגויסו בתקופה שהמניה שייטה במחיר של 50 דולר. נכון לכתיבת שורות אלה היא עומדת על 1.16 דולרים בלבד.

החברה המשיכה לייצר שבבים המבוססים על הרעיון המקורי. בשלוש השנים האחרונות השיקה סידרת מעבדים חדשה בשם "אפישיון", שהגיעה לצריכת מתח של 0.03 וואט בלבד, אבל זו אומצה על-ידי יצרנים ספורים בלבד. במבט לאחור, ב"טרנסמטה" הבינו, כי אולי היו יהירים מדי, ועשו חושבים.

בינואר השנה הודיעו, כי החברה תפסיק לפתח ולייצר מעבדים חדשים ותתרכז מעתה במכירת רשיונות לטכנולוגיות השונות שהיא מפתחת. אנליסטים העריכו, כי זה הזמן שבו "טרנסמטה" הופכת למועמדת אידיאלית לרכישה על-ידי אחת מחברות המעבדים האחרות, במיוחד VIA הטאיוואנית.

הקרב על העתיד

"אינטל" יודעת היטב שבכל יום נולדת עוד חברה, שיכולה לשתף פעולה עם הענק היחיד המסוגל להתחרות בכושר הייצור שלה "IBM". הסימן הראשון שיבשר אולי על תחילתו של מאבק חדש הוא מעבד "התא", שהוצג לאחרונה על-ידי "IBM" "סוני" ו"טושיבה".

שלוש החברות פיתחו אותו יחד תחת מעטה סודיות במשך שלוש השנים האחרונות, כדי שישמש במוצרי בידור ביתי כמו טלוויזיות ובקונסולות משחק כמו "פלייסטיישן 3" העתידית. הוא יוכל גם לשמש למחשבים, אך לא ברור מי מהשלוש תהיה שם כדי לייצר אותם.

מצד אחד, מדובר במעבד שיכיל שמונה מעבדים קטנים, וטוענים כי הוא יחולל מהפכה של ממש. "מחשב-על בתוך מעבד", מכנות אותו החברות. מצד שני – פיתוח סודי של מעבד, תחילתה של מהפכה, עתיד טוב יותר, מזכיר לכם משהו?