אינטל נגד AMD: לקראת ההתנגשות

לכתבה הראשונה בסדרה: ההיסטוריה של התחרות

2004 היא השנה שאינטל הייתה רוצה לשכוח. ההצלחות של AMD תפסו אותה לא מוכנה, והיא ספגה אכזבות וכישלונות שיכלו להספיק לעשור. האכזבה הכי מטרידה מבחינתה היא איטניום, מעבד ה-64 ביט שפיתחה עם HP במשך כעשור. למרות שללא ספק מדובר בפאר הטכנולוגיה האינטלית, איטניום כמעט ולא נמכר. רוב הארגונים מעדיפים שרתים עם Xeon, שמבוסס על טכנולוגיה וותיקה, יציבה ובעיקר זולה יותר.

במהלך השנה הציגה אינטל גירסאות חדשות של איטניום 2, שנועדו להיות משולבות בתחנות עבודה ובשרתים זולים, אבל השוק דחה גם אותן. הוא קיבל באהבה, לעומת זאת,

 את הטכנולוגיה המתחרה מבית AMD: מעבדי Opteron, שזולים משמעותית מאיטניום ומתחרים היטב ב-Xeon.

איטניום מזכיר יותר ויותר את מקרה פנטיום-פרו, מעבד ה-32 ביט החדשני שאינטל לא הצליחה למכור במשך שנים. מעבד שהקדים את זמנו והתיישן לפני שהפך פופולרי. אפשר לראות בזה גם נקודת אור לאינטל, כי פנטיום פרו שימש לימים בסיס לפלטפורמת פנטיום 2. בשנתיים הקרובות כנראה עוד נפגוש גירסאות מרובות-ליבה של איטניום, אבל בינתיים הוא נמכר רק בשוליים.

AMD לא עוצרת. לאחרונה הציגה גירסאות חדשות של Opteron בטכנולוגיית 90 ננומטר, וגירסה ניסיוניות של Opteron כפול-ליבה. כשתקראו את הכתבה הזו, או קצת מאוחר יותר, היא כבר תציג דגמים ראשונים של Opteron שכוללים את טכנולוגיית ניהול ההספק PowerNow!. עשר שנים נדרשו לאינטל כדי לגמד את כל המתחרות על שוק השרתים, ובסוף זו דווקא AMD שעושה את הצרות. וכמובן שכל יצרני השרתים - כולל HP, שותפתה ההיסטורית של אינטל - מוכרים היום ללקוחות שמבקשים זאת שרתי Opteron. הלקוח הרי תמיד צודק.

הקרב על המיחשוב השולחני

שוק השרתים הוא צרה אחת, אבל ישנה צרה אחרת והיא המכה התדמיתית בשוק המעבדים למחשבים השולחניים. ההצלחה הגדולה באמת של AMD היא משפחת מעבדי Athlon 64. במהירויות שעון נמוכות בכ-40 אחוז בממוצע, מצליחים המעבדים האלה להיות מהירים מפנטיום 4 בחלק גדול ממבחני הביצועים.

הגירסאות המתקדמות יותר של Athlon 64, המסומנות FX, עדיין יקרות מאד. אבל הגירסאות הרגילות הוזלו במהלך השנה האחרונה לרמת מחיר אגרסיבית.

במשך השנים הקפידה אינטל להחזיק תמיד במעבד המהיר ביותר בכל קטגוריה, גם אם המעבד הזה שווק במחיר לא ריאלי. AMD, הצהירה תמיד שהיא מציעה ביצועים דומים במחיר זול יותר. הפעם אומרת AMD: אנחנו מחזיקים בטכנולוגיה טובה יותר וזולה יותר. לטכנולוגיה של אינטל יש את יתרונותיה, אבל הם כבר הרבה פחות ברורים מבעבר.

זו לא הפעם הראשונה ש-AMD מסכנת את ההגמוניה של אינטל, אבל זה אף פעם לא גרם לאינטל לערוך שינויים באסטרטגיה שלה. כמעט תמיד היא פתרה משברים כאלה במהלכים טקטיים שכללו שינויים קוסמטיים במעבדים קיימים, בעיקר האצת מהירות השעון והגדלת המטמון. האצת מהירות השעון היא כמו שימוש בדלק מאוקטן גבוה יותר כדי לשפר את ביצועיו של מנוע קיים - היא לא דורשת שינויים משמעותיים במוצר, לכל היותר בטכנולוגיית הייצור שלו. כך גם הגדלת המטמון, שדומה קצת לשיפור במערכת ההילוכים של רכב.

אבל הגדלת מהירות השעון מגדילה את צריכת החשמל ותפוקת החום, והגדלת המטמון מגדילה את פיסת הסיליקון של המעבד ולכן גם מייקרת אותו. לכן, אינטל הקפידה לשפר ולמזער את תהליכי הייצור של המעבדים; המעבר לטכנולוגיית 0.18 מיקרון, ואחר-כך ל-0.13 מיקרון, איפשר להגדיל את המטמון ואת מהירות

השעון בלי להגדיל את צריכת החשמל, ייצור החום ופיסת הסיליקון. כך התקבלו מעבדים מהירים יותר, חסכוניים, שניתן היה לתמחר אגרסיבית.

אבל זה היה חייב להיעצר בנקודה כלשהי, וזה נעצר השנה. בפרסקוט, גירסת ה-90 ננומטר (0.09 מיקרון) של פנטיום 4, נתקלה אינטל לראשונה במגבלות הפיזיקה. התופעה שקיבלה את הכינוי "דליפת הספק" (Voltage Leakage), גרמה למעבדי פרסקוט לצרוך יותר חשמל ולהתחמם יותר מהצפוי. הקשיים הטכניים בהאצת פנטיום 4 לאזור ה-4GHz, הבהירו לאינטל שיידרש הפעם פתרון מסוג שונה.

לאן ממשיכים מכאן?

ביטול גירסת ה-4GHz של פנטיום 4 בחודש אוקטובר, הוא האות לכך שאינטל בחרה בכיוון חדש. משפחת פנטיום 4, לפחות כפי שהכרנו אותה, קרובה לסוף חייה. מוקדם יותר השנה, בוטלו הגירסאות העתידיות של המעבד (Tejas ו-Jayhawk) שנועדו להחליף את גירסאות פרסקוט במהלך 2005. אינטל הצהירה שהיא "תשתמש באמצעים שונים מהגדלת מהירות השעון" כדי לשפר את ביצועי מעבדיה.

קצת היסטוריה: כדי לבדל את המעבדים שלה ולהקשות על חיקוי שלהם, נקטה אינטל בעבר בצעדים מגוונים. בתקופת המעבר לפנטיום 2, היא העניקה להם תושבת חדשה שממנה נגזרה ארכיטקטורת לוח חדשה. אי אפשר לחזור על תרגיל כזה היום, כי ארכיטקטורת הלוח, הזיווד והאלקטרוניקה החיצונית של

מעבדי AMD כבר מזמן לא תואמים לאלו של אינטל. חוץ מזה, הבעיה כבר לא קשורה לחיקוי או הטעיית צרכנים לכאורה. אינטל חייבת להיות באמת מהירה יותר.

אינטל שולפת תותחים כבדים

במעבר לפנטיום 4, תפרה אינטל את המעבדים שלה לארכיטקטורת לוח משופרת ולרכיבי זיכרון מהירים מסוג RDRAM. אבל היום, גם אינטל וגם AMD תומכות בזיכרונות DDR, ובמהלך השנה הקרובה תצטרף AMD לאינטל ותתאים את מעבדיה לארכיטקטורת PCI Express, כך שמכאן לא תצמח הישועה.

שיטה שבה נקטה אינטל בעבר כדי להעניק שיפור ביצועים גולמי למעבדים שלה, הייתה הרחבה של סט הפקודות (Instruction Set). השינויים המוכרים יותר הן פקודות MMX ו-SSE, שנוספו או עודכנו כמעט מדי דור מאז פנטיום-MMX ועד היום. אבל היום, גם אינטל וגם AMD כבר מתחילות לתמוך במעבדים שלהן בהרחבות של המתחרה. לקטגוריה הזו נכנס גם המעבר של אינטל לתמוך בהרחבות 64 ביט במעבדים שלה, כמו AMD, צעד שכפה עליה השוק למורת רוחה.

מעל לכל, היכולת של מעבדי AMD להשיג ביצועים דומים למעבדי אינטל במהירויות שעון נמוכות משמעותית, מוכיחה שטכנולוגיית הליבה של משפחת פנטיום נעשתה אנכרוניסטית. אינטל עצמה הוכיחה זאת עם מעבדי פנטיום M (ולהבדיל: גם עם מעבדי איטניום), שמגיעים לרמות ביצועים גבוהות יחסית במהירויות שעון נמוכות.

בלית ברירה, אינטל שולפת בימים האלה את התותחים הכבדים ביותר בארסנל הטכנולוגי שלה: ריבוי ליבות, מעבר לייצור בטכנולוגיית 65 מיקרון, ושימוש בטכנולוגיית פנטיום M גם במחשבים

שולחניים. ניצנים של החידושים הללו נראה כבר ב-2005, כשנה עד שנתיים קודם למועד המתוכנן להשקתם באסטרטגיה המקורית של אינטל. אינטל מתכננת להתחיל לתמוך גם באפיק בעל רוחב הפס הכפול PCI Express 2.0 ובתקן הכוננים החדש SATA2, ולהשיק את East Fork, מין גירסה שולחנית לפלטפורמת Centrino.

מלחמה על כל אחוז

התחזיות מדברות על שוק צפוף מאד ב-2005. איגוד תעשיית המוליכים למחצה (SIA) צופה אפס אחוזי גידול; חברת המחקר IDC צופה צמצום של השוק בסדר גודל של כ-2 אחוז. תהיה מלחמה על כל אחוז.

אינטל תשתמש גם בכוחה השיווקי, בכוח הייצור העצום שלה, ובשיתופי פעולה נרחבים ומגוונים, כדי להעניק ל-AMD קרב קשה במיוחד בכל האגפים. וסביר להניח שיש עוד פרטים שאנחנו לא יודעים.

לא צריך לרחם יותר מדי על אינטל. בסופו של דבר, אחרי השנה ה"קשה", שבה איבדה כ-1.5 אחוזים משוק המעבדים למחשבים אישיים, היא עדיין מחזיקה בנתח שוק של 82 אחוזים. המניה שלה אמנם צללה לאורך רוב השנה, וסיימה אותה כשהיא שווה שליש פחות, אבל זה לא הפריע לאינטל להגדיל את רווחיה בקרוב ל-15 אחוזים (על-פי הערכות שוק).

בסך-הכל, עסקיה של אינטל חורגים הרבה מגבולות ארכיטקטורת x86, וגם משוק המוליכים למחצה אותו היא מובילה (עם שבבים למכשירים סלולריים, ציוד תקשורת, ערכות שבבים, מוצרי אלקטרוניקה ביתית וכו'). היא סיימה את השנה עם הכנסות של כ-30 מיליארד דולר מהתחום הזה, בראש טבלת עשרת ענקי המוליכים למחצה, כמעט פי שניים מסמסונג שנמצאת במקום השני. AMD, אגב, טרם נכנסה לרשימה. האמת המרה היא שהיא רחוקה מלהיות מסוגלת להתחרות באינטל פנים אל פנים על פרמטרים שקשורים לכוח ייצור או אפילו כסף זמין להשקעה במו"פ.

אבל כך זה היה מאז ומעולם, ועם כל הצלחה הדימוי של AMD הולך ומשתפר. תחת הניהול האחראי והמהוגן של המנכ"ל הקטור רואיז, מקפידה AMD על אסטרטגיה שמעמידה את הרווחיות במקום גבוה יותר מאשר רכישה של נתח שוק. היא גם מקפידה לעמוד בכל היעדים המוצהרים שלה, וצוברת הרבה נקודות אמינות - שהן כנראה מהגורמים המרכזיים למכירות המוצלחות של מעבדי Opteron. השיפור התדמיתי גם מוכיח את עצמו בבורסה: מניית AMD כמעט הכפילה את ערכה בחודשים האחרונים.

קצת פרופורציה

AMD הצליחה בשנה החולפת לחדור לשוק השרתים, לחזק את מעמדה בשוק השולחניים, למצב את עצמה מחדש בשוק המחשבים המוזלים עם המעבד Sempron (בעצם Athlon XP תחת שם חדש). את שנת 2005 היא פתחה בהכרזה על Turion, מעבד חזק ודל הספק לניידים סופר-קלים, שאמור להתחרות בפנטיום M של אינטל (המעבדים של AMD לניידים מחזיקים היום בנתח שוק של 9% בלבד). זו נראית כמו שעתה היפה.

אבל כדאי לתפוס את הדברים בפרופורציה. דו"ח של חברת היועצים Piper Jaffrayשפורסם לאחרונה, מדבר על המצב הנוכחי כחלון הזדמנות גדול עבור AMD. זה הזמן עבורה, קובעים ב-PJ, לגנוב נתח שוק גדול ככל האפשר מאינטל, כי ב-2006 עלולות היוצרות להתהפך שוב. מפת הדרכים הטכנולוגית של אינטל נראית פחות מרשימה בטווח הקצר, אבל מבטיחה מאד בהמשך.

בכתבה הבאה: איזה מעבד לבחור?