תראו אותנו, תשמרו עלינו
שרון נהרגה ברכיבה לקראת אליפות ישראל, עמי ודורון איבדו את חייהם כשרכבו בבוקר שבת ונדרסו על ידי נהג שיכור, רונן נפצע קשה באותה דרך. "בתי המשפט חושבים שפגיעה ברוכבי אופניים אינה נחשבת", אומרת בתו של עמי ומבטאת את תסכול חובבי הענף
בסוף חודש אוקטובר האחרון, בשבת ב-06:40, רכב רונן עמרני על אופניו סמוך לצומת נשר שבאזור לטרון. עמרני, שבמקביל לרכיבה גם השתתף בתחרויות תריאטלון, היה בדרכו לפגישת רוכבים באזור "המשולש" (בסביבות צומת נחשון), שם נוהגים רוכבי אופניים להתאמן. נהג שיכור פגע בעמרני ופצע אותו קשה: שבר בחוליה בעמוד השדרה ("אותה החוליה ששיתקה את כריסטופר ריב מסופרמן", הוא מסביר), שבר באגן, בין 9 ל-11 צלעות שבורות ועוד פגיעות.
עדת ראייה עצרה ליד מקום התאונה, הניחה חוסם עורקים, נתנה טיפול ראשוני והזעיקה ניידת ואמבולנס. הנהג נתפס כעבור זמן קצר. עמרני שכב שישה שבועות בבית החולים "אסף הרופא", מחוסר הכרה ומונשם. הצלעות שנשברו קרסו על הריאות וגרמו דלקת ריאות וזיהום בכליות. כשהתעורר, חשב שהוא פצוע מלחמה. כעת, הוא על כיסא גלגלים בעיצומו של תהליך שיקום ממושך, כשהוא עדיין סובל מפגיעה עצבית בעמוד השדרה ברגל שמאל ומוגבל בשימוש ביד שמאל.
רונן עמרני. כשהתעורר, חשב שהוא פצוע מלחמה (צילום: משפחת עמרני)
עמרני, תושב גבעתיים בן 41, הוא אחד מ-386 רוכבי האופניים שנפגעו בשנת 2004, נתון שהניע את איגוד האופניים לצאת במסע הסברה להעלאת המודעות של נהגים לרוכבי האופניים בשולי הכבישים תחת הסיסמה: "יש חיים בשוליים – אל תדרסו אותם". בשנה שעברה נרשמה עליה במספר הרוכבים שנפגעו לאחר מספר שנים של ירידה מתונה (339 ב-2003). מנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עולה כי רוב הפגיעות היו באשמת הנהגים, ולא הרוכבים. התנגשות בין מכונית לאופניים היא חד-צדדית.
בראש השנה תשס"א ניצלו עמי קוריצקי ודורון רובין את הבוקר השקט שאחרי המסיבות ויצאו לרכוב. אביב זלצמן, כדורגלן נבחרת הנוער וקבוצת הנוער של מכבי תל אביב, חזר ממסיבה כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול וסמים,
לשם השוואה – בינואר אשתקד התנגש כדורגלן ארסנל והנבחרת הצעירה של אנגליה, ג'רמיין פנאנט, עם המרצדס-בנץ בשווי 100 אלף ליש"ט שלו, בפנס רחוב בעיירה איילסבורי. רשיונו של פנאנט, ששיחק כמושאל בברמינגהאם מהליגה הבכירה באנגליה, נשלל עוד קודם לכן. המשטרה שהגיעה למקום התאונה, מצאה רמה גבוהה ואסורה של אלכוהול בדמו. על שני הסעיפים הללו - נהיגה בשלילה ובשיכרות – נידון בשבוע שעבר לשלושה חודשי מאסר בפועל. כדורגלן אחר, לי יוז מווסט-ברומיץ', לא היה שחקן נוער כלל אלא חלוץ בן 28 ידוע ומוכר. בנובמבר 2003 התנגש יוז עם המרצדס-קופה שלו במכונית הרנו של דאגלס גרהאם, אב לארבעה מקובנטרי. גרהאם נהרג, אשתו נפצעה. יוז ברח ממקום התאונה ואחרי שלושה ימים הסגיר עצמו למשטרה. לחבר המושבעים לקח, כמה סמלי, 90 דקות בדיוק כדי להרשיע את יוז ובאוגוסט 2004, ימים ספורים לפני שקבוצתו ערכה את משחקה הראשון בליגה הבכירה אליה עלתה בתום העונה שחלפה, נגזרו על יוז שש שנות מאסר, אותן הוא מרצה כיום.
ד"ר יוני ירום, יו"ר איגוד האופניים, אומר כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר הרוכבים בארץ – רכיבת שטח או כביש, רכיבה מקצוענית וחובבנית. זאת במקביל לירידה במספר הנפגעים מתאונות רכיבה בכבישים (כאמור, בשנת 2004 חלה עלייה ביחס ל-2003). הרשויות משתפות פעולה. עיריית תל-אביב סללה מסלולי רכיבה מיוחדים, הסבה את שדרות רוטשילד לרכיבת אופניים ובפארק הירקון יש מסלול אימונים מסודר. המשטרה מכשירה "כבישים שקטים" ומסלולים ייעודיים, כמו ביער המגינים ליד כרמי יוסף. אבל הביקוש גדול מההיצע. כמות הרוכבים עדיין גדולה בהרבה מכל קילומטראז' סלול לאופניים, והרוכבים עולים על כבישי האספלט. לפי החוק, אופניים הינם כלי תחבורה לכל דבר ועניין ותנועתם אסורה רק במספר כבישים בין-עירוניים גדולים כמו כביש החוף, כביש ת"א-ירושלים, חוצה ישראל ועוד. עבור הרוכבים, השאלה האם לרדת מהכביש בגלל הפחד מתאונה שקולה לשאלה האם לרדת מהארץ בגלל פיגועים, או להפסיק ללכת לבתי קפה. מי שרוכב היום על כביש מסכן את חייו, אבל לכו תוותרו אתם על ההנאה הכי גדולה שלכם.
רוכב האופניים שבצד הכביש לא נתפס אצל נהגי המכוניות ככלי רכב – ואת הנקודה הזו בא הקמפיין של איגוד האופניים לחדד. יוני ירום הזכיר את התמונות היפות ממערב אירופה, שם משתרך טור ארוך של מכוניות מאחורי רוכבי אופניים, והנהגים עוקפים את הרוכבים בצורה מבוקרת וזהירה. עניין של מודעות אומר ירום ומוסיף: "לפני שנים, כולם קטפו פרחים בשדות. החברה להגנת הטבע התחילה לטפטף לציבור שאסור לקטוף פרחי בר והיום, שנים אחרי אותו קמפיין, זו נורמה ברורה מאליה. אנשים יוצאים בהמוניהם לטייל בשבתות ולא נוגעים בפרחים. ככה בונים מודעות ציבורית. אסור לרדת מהכביש. זה ספורט עממי. צריך לחנך".
בתו של משה גוטליב, שרון בן-מאיר, נהרגה ברכיבת אימון לקראת אליפות ישראל בחודש יוני 2004. בן מאיר בת ה-31 רכבה עם שני חברים בשטח "המשולש" על כביש 44 מרמלה לצומת נחשון, וליד מושב בית עוזיאל ניתקו שני גלגלים אחוריים ממערבל בטון שנסע מולם בנתיב הנגדי והתגלגלו כלפי רוכבי האופניים. שרון הצליחה לחמוק מהגלגל הראשון אבל הגלגל השני פגע בה, גרם לפגיעת ראש קשה – ולמותה. נהג מערבל הבטון סיפר בחקירה כי ימים אחדים לפני התאונה הקטלנית אירע תקר בגלגלים האחוריים של הרכב. החוק קובע כי לאחר תיקון תקר על הנהג להכניס את הרכב למוסך לחיזוק ברגים. הנהג לא עשה כן, שרון בן מאיר, אלופת ישראל ב-2003, שילמה בחייה. בשבת שלפני התאונה ניצחה בן מאיר במרוץ ההכנה לאליפות והיתה מועמדת לזכות בתואר נוסף.
טלי גוטליב, אימה של שרון, סיפרה כי שרון החזיקה בכרטיס א.ד.י, ולאחר מותה הושתלו איברים מגופה אצל ארבעה אנשים. "הסכמנו לתרומת אבריך גם כאקט של כיבוד רצונך והתנהלותך גדולת הנפש והנאצלת בחיים, וגם כהכרה נחרצת שתרומת איברים היא המעשה היחידי שיש לעשותו על מנת להציל נפשות", ספדה טלי ביום השלושים למותה של שרון.
רונן עמרני מתגעגע לאופניים ומחלים היטב, אבל חמישה חודשים אחרי הפציעה עדיין לא בטוח אם יחזור לרכב בשולי הכבישים: "אשתי תומכת בי ואומרת כל הזמן שהוא עוד יחזור לרכב. היא לא תאמר לא. הילדה שלי בת ה-13 קצת מפחדת, אבל לי יש את הספקות שלי. יש לי משפחה וזה קצת מפחיד לחזור אחרי התאונה, כאילו שלא קרה כלום".
רכיבה על אופניים היא על פי רוב ספורט אינדיבידואלי. החוק מחייב את הרוכבים לנסוע על הכביש בקבוצה. בין הרוכבים בקבוצה מתפתח עם הזמן הוויי משותף, רוח צוות, תרבות שלמה שנעה בין הגלגלים והאנשים. הקשר הספורטיבי הופך עד מהרה ובאופן טבעי לקשר אישי.
"כצופה מהצד ראיתי שמאז שהרכיבה הפכה אצלו ואצל חבריו לספורט וחוויה קבוצתית ורצינית כל-כך, לא היה מאושר ממנו", סיפרה יעל קוריצקי על אביה, עמי ז"ל. "הוא היה חוזר מלא אנרגיה הן מהרכיבה והן מהבילוי עם הקהילה המיוחדת הזאת. אני בטוחה שאם היה מביע דעתו מלמעלה, היה מעודד את כולנו לחשוף את הספורט הזה בפני כולם. רוכבי האופניים היו בשבילו משפחה - ומשפחה בשביל עמי היתה הכל".
לפנייה לכתב/ת 
