הלוחש באוזני המרן
ח"כ אלי ישי ישא גם הוא באחריות לשפיכות דמים ואלימות שעלולות חלילה ללוות את ההתנתקות
אם חלילה יקרה משהו לא טוב בתהליך ההתנתקות, מי יקבל אחריות? מי יתן דין וחשבון? מי יכול היה למנוע ולא מנע? מי לא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו ולא יוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם ועינינו לא ראו" (דברים כא,ז), ואזנינו לא שמעו את קול התופים הרועמים: משאל עם! הנחה מוסכמת היא כי משאל עם, גם אם יכריע לעקור (וכך נראים הדברים), יתרום משמעותית לצמצום האלימות, וקיים סיכוי סביר כי ימנע לחלוטין, ממש לחלוטין, כל שמץ של שפיכות דמים.
מרן מתנגד
הרב עובדיה יוסף: "לא" למשאל עם
אילן מרסיאנו
גם לאחר התמיכה המפתיעה של הרב אלישיב, המנהיג הרוחני של ש"ס דבק בהתנגדותו לקיום המשאל - מה שמפחית באופן ניכר את הסיכוי להוספת סעיף בנושא לחוק פינוי-פיצוי. אלי ישי: האם שר האוצר תומך במשאל גם על התוכנית הכלכלית? על מערכת הבריאות הקורסת? על הילדים הרעבים?
התשובה ברורה בעיני: שניים יהיו אחראים. הנאשם הראשון והעיקרי הוא ראש הממשלה, המתנהג בגבהות לב קיסרית ומצפצף על כל סביביו-בוחריו, והכל בשם הדמוקרטיה המהופכת, ובניגוד לשלוש הצבעות במרכז מפלגתו.
האחראי השני הוא ח"כ אלי ישי, הדובר אל אוזנו ומפיו של ראש חכמי התורה, הרב עובדיה יוסף. הוא, הח"כ ראש תנועת ש"ס, מתנהג במהופך מאה ושמונים מעלות מהתנהלותו של הוד מעלת ראש הממשלה. הוא, הח"כ, כאילו ראש קטן, כאילו נחבא אל הכלים, כאילו "אני לא בעסק", כאילו מרן לא ניזון מפיו לפחות בבחינת "שאלת חכם חצי תשובה". הוא, הח"כ, מתחמק מלמלא כראוי את התפקיד של סגן ראש אופוזיציה, שהרי בתור שכזה הוא חייב לתבוע משאל עם, כמהלך אופוזיציוני מובהק. גם הוא לא יינקה מאחריות, לא יוכל לנער חוצניו ולגלגל עיניים ואחריות כלפי מרן, אם חלילה יקרה משהו לא טוב.
אינני מאשים את הרב יוסף עצמו, שר התורה, שהרי הוא אמון על פסיקתו משכבר הימים כי בכל סוגיה מדינית "המומחים קובעים". בסוגיה המדינית שלפנינו הפוליטיקאים הם המומחים, ואצבעי המאשימה מופנית אפוא אל הפוליטיקאי אלי ישי, היודע כיצד להשפיע על פיו ולבו של מרן. המומחה חושש מבחירות (שלא ייטיבו עם ש"ס), אשר עלולות לצוץ עקב גחמתו של שרון, שהודיע: "משאל עם - על גופתי"! ראש החכמים מתכופף בהכנעה בפני ראש השרים, משום שהוא ניזון מיועצו המומחה, ראש תנועת ש"ס.
תירוצים קלושים
ואם תאמרו שההתנגדות למשאל עם מנומקת בהסתייגות חרדית עקרונית ממכשיר זה - כמי שמכיר מקרוב את פסיקותיו של מרן ויודע את רגישותו לפיקוח נפש ולספק פיקוח נפש, כיצד ניתן לתרץ את האיסור מדאורייתא על משאל עם? ריבונו של עולם! הרי מהלך זה יכול למנוע שפיכות דמים, ולצמצם מאוד את החשש מפני אלימות קשה. האם סיכוי זה, הנושק לספק פיקוח נפש, נדחה בשל ספקולציה שמא יתבקש משאל גם בסוגיות דת ומדינה? כל דרדק במעיין החינוך התורני יודע וחש מתוך הלב והמוח איזה צד של ספק מכריע את הכף, ובפרט שניתן להבטיח בחוק כי משאל עם ייערך רק בשאלות טריטוריאליות, וכפי שכבר נחקק בעניין רמת הגולן וירושלים.
תירוץ חדש שמעתי מפי מדקלמי "דעת מרן": "ממילא אין רוב בכנסת", ולא אאמין למשמע אוזניי. הזו דעת תורה שיצאה מפי מרן? הזהו שיקול המכריע בהלכות ספק פיקוח נפש? האם דוברי כבוד הרב, ראש וראשון לחכמי דורנו, שכחו את תורתו שכתב בקשר להיתר החזרת שטחים על-פי מומחים, כי ספק פיקוח נפש שלפנינו דוחה חששות ספקולטיביות? והעט זועקת וקודחת: ספק פיקוח נפש ממש לפנינו! צפויה אלימות הרת סכנות! ותרופת ההרגעה, לפחות חלקית, מצויה בהבל פיו ובקולמוסו של מרן. כלום יש ספק למישהו מה תהא עמדת ההלכה אם הפוסק הגדול ישָאֵל כראוי, ותודגש בפניו נקודה קריטית זו? ברי לי כי הוא ישמע ו"יביע אומר" ו"יחוה דעת" (כשם ספריו החשובים).
ושמא הסובבים את ראש חכמי התורה יהיו מוכנים לאפשר למשלחת רבנית להיפגש עמו ביחידות ללבן שמועה זו? למיטב ידיעתי - עד כה לא נערך מפגש כזה. אם יש צ'אנס - יפה שעה אחת קודם. אם לאו - מסקנתי בעינה עומדת: האחריות על מי שחוצץ.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
