אספירין והנקודה היהודית
מאחורי השאלה מי סנתז לראשונה את התרכובת שבה אנו משתמשים עד היום, מסתתר סיפור שמעורבים בו מתח, השפלה ואימה. גם סופו, כאספירין, מעט חמוץ. ארתור אייכנגרון היה כימאי שעבד בצעירותו בחברת "באייר", שם
סנתז את נגזרת האצטיל של החומצה הסליצילית (כלומר את האספירין המוכר לנו) מאחורי גבו של הבוס, שטען שהחומר "יזיק ללב", והטיל וטו על הרעיון.
למרות זאת ניסה אותו אייכנגרון על גופו - וחש מצוין. מאוחר יותר הוא שכנע כמה רופאים לנסות את התרופה האסורה על חוליהם באופן מחתרתי. ההתרגשות הייתה גדולה: כולם דיווחו על השפעה מיטיבה בתופעות ראומטיות, ללא כל תופעות לוואי.
אייכנגרון פנה עם ממצאיו להנהלת באייר, אך הבוס שוב טרפד את התרופה. המדען התעקש, ושטח את ממצאיו לפני מנהל יחידת המחקר של החברה, שהגיע למסקנה שאכן החומר הוא בעל סגולות מרפא מובהקות. ב-1899 ניתנה ההוראה לייצר את התרופה שזכתה לשם "אספירין".
אייכנגרון עצמו עזב את באייר כעשור אחר כך כדי להקים חברת תרופות פרטית. ב-1934 זכה אסיסטנט זוטר שלו בפרס הוקרה והוכר כ"ממציא האספירין". הזעם על הכימאי שרק מילא את הוראותיו המדויקות לא עזר. הפעם הייתה לו יהדותו לרועץ. הוא המשיך לחיות בגרמניה, וב-1944, בהיותו בן 76, נשלח למחנה הריכוז טרייזינשטט.
אייכנגרון שרד את המלחמה. את שנותיו האחרונות, עד מותו בשנת 1949, הקדיש למלחמה בעוול שנעשה לו. בסופו של דבר אכן הכירו חברת באייר והממסד הרפואי בזכויותיו, והקרדיט ניתן לו באיגרת שנשלחה אליו שישה חודשים לאחר מותו.
מומלצים
