המעביד השמיץ אתכם באימייל? הרווחתם

בעידן העבודה המודרני מוצאים עצמם עובדים שכירים מפוטרים בלחיצת מקש. מכתב אחד בדואר אלקטרוני של המעביד לכל שאר עובדי החברה יבהיר לכל השכירים האחרים בחברה מדוע פוטר אותו עובד פוחז. אם בעבר היה זה לוח מודעות מעץ שעם, היום זו רשת המחשבים אליה מחוברים עובדי החברה.

עובדים מפוטרים נאלצים לעיתים להתמודד מול המעביד בבית הדין לעבודה על מנת לקבל את זכויותיהם ואת הכספים המגיעים להם. בסופו של הליך כזה ניתן פסק דין או שהצדדים חותמים על הסכם פשרה. לאחר הליך שכזה, נקבע כי לעובד אין יותר טענות נגד החברה ולחברה אין טענות כנגד העובד. ייאמר כי התביעה של העובד היא תמיד נגד החברה ולא נגד האדם שפיטר אותו בפועל (הבוס לשעבר). בין העובד למנהל אין יריבות מבחינה משפטית. היריבות היא בין העובד לבין התאגיד.

בעידן העבודה המודרני, הדואר האלקטרוני משויך תמיד לאדם שיושב מאחורי המחשב. הדברים נעשים אישיים יותר. אם פעם זאת היתה מודעה על לוח המודעות מעץ שנכתבה בשם הנהלת החברה, כיום, בעידן הדואר האלקטרוני, תמיד יש כתובת דואר אלקטרונית של האדם ששלח בפועל את המכתב לכל העובדים האחרים ברשת הפנימית. משלוח מכתב על ידי אדם בעל כתובת אלקטרונית ולא על ידי תאגיד, יוצרת יריבות משפטית מכוח דיני הנזיקין.

המושמץ שתבע

מקרה ידוע מהעבר של עובד שהושמץ בדואר אלקטרוני על ידי המעביד, היה רוקח שעבד ברשת סופר פארם. אותו עובד תבע את המשמיצים, וזכה בתביעה בבית משפט שלום (ולא בבית דין לעבודה) בסכום פיצוי של 40,000 ש"ח. פסק הדין ניתן הושג בפשרה על ידי השופט נעם סולברג (ת"א 1269/02, שלום ירושלים, מאיר אזולאי נגד סופר פארם ואח').

ביום חמישי האחרון (30.3.05) נכנס מקרה נוסף לסטטיסטיקה של עובד מושמץ באימייל על ידי המעביד. במקרה האחרון, העובד תבע את המעביד, חברת שסטוביץ בע"מ, בבית הדין לעבודה בתל אביב. הצדדים הגיעו לפשרה. בפשרה נכתב כי לעובד אין יותר טענות כלפי החברה ולהפך.

לאחר הפשרה, הגיש העובד תביעה לבית המשפט השלום בתל אביב נגד שולח המכתב המשמיץ. השולח, מנהל ובעלים של החברה, שלח הודעה בדואר אלקטרוני לכל העובדים בחברה המקושרים במחשבים, ובה צוינו נסיבות פיטוריו של העובד.

העובד, שדבר תוכנו של הדואר האלקטרוני הגיע לידיו, החליט לתבוע את מעסיקו לשעבר. כזכור, בין החברה לבין העובד נחתמה פשרה. העובד טען כי הדברים מהווים לשון הרע כלפיו. בכתב התביעה דרש העובד פיצוי על סך חצי מיליון ש"ח.

החברה ביקשה לסלק את התביעה על הסף בשל הסכם הפשרה שנחתם בבית הדין לעבודה. השופטת יהודית שבח סברה אחרת, בהחלטה שנתנה ביום 31.01.2005. בין נימוקיה נכללה העובדה כי מדובר בעוולה של דיני נזיקין ולא עוולה של דיני עבודה הנוצרת מיחסי עובד מעביד. עוד נקבע כי מדובר בנתבע אחר.

אם בבית הדין לעבודה היתה זו החברה שנתבעה כיישות המשפטית הרלוונטית, כעת מדובר במנהל החברה שהוא אישיות משפטית נפרדת, שאותו כמובן העובד לא יכול לתבוע אותו מכוח יחסי עבודה, בשל העדר יריבות משפטית. עוד הסבירה השופטת שבח כי בהסכם הפשרה לא נכללו מנהלי החברה, אלא החברה עצמה. בהסכם נכתב כי אין לעובד טענות כלשהן כלפי החברה, אך לא נכתב במפורש כי הוא מוותר על טענותיו כנגד מנהלי החברה.

המנהל ישלם

כאמור, ביום חמישי האחרון (30.03.2005) ניתן פסק הדין נגד מנהל החברה. פסק הדין ניתן על דרך פשרה. פסק הדין קבע כי שולח המכתב, המנהל, הוציא לשון הרע על העובד לאחר פיטוריו. השופטת שבח פסקה לעובד פיצוי כספי בסך 27,500 ש"ח, ועוד שכר טרחה והוצאות בסך 7,000 ש"ח. עוד החליטה כי החברה תדאג לכך כי תוך 48 שעות מעת שהתקבל פסק הדין, ידאג המנהל לשלוח הודעת דואר אלקטרוני מתנצלת לכל עמדות המחשבים בחברה ולהשאיר את הודעת ההתנצלות על שרת המחשב למשך 7 ימים.

בשולי פסק הדין, היה צורך לברר כמה נמענים ראו את הפרסום, על מנת לחשב את גובה הפיצוי הכספי. נקבע כי בחברה יש 300 עמדות מחשב, מתוכן 230 עמדות המקבלות דואר אלקטרוני. כמות המחשבים הוכיחה את היקף הפרסום המשמיץ שבוצע והפיצוי הכספי חושב בהתאם. כמעט 150 ש"ח פיצוי לכל עותק מהאימייל המשמיץ. (ת"א 40644/04, שלום תל אביב, דונט נגד שסטוביץ). פסק הדין המלא מתפרסם כאן.