לכבוד מנכ"ל אמישראגז, רפאל פרדיס
"בנים גידלתי ורוממתי, ומעולם לא פגשתי שירות לקוחות כה מביש". טלי חרותי סובר עצבנית על אמישראגז, שעושה ככל שביכולתה להימנע מקבלת בקשה שתוביל לאיבוד לקוחות
לכבוד,
רפאל פרדיס, מנכ"ל אמישראגז
אודה ואתוודה, מר פרדיס; לא היה לי מושג. לא ידעתי מה קורה מסביבי. הייתי בהלם, כמו שאומרים הצעירים. כל זאת, עד שהגיע אלי שכני ד' בפרצוף כעוס, האיר את עיני, ואחר-כך גם החשיך אותן. ועכשיו גם אני כועסת.
ועל מה אני כועסת? או, הנה: בטח ניחשת שזה קשור לחשבון הגז. קבל 100 בניחושים.
כאמור, עד לאחרונה לא הייתי ערה לדקויות של תשלומי הגז בביתנו. מבט קצר לעבר החשבונית הדו-חודשית גילה כי גם אנחנו, כמו ד', המחוברים לאספקת גז מרכזית, משלמים תשלום קבוע המגיע לסכום כפול מן הסכום אותו אנו משלמים עבור צריכת גז בפועל.
אכן כן, מר פרדיס: כך וכך שקלים עבור תשלום קבוע - "קנס אמישראגז", אם תרצה - ועוד מחצית מסכום זה עבור צריכת גז. שלא לדבר על המחיר למ"ק: 22.65 שקלים למ"ק יחיד. שכנינו בעיר הסמוכה, המשתמשים בבלונים, משלמים הרבה פחות.
"חייבים להחליף את ספק הגז", אמרנו ד' ואני זה לזו. "חייבים לעזוב את אמישראגז ולעבור לחברה זולה יותר".
שמחתי לגלות, מר פרדיס, כי שכני ד' הוא איש מעשה, שמוכן לא רק לדבר אלא גם להפשיל שרוולים. השלב הראשון במעבר לחברה אחרת היה גיבוש רשימת כל הדיירים המחוברים למערכת הגז השכונתית, ו-ד' ניגש למלאכה מייד. מה הופתעתי מששב ודפק על דלתי לאחר ימים ספורים. "את חייבת לעזור לי", התנשף. "עשרים (!) פעם כבר התקשרתי לסניף בחדרה (זה, מר פרדיס, הסניף הקרוב למקום מגורינו), וביקשתי שישלחו לי את רשימת הדיירים המחוברים. בכל הפעמים ענתה פקידה לא מאוד מנומסת, וביקשה ממני להתקשר מאוחר יותר או מחר. פעמיים גם לקחה הודעה".
בשלב מסוים נמאס ל-ד', והוא ביקש לדבר עם המנהל. "יהיה אחרי הצהריים", היתה התשובה. אחר הצהריים הופתע שכני לגלות כי מנהל הסניף, לא פחות ולא יותר, יצא למילואים.
"לכמה זמן?", התעניין ד'.
"לשלושה שבועות", ענו לו.
"מי מחליף אותו?", התעצבן ד'.
"אף אחד", ענתה הפקידה הנונשלנטית. "אתה צריך להתקשר לשירות הלקוחות בתל אביב".
בשלב זה חש ד' כי הוא זקוק לאדם נוסף שיסייע לו במאמציו והעביר את הכדור אלי. אני, שחשבתי שמדובר פה במלאכה פעוטה, נרתמתי.
מה אומר מר פרדיס, בנים גידלתי ורוממתי, ומעולם לא פגשתי שירות לקוחות כה מביש. נתחיל בזה שאני אישית התקשרתי במשך שלושה ימים רצופים, והשארתי לפקידה הודעות. איש לא טרח לחזור אלי. ביום הרביעי, כשהתעקשתי לדבר עם "מישהו", הודיעה לי הפקידה כי כל שעלי לעשות הוא לשלוח פקס למספר טלפון תל אביבי ולקבל בדואר את רשימת הלקוחות המחוברים.
נחש מה, מר פרדיס היקר? שעות! שעות היה הפקס שלכם תפוס. הפקס, שמספרו הוא 03-5609866, פשוט לא הסכים לקבל את בקשתי מן הבוקר ועד שעות הערב.
לא התעצלתי והתקשרתי כדי לוודא שאכן מדובר במספר הנכון. "כן", ענתה הפקידה. "זה המספר. מה לעשות...הוא תפוס".
"ואין אף מכשיר פקס אחר אליו אפשר לשלוח?", תמהתי.
"אין", ענתה ביובש.
כעסתי, מר פרדיס. אל תצחק עלי, אבל באמת שכעסתי. יותר משבועיים מנסים דיירים לממש את זכותם להחליף את ספק הגז, ולא מצליחים להגיע אל הספק. מילא ההודעות ש-ד' השאיר ולא זכו למענה; מילא מנהל הסניף שיצא למילואים פתאומיים; מילא שירות הלקוחות, שלקוחותיך מעניינים אותו כמו המהפכה הצרפתית; עכשיו גם הפקס שובת?
לא יכולתי להימנע מן המסקנה: אמישראגז עושה ככל שביכולתה להימנע מקבלת הבקשה שתוביל, מן הסתם, לאיבוד אותם לקוחות פראיירים שבמשך שנים משלשלים לכיסך לא מעט כסף מיותר, על לא עוול בכפם.
וכדי שלא תישאר במתח: קיבלתי מסמנכ"לך שיחת טלפון, במהלכה הובטח לי כי רשימת הדיירים תישלף ותישלח אלי בדואר. כן, הוא גם יבדוק מה אפשר לעשות בנושא המחירים הגבוהים.
אני ממתינה. בינתיים אעמוד ואטגן בצל. אמנם יקר, אבל טעים.
בכבוד רב,
טלי חרותי סובר
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
