ובלבה חומה

שרון נסע לארה"ב כגיבור שלום, כאילו פינה כבר את עזה, ונותרו רק מחלוקות על צעדי ההמשך. נושא שירד לגמרי מסדר היום הציבורי הוא מה שקורה בינתיים בגדה. התקשורת ממלאת את ראשינו יום יום בסערות ההתנתקות, כמו הבלון של ניצנים. אך ההתנתקות בינתיים היא רק על הנייר. בשטח, אף מתנחל לא קיבל עדיין פיצויים. גם אלה שכבר הסכימו לקבלם מחכים עכשיו, כי אם יש סיכוי לקבל את פנינת הנדל"ן של ישראל, למה למהר? ובינתיים, שלושה וחצי חודשים לפני מועד הפינוי, עוד לא ברור היכן ישוכנו המפונים. בניגוד לרושם הרווח, שום תשתית לא הוקמה עדיין אפילו למגורים זמניים. החטיבה להתיישבות של הסוכנות היהודית, האחראית על אספקת ה"קראוילות", לא קיבלה עד היום שום הזמנה מהממשלה (כפי שדווח ב"ידיעות אחרונות").

אם שרון מתכוון לפנות את יישובי עזה, הוא עושה את זה בחוסר יעילות משווע. בגדה הוא הרבה יותר יעיל. שם, כל מה שתוכנן מבוצע במועדו. כבר בהסכמות הראשונות בין שרון לנתניהו על תוכנית ההתנתקות לפני שנה, נקבע שזו לא תצא לפועל בטרם תושלם "גדר ההפרדה" בצד המערבי של הגדה. אכן, החומה הולכת ומושלמת. ביולי – המועד המוצהר לתחילת הפינוי – תושלם החומה המכתרת את ירושלים המזרחית ומנתקת אותה מהגדה. הפלסטינים החיים שם יוכלו לצאת רק עם אישורים. מרכז החיים של הגדה יהפוך לכלא סגור.

גם החומה הצפונית שכלאה כבר את תושבי טול-כרם, קלקיליה ומסחה וגזלה מהם את אדמתם, ממשיכה להתקדם דרומה. עכשיו עולים הבולדוזרים על אדמות בילעין וסאפה הגובלים במודיעין עלית. האיכרים שמאבדים את אדמתם מנסים להיצמד אליה, יחד עם מתנגדי החומה הישראלים, אך מי שומע על סבלם ומאבקם בהמולת ההתנתקות?

תוכנית ההתנתקות נולדה בפברואר 2004, בשיאו של גל ביקורת בינלאומית על פרויקט החומה, ערב פתיחת הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג. בפסק דינו שניתן ביולי, קובע בית הדין שתוואי החומה הוא הפרה גסה וחמורה של החוק הבינלאומי. בין היתר הוא מציין שיש סכנה של "שינוי נוסף בהרכב הדמוגרפי כתוצאה מעזיבת אוכלוסייה פלסטינית באזורים מסוימים" (סעיף 122). במילים אחרות, בית הדין מתריע על תהליך של טרנספר.

לפי נתוני האו"ם, 237,000 פלסטינים יילכדו בין החומה לבין הקו הירוק. 160,000 אחרים ייוותרו בין החומות בצד הפלסטיני, מנותקים מאדמתם (התוואי שאושר בישיבת הממשלה בפברואר 2005 מפחית את מספרם במעט). מה צפוי לאנשים אלה, לאיכרים שמאבדים את אדמתם, לכלואים שמנותקים ממשפחותיהם וממקורות פרנסתם? בטול-כרם, קלקיליה והכפרים שסביב מסחה ברחו כבר רבים לחפש את מחייתם בשולי הערים במרכז הגדה. כמה זמן יחזיקו האחרים מעמד בתנאי הייאוש והניוון בכפרם שהפך לכלא?

טרנספר מקושר בזיכרון הקולקטיבי במשאיות הבאות עם לילה להעביר פלסטינים אל מעבר לגבול, כפי שקרה במספר מקומות ב-1948. אך מאחורי מסך העשן של ההתנתקות מתבצע היום בגדה תהליך של טרנספר איטי וסמוי. קשה לשפוט איזו דרך "להעביר" אנשים מאדמתם היא יותר אכזרית. קרוב ל-400,000 אנשים, כמחצית ממספר הפלסטינים שאולצו לעזוב את אדמתם ב-1948, מועמדים עכשיו ל"הגירה מרצון" למחנות פליטים בגדה. והיום זה עובר בשקט, כי שרון אולי יתנתק.