חזון נתניהו - שאלות ותשובות

השבוע חשף בנימין נתניהו את חזונו הכלכלי. זהו החזון מפתה, מסחרר, מרומם את המוראל הלאומי. נתניהו נמנע, בכוונה, מלפרט את החישובים, את הסטטיסטיקות ואת המספרים העומדים מאחורי החזון שלו. כדרכם של הנביאים, הוא השאיר את המלאכה לפרשנים. הפרשנות תהיה בצורת שאלות ותשובות.

נתניהו דיבר על כך ש"ישראל יכולה להגיע לרשימת 10 המדינות המובילות בעולם בהכנסה לנפש". מהן המדינות הללו?

בהנחה שנתניהו לא התכוון למדינות קיקיוניות, הרשימה ל-2003 כוללת את לוקסמבורג, נורבגיה, ארה"ב, אירלנד, איסלנד, קנדה, דנמרק, שוויץ, הולנד, אוסטרליה ופינלנד. יש כאן 11 מדינות אבל לוקסמבורג היא ספק-מדינה. את פינלנד אפשר להחליף בבריטניה או באוסטריה: ההכנסה לנפש בשלוש המדינות קרובה מאוד.

איך מודדים ואיך משווים תוצר לנפש של מדינות שונות?

נהוג למדוד את התוצר לנפש בדולרים של אמריקה. לוקחים את סך כל הייצור השנתי של המוצרים והשירותים במדינה, במחירי השוק שלהם, מחלקים במספר התושבים, מחלקים בשער החליפין של הדולר - ומקבלים את התוצאה. אלא שהתוצאה מושפעת ממחיר הדולר, העלול לחולל תזזית בחישובים. התחזקות היורו מול הדולר, למשל, הקפיצה בעשרות אחוזים את התוצר לנפש של מדינות אירופה בלא מאמץ מצידן. הפיחות של השקל הקטין ב-2002 את התוצר של ישראל בחישוב דולרי.

כדי להתגבר על מכשלה זו, נהוג לבטא את התוצר לנפש ב"דולר של שווי כוח הקנייה". זהו כעין "דולר בינלאומי", ששערו בכל מדינה מותאם לרמת המחירים היחסית שלה, הנמדדת באמצעות סל קניות אחיד. המעבר מדולר אמריקני רגיל ל"דולר של כוח קנייה" מקטין את התוצר לנפש במדינות עשירות ויקרות - ומגדיל את התוצר לנפש במדינות עניות וזולות. ישראל נחשבת לזולה.מספר גופים עורכים מדדים, סקרים וחישובים של כוח הקנייה היחסי במדינות השונות. נתניהו הסתמך על מה שמתפרסם בשנתון של הסי.אי.איי, סוכנות הביון של ארה"ב, המסתמכת מצידה על מודל שמקורו באוניברסיטת פנסילבניה.

קהיליית הכלכלנים מעדיפה את מאגר הנתונים האחיד של קרן המטבע הבינלאומית, המתעדכן פעמיים בשנה. העדכון האחרון בוצע השבוע. השיטות והאומדנים הסטטיסטיים של קרן המטבע הבינלאומית (כמעט) זהים לאלו של ה-ODCD (ארגון המדינות התעשייתיות) ושל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שלנו.

מהו התוצר במדינות עשירות ובישראל? איפה הן ואיפה אנחנו?

לפי קרן המטבע הבינלאומית, התוצר לנפש (המותאם לכוח הקנייה) במדינה הכי עשירה, לוקסמבורג, היה בשנת 2003 כ-61 אלף דולר. התוצר בנורבגיה היה 38.3 אלף דולר, בארה"ב 37.2 אלף דולר, באירלנד 35.7 אלף דולר, בשוויץ 30.5 אלף דולר, בהולנד 28.5 אלף דולר, באוסטרליה 28.4 אלף דולר ובפינלנד 27.9 אלף דולר. בריטניה לא עשתה את זה: למרבה הצער, התוצר לנפש אצלה הגיע רק ל-27.5 דולר.בישראל היה התוצר לנפש במונחים של שווי כוח קנייה באותה השנה - 21.3 אלף דולר. התוצר לנפש בדולרים רגילים" היה 17.3 אלף דולר.

עד כמה רחוקה ישראל, במונחים של הכנסה לנפש, מ-10 העשירות?

התוצר הממוצע לנפש בעשר המדינות העשירות היה כ-34.5 אלף דולר, גבוה ב-60% מהתוצר לנפש בישראל. זה המרחק שעלינו לרוץ כדי להשתלב באמצע העשירייה. אבל בל נשכח שגם 10 המדינות העשירות ממשכיות לרוץ קדימה ולצמוח, וגם המדינות אחרות לא יתנו לנו בקלות לחלוף על פניהן. זהו תהליך דינאמי.

ובאיזה מקום אנחנו כיום?

ישראל מדורגת במקום 23 או 24 בעולם בהכנסה לנפש. בעורפה כבר נושפות כלכלות של צמיחה מהירה כמו קוריאה וקפריסין.

באיזה שיעור צמחו המדינות העשירות?

העשירייה שעטה קדימה ואנחנו זחלנו מאחור. מ-1995 עד 2004 (השנה הטובה של נתניהו) עלה התוצר לנפש באירלנד ב-74%. זהו קצב גידול של 6.4% לשנה. התוצר לנפש בפינלנד עלה בקצב של 3.3% לשנה, בקנדה בקצב של 2.4% לשנה, בנורבגיה בקצב של 2.2% לשנה.

בארה"ב עלה באותן השנים התוצר לנפש בקצב של 2% לשנה. זה יפה למדינה גדולה כמותה. שוויץ האיטית סיפקה לכל תושב במשך 9 שנים תוספת הכנסה ריאלית של כאחוז לשנה. בכל עשר המדינות העשירות גם יחד קפץ התוצר לנפש מ-1995 עד 2004 ב-22%, כלומר ב-2.2% לשנה.

ומה עם ישראל? איך גדלנו?

אנחנו לא גדלנו. התוצר לנפש בישראל עלה בשיעור המביש של 0.6% לשנה בלבד. בין השנים 2003-1993 צמחנו רק טיפה יותר מהר, באחוז לשנה לנפש. לכן הפער בינינו לבין 10 המדינות העשירות העמיק. ישראל היתה הצב, הן הארנבת.

נוכח הנתונים הקודרים הללו, מתי יכולה ישראל להשיג את 10 המדינות שבצמרת?

אף פעם, אם מה שהיה הוא שיהיה. מתמטיקה היא מדע אכזרי, אי-אפשר לעגל בו פינות. צב לעולם לא משיג את ארנבת, הוא מגדיל את הפיגור אחריה.

ואם נצמח בעתיד כמו בשנה הטובה של נתניהו, 2004, מתי נתקרב אל 10 המדינות העשירות?

הבה נניח שהתוצר המקומי לנפש בעשר מדינות הצמרת יגדל בעתיד רק בקצב של כ-2% לשנה. והבה נניח שישראל עלתה עכשיו על מסלול חדש ושהתוצר לנפש יגדל אצלנו מדי שנה ב-2.7% (כמו אשתקד), עד שיתגשם החלום. במקרה זה, ישראל תשיג את ההכנסה לנפש שממנה ייהנה התושב הממוצע של 10 המדינות המובילות בעוד 70 שנה.

שימו לא, קוראים: לא בעוד 10 שנים ולא בעוד 15 שנים אלא בעוד 70 שנה (!) נשיג את רמת ההכנסה הממוצעת של 10 המדינות המובילות בהכנסה לנפש, שעליהן דיבר נתניהו. זו תחזית לא משמחת. מעטים מבין קוראי העיתון יזכו לראות את החזון מתגשם ב-2075. אולי

אפשר להניח הנחות אחרות? יותר אופטימיות?

אפשר לנסח את חזון נתניהו קצת אחרת ולשאול תוך כמה זמן עשויה ישראל להיות המדינה העשירית ברשימת המובילות בתוצר לנפש. כאן התחזית ורודה יותר. למקום ה-10 בעולם אנחנו יכולים להגיע תוך 20 שנה, אם נצמח ב-4.5% לשנה (2.7% לנפש).

באיזה קצב צריך המשק הישראלי לצמוח כדי להתקבל למועדון 10 המובילות בעוד 10 שנים?

כדי להיות המדינה העשירית בצמרת העולמית בשנת 2015, חייבים להגדיל את התוצר לנפש בישראל ב-5% לשנה. כדי להיות באותו מקום מכובד בשנת 2020, צריך להגדיל את התוצר לנפש בקצב של 4% לשנה. לא משימה של מה בכך בשביל מדינה מקרטעת כשלנו, אבל גם לא משימה בלתי אפשרית.

אחרי איזו מדינה נעמוד אז בדירוג?

הרכב העשירייה העשירה של העולם ישתנה. הנמרים המזנקים ידחקו ממנה את האריות הרדומים. סביר ששוויץ והולנד לא יהיו שם. סביר שקוריאה וסינגפור כן יהיו. גרמניה עשויה להתאושש מתרדמתה. מאות מיליארדי הדולרים של הנפט היקר יקדמו את מדינות המפרץ בדירוג העושר. לישראל צפוי מירוץ מפרך; הרבה יזע ומאמץ.

ובאיזה קצב מניח נתניהו שנצמח?

לפי תחזית האחרונה שהוכנה במשרד האוצר, צפוי התוצר לנפש לגדול בחמש השנים הקרובות ב-2% לשנה בלבד. קצב הגידול הזה לא מספיק כדי לצמצם את הפיגור שלנו מול המדינות העשירות אפילו במילימטר אחד. נתניהו, כמובן, יודע מתמטיקה. ההנחות שלו הרבה יותר אמיצות ושאפתניות. החישובים שלו לא שונים מאלו שהוצגו כאן. נתניהו מצביע על הרפורמות שכבר עשה ועוד יעשה כמפתח לצמיחה. הוא מדבר על כלכלה חופשית כמסלול להמראה. המשק הישראלי חייב לעבור טלטלה חזקה. מקור חולשת הצמיחה שלנו הוא פריון הייצור הנמוך, המפגר בהרבה אחרי המדינות העשירות והקופצות לראש. בלי מהפיכת פריון לא תהיה מהפכת צמיחה ולא תהיה מהפכת העושר בדורנו.

אז מה, להרים ידיים?

מה פתאום?! ביבי צודק, אסור להרים ידיים. במירוץ למרחקים ארוכים, ההתמדה היא העיקר.