דו"ח: עלות מדינה פלסטינית - 33 מיליארד דולר
כמה יעלו התשתיות? איך מספקים מקומות עבודה? וכיצד מבטיחים מנהל תקין? התאגיד היוקרתי "ראנד" הכין שורת המלצות בדרך למדינה פלסטינית עצמאית. דגש מיוחד ניתן לעצמאות הכלכלית, לרצף הטריטוריאלי ולחיבור הגדה לרצועה, כדי להתמודד עם הכפלת האוכלוסייה שצפויה עד 2020
איך מקימים מדינה? דו"ח שפרסם אתמול (ד') התאגיד האמריקני "ראנד" גורס כי נדרשת השקעת הון של 33 מיליארד דולר במהלך 10 השנים הראשונות של המדינה הפלסטינית החדשה. ההשקעה תתבטא בממוצע שנתי של כ-760 דולר לנפש, ודומה מבחינת סדר גודלה להשקעות במאמצי בניין-אומה אחרים מן העבר הקרוב.
ההמלצות של תאגיד "ראנד", מכון יוקרה המתמחה במתן הצעות לפתרון סכסוכים בינלאומיים, כוללות רעיונות לחיבור פורץ דרך בין הגדה המערבית לרצועת עזה באמצעות מסילת ברזל, כביש מהיר וקשר תשתיתי, ויאפשרו פיתוח דרמטי של המדינה הפלסטינית. יישומן יעניק לפלסטינים גישה לעבודה, למזון, למים, לחינוך, לשירותי בריאות, לדיור ולשירותים ציבוריים.
כששה מיליארד דולר מתוך ההשקעה הכוללת דרושים להקמת תשתית מסילת הברזל והכביש בפרוזדור. יישום ההמלצות יחייב גיוס של מיליארדי דולרים בסיוע והשקעות ממקורות בינלאומיים. אלה יתווספו להוצאה הציבורית הפלסטינית, ולהשקעות פלסטיניות פרטיות. בנוסף, יידרשו התחייבויות כספיות בינלאומיות למימון סידורי הביטחון של המדינה הפלסטינית.
רצף טריטוריאלי, עצמאות כלכלית
כותבי הדו"ח, שהגישו את מסקנותיהם לוושינגטון, ירושלים, רמאללה והאו"ם, קובעים כי ניתן להתחיל ליישם את מרבית ההמלצות מיד. זאת כדי ליצור שיפור בחיי האוכלוסייה הפלסטינית וכדי להניח את התשתית לפיתוחה ארוך הטווח של מדינה עתידית, בעלת ממשל תקין ועצמאות כלכלית, תוך יצירת שיפור בביטחונם של פלסטינים וישראלים.
"הקמת המדינה הפלסטינית אינה מבטיחה את הצלחתה", נכתב בדו"ח. "אך עבור פלסטינים, ישראלים ורבים ברחבי העולם, יש חשיבות עצומה לכך שהמדינה תצליח". מדינה פלסטינית כושלת, או מדינה כה חלשה עד כי גורמי חוץ יצטרכו לתמוך בה ולשטר בה, תסכן את הבטחון הבינלאומי, נאמר בדו"ח. "מחקרים אלה מתווים צעדים מעשיים, העשויים להפוך למציאות את המטרה - מדינה פלסטינית החיה בשלום ובשגשוג לצד ישראל", אמר מנכ"ל ונשיא ראנד, ג'יימס א. תומסון.
על פי המחקרים, סיכויי הצלחתה של מדינה פלסטינית יגדלו אם תיווצר רמה גבוהה של רציפות טריטוריאלית בין השטחים הפלסטיניים (מלבד ההפרדה בין עזה לגדה המערבית); אם יוסדר משטר גבולות פתוח יחסית, שיאפשר תנועת אנשים וסחורות בין המדינה הפלסטינית לבין שכנותיה, ובעיקר בינה לבין ישראל; ואם יושג בטחון בתוך המדינה הפלסטינית ועבור שכנותיה.
עיקרי ההמלצות:
ממשל תקין: ככל שהקהילה הבינלאומית והפלסטינים יתעקשו על יצירת ממשל תקין, כך גדלים הסיכויים שאמנם יתקיים ממשל כזה. תנאי מוקדם לממשל תקין הוא שהפלסטינים יראו את מנהיגיהם כלגיטימיים ואפקטיביים. בנוסף לפעולות השלטון הפלסטיני, הדבר יהיה תלוי בתנאי הסדר הקבע. השגת ממשל תקין תהיה קלה יותר אם גבולות המדינה הפלסטינית יהיו פתוחים, כלכלתה תשגשג, קליטת פליטיה תהיה בת-ביצוע, בטחונה יהיה מובטח, ובשנותיה הראשונות היא תזכה לתמיכה של סיוע בינלאומי משמעותי.
ממשל תקין ולגיטימיות מותנים גם בכך שהמדינה הפלסטינית תילחם בשחיתות ובנהלים בלתי דמוקרטיים, תקדם את שלטון החוק ותעצים את המערכת המשפטית, תעניק סמכויות נרחבות יותר לבית המחוקקים, תקדם משטר המתגמל אנשים על פי מצוינות והישגים בשירות הציבורי, ותאציל סמכויות לפקידי שלטון מקומיים.
בטחון פנים: הנושא הדחוף ביותר לטיפול בתחום זה, המהווה תנאי להצלחת המדינה הפלסטינית, הוא דיכויים של ארגונים מיליטנטיים, העשויים לחתור תחת יציבות המדינה הפלסטינית החדשה ולאיים על ישראל. יהיה צורך לבסס במהירות האפשרית גם את הבטחון הציבורי, את אכיפת החוק השגרתית ואת מיצוי הדין. לכל הפחות, יידרשו כספים לבנייה מחדש של בתי המשפט ותחנות המשטרה, לרכישת ספרי חוקים ומחשבים, להכשרה ולקניית ציוד משטרתי. יהיה צורך לארגן מחדש את שירותי בטחון הפנים ולתמוך בהם בתחומי הפיקוח, ההכשרה והניתוח.
הפרוזדור: עד לשנת 2020, צפויה האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית ובעזה לגדול מ-3.6 מיליון נפש לכ-6.6 מיליון נפש, כתוצאה מגידול טבעי ומהגירה. הפרוזדור המוצע מתוכנן לקשר בין הערים והעיירות הראשיות של המדינה הפלסטינית – ובהם שכם, רמאללה, ירושלים, חברון ועזה – כך שיהיה אפשר לנסוע מדרום עזה לצפון הגדה המערבית תוך פחות מ-90 דקות. כל תחנת רכבת, שתמוקם במרחק של קילומטרים ספורים מהמרכזים ההיסטוריים הקיימים של הערים, תהווה מוקד לפיתוח מקומי, ותחובר לגרעין ההיסטורי באמצעות שדרה חדשה ותחבורת אוטובוסים מהירה.
כדי לספוג את גידול האוכלוסייה, לאורך כל שדרה ייבנו שכונות מגורים ומרכזי מסחר חדשים, בעיקר במימון השקעות פרטיות. בתים ומקומות עבודה יצמחו במרחק הליכה ממערכת התחבורה. שיטות בניה חדשות יתבססו על מערכות בנות קיימא, וישתמשו באנרגיה סולרית ובמים ממוחזרים.
פיתוח כלכלי: פיתוח כלכלי מוצלח במדינה הפלסטינית ידרוש בטחון הולם, ממשל תקין, שטח רציף, גישה יציבה לאספקה החיונית של חשמל ומים, ותשתית תחבורה העונה לצרכי הפלסטינים. "במדינה חסרת רצף טריטוריאלי, תיפגע הצמיחה הכלכלית. העוני שינבע מכך יגביר את התסיסה הפוליטית, ויצור מצב בו יהיה קשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, לשמור על הבטחון", נכתב בדו"ח.
הפיתוח הכלכלי יהיה תלוי בהון האנושי, וביצירת מערכות חינוך חזקות יותר של החינוך היסודי, העל-יסודי והמקצועי. בנוסף, חשובה הגישה הפלסטינית לשוק העבודה הישראלי למטרות תעסוקה, ויש צורך ביצירת חופש תנועה משמעותי לאנשים ולסחורות דרך גבולות המדינה הפלסטינית, כולל דרך גבולותיה עם ישראל. ניתן גם לחזק את הפעילות הכלכלית באמצעות שיפורים והשקעות בתשתיות התחבורה, המים, החשמל והתקשורת. לא פחות חשוב הוא הצורך בכך שהשלטון הפלסטיני ינקוט באמצעים מוניטאריים ופיסקאליים הולמים, יחד עם מדיניות של סחר חופשי.
אספקת המים: מדינה פלסטינית מוצלחת תזדקק לאספקה ראויה של מים נקיים לשימוש פנימי, לפיתוח מסחרי ותעשייתי, ולחקלאות. כיום, יש בידי הפלסטינים רק מחצית מכמות המים המינימלית לנפש, כפי שהוגדר על-ידי ארגון הבריאות העולמי. ההתמודדות עם מחסור חמור וגובר במים תדרוש שילוב של מספר אמצעים להגדלת ההיצע ולהגבלת הביקוש. אחד הפתרונות הוא באמצעות משא ומתן ישראלי-פלסטיני מחודש בנושא הקצאת משאבי המים הקיימים.
בריאות: האוכלוסיה הפלסטינית בריאה באופן יחסי, ויש בקרבה אנשי מקצוע רבים בעלי כישורים מעולים, תכניות לאומיות לפיתוח מערכת הבריאות, ותשתית חזקה של מוסדות בריאות ממשלתיים. אולם, התיאום בתוך מערכת הבריאות לקוי, ומספר גדול מדי של נותני שירות לוקים בהכשרתם. את פיתוח מערכת הבריאות ומדיניות הבריאות יש לנהל בצורה מתוכננת ואינטגרטיבית. יש להרחיב את שירותי הבריאות הציבוריים והראשוניים, כך שיכללו תכניות לחיסון, לתזונה, למניעה וטיפול במחלות כרוניות ובלתי מדבקות, ולטיפול בבעיות התפתחותיות ופסיכו-סוציאליות.
חינוך: על בתי הספר לספק חינוך איכותי ונגיש לבנות ולבנים. על מערכת החינוך להיות פתוחה לרפורמה, עליה לרשום תלמידים רבים יותר לבתי הספר העל-יסודיים, להרחיב את תכניות החינוך לגיל הרך, להציע חינוך מיוחד, ולהדגיש את פיתוח הכישורים האזרחיים והאחריות החברתית. יש לתכנן מחדש את החינוך המקצועי, להרחיבו ולחדשו, כדי לספק עובדים עם כישורים נדרשים. על האוניברסיטאות לצמצם את דגש היתר על מדעי הרוח והחברה, ולהרחיב את תכניות המדע וההנדסה. הדבר ידרוש הגדלת המימון, העלאת תקני האיכות, העלאת שכר המורים, הקמת מתקנים חדשים ושיקום הישנים.
