שתף קטע נבחר

צילום: חן מיקא

ליהנות מכל העולמות

שלושה עולמות בקצה העיר: הראשון מאפשר לראות כלים וחלקים מההיסטוריה הצבאית שלנו. השני מציג עולם מוקטן, להרכבה ושימוש עצמי. השלישי מתעקש לתפעל עולם טוב יותר, למרות הפיח והאוטובוסים של אלנבי. הזדמנות לבחור עם, ולהמשיך ללכת

פעם, לפני הרבה שנים, החיים היו הרבה יותר קלים. הכל היה יותר ברור. אנחנו היינו תמיד הטובים, הם היו הרעים. בימים ההם כמעט ולא היו שאלות. רק תשובות. תחושת הביחד מילאה את הלב והנשמה. מדי בוקר קמנו, הרגשנו שאנחנו עם, והמשכנו ללכת.

 

אחר כך הגיעו זמנים אחרים. ימים באו וימים הלכו, והשמחה היטלטלה כמו סירה קטנה בלב ים. פעם הפליגה למרחבי האושר ובפעמים אחרות נקלעה לסערות מטרידות. המלחים הוותיקים החזיקו בנחישות

צילום: הילה טוב

את ההגה. הם, כך הבטיחו, יובילו את כולם לחוף מבטחים. הצעירים קפצו למים. הם, כך הטיחו, לא זקוקים לאף אחד. במרחק שהלך וגדל בין שני הקצוות נשארו רוב האנשים והילדים. הם אספו הרבה שאלות. לפעמים מצאו להן תשובות משותפות, ולפעמים פרטיות.

 

החיים התגלגלו, האנשים איתם, וכך הגענו להיות מה שאנחנו. קצת שייכים וקצת אבודים. קצת אוהבים וקצת לא.

 

בקצה תל אביב, בדרך ליפו, מאחורי תחנת דלק וחנויות צפופות ועייפות, מתחבא הארכיון הגדול לתולדותינו. מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל. אוסף עצום של כלי מלחמה, נשק, טנקים, מסמכים וציוד צבאי מאז מלחמת העצמאות ועד היום. בביתן מיוחד מוצגות כל המתנות שקיבלו שרי הביטחון לדורותיהם, באחר מכוניות השרד של בן גוריון, דיין, המכונית שליוותה את רבין. כל המוצגים מקוריים. נאספו מהשטח.

 

המוצגים מחולקים לפני נושאים. סככת האוטובוסים המשוריינים שעלו בשיירות לירושלים, ביתן הסליקים, ביתן הנשק הראשוני של צה"ל וכו'. פרקים של היסטוריה רווית תפניות. לפעמים נעים לקרוא בהם, ולפעמים כבר לא. סככת הטנקים, למשל, מחסירה פעימה בלב. ברגע הראשון היא מעוררת פחד. אחר כך גם שאלות, תהיות. הנה

הדבק של מה שהיינו. החומר שמפורר את מי שאנחנו היום.

 

ביקור במוזיאון הוא הזדמנות לחשוב, להרגיש. לא בטוח שאפשר למצוא שם תשובות, אבל אפשר לרענן את הגדרת המקום שלנו בין רבי החולמים מהאוניה ההיא לצעירים קצרי הפתיל. צריך אומץ כדי לא להתייצב בצד אחד. לעמוד חשוף מול טור של טנקים בלב תל אביב, ולבדוק אם וכמה הוא חלק הכרחי מהמציאות המסוכסכת שלנו.

 

מלחמה מפלסטיק

 

מי שטור טנקים בממדים טבעיים מאיים עליו, יכול להתאמן בקנה מידה קטן. על יבש. מרחק עשר דקות הליכה מהמוזיאון אורזים את התשוקה של בני האדם להילחם אחד בשני, ויוצקים אותה לתבניות של פלסטיק. בחנות של משפחת וילנצ'יק אפשר למצוא מודלים וקיטים להרכבה של כלי מלחמה וחיילים מהעולם כולו. טנק שרמן, מרכבה, ספיטפייר וגם סט חיילים גרמנים באפריקה, אינדיאנים וקומנדו בריטי.

 

מדובר בחנות, אחת הבודדות בארץ, שמיועדת לאספנים של הדברים האלה, ומסתבר שיש לא מעט מכורים. ימי שישי בבוקר זה הזמן לראות אותם בפעולה. רובם גברים. הם נכנסים מהרחוב ונבלעים במרחבי האשליה. לרגע הם בונים עולם שהטובים רק מנצחים בו. עולם שיודע בוודאות איפה חוף המבטחים. לצד הקיטים הצבאיים אפשר למצוא שם אוסף נדיב של רכבות חשמליות ודגמים של מכוניות ואופנועים. באירופה יש מועדונים שנבנים מסביב לחנויות מהסוג הזה. רומנטיקנים סדרתיים שמתאספים לקהילה.

 

השנה חוגגת החנות מאה שנות פעילות. באתר הבית מסבירים בני המשפחה, שמעבירים את החנות בירושה מדור לדור, שאספנות היא מחלה חשוכת מרפא. אספן אמיתי, כך הם טוענים, הוא זה שלעולם לא יסכים להיפרד מהאוסף שלו. באף מחיר. אדם שחי את האוסף שלו ביום וחולם עליו בלילה. כזה שדואג לדור המשך, אותו יוכל לשתף ולהדביק בעניין ובאהבה, על מנת להמשיך אותו אחריו. מודלים של מדינות הם לא מוכרים שם. אולי כי אין מי שיאסוף, ואולי בגלל שאי אפשר להחליף.

 

אשליה אורגנית

 

ברחוב שמאחורי החנות מתעקש עוד רומנטיקן להפוך את העולם למקום טוב יותר. מקום שבריא לחיות בו, שאין בו ניצול, והסחר הוגן. Loveat הוא בית קפה אורגני ששתול בלב האזור הכי מפוייח ומתועש של תל אביב. את הפולים הם קונים בבורסת הקפה רק מסוחרים שמציגים אישורים שהם פועלים למען מגדלי הקפה, נגד מעסיקי ילדים, לטובת החלשים ונגד החזקים שרומסים.

 

תערובות הקפה והתה הן אורגניות. ללא ריסוס וללא דשנים. גם חלק גדול מהאוכל נקנה ממשקים שמגדלים גידולים אורגניים. הם משתדלים לקיים שיתופי פעולה ברמות מסחר שונות עם מגדלים ומשווקים שמוצאים פתרונות ביולוגים להגנה על המוצרים שלהם, ולא מתפתים לפתרונות כימיקלים מזיקים. על רקע הפיח ואדי הבנזין שמשאירים מאחוריהם האוטובוסים ברחוב אלנבי, אוכל בריא הוא מסכת חמצן מחוררת. אשליה של בחירה. אבל גם הזדמנות להזין את הגוף בדברים משמחים.

 

מדי יום סוחטים ומבקבקים במקום מיצים טבעיים. חלק מהירקות – גזר, סלק, תפוח, מאבדים את הערכים התזונתיים שלהם אם הם עומדים יותר מכמה שעות, ולכן נסחטים מחדש כל שלוש או ארבע שעות. צריך להיות שם בשעות העומס של האזור, כשהמסחר בשיאו והמשאיות מעשנות אל המרחב הציבורי את כל מה שאפילו המנוע שלהן לא יכול להכיל. רק אז אפשר לגעת בקצוות החשופים של האשליה. בגבולות הבוערים של העולם שאפילו הטובים מפסידים בו כל כך הרבה פעמים.

 

איך עושים את זה:

 

 

עוד טיולים בתל אביב:

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אוסף היסטורי. תולדות צה"ל
צילום: הילה טוב
אוסף בקופסה. וילנצ'יק
צילום: הילה טוב
אוסף אידאלים. loveat
צילום: הילה טוב
מומלצים