לאן נעלמו כוכבי הכדורסל של פעם - רולנד יוסטון

היו ימים בהם חיפה היתה עיר של כדורסל, ימים של לפני ג'ובאני רוסו ויניב קטן, בהם מפגש בין הפועל למכבי - דרבי, גירסת הכרמל, היה מבטיח ריגושים, כדורסל מצוין ומתח בלתי נסבל. ימים אליהם מתגעגע רולנד יוסטון. "משחקי הדרבי היו טירוף של ממש, אהבתי אותם וחבל לי שאני שומע עכשיו שזה עבר מן העולם. צר לי על הכדורסל בעיר ועל הליגה הישראלית בכלל", אומר השחקן שהיה מזוהה יותר מכולם עם הסצינה החיפאית ונחשב עד היום לאחד מטובי הזרים שנחתו בישראל.  

כיום, בגיל 45, משמש יוסטון כעוזר מאמן אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון שבבירת ארצות הברית ומתגאה במספר כוכבים צעירים. "עבדתי בעבר עם ראסול באטלר ממיאמי היט ועם סטיבן סמית' ופופס מנסה-בונסו שישחקו בעתיד ב-NBA. לפני שהתחלתי את קריירת האימון שלי, ניסיתי את מזלי כסוכן שחקנים ואף הגעתי לישראל כדי לעקוב אחר מספר כשרונות צעירים בישראל. אבל אחרי זמן קצר גיליתי שזה לא בשבילי, כי אי אפשר לבטוח באנשים בעסק הזה".

אי האמון שלו בעסקני הכדורסל החל לתת אותותיו בשלהי הקריירה בת חמש השנים שלו בישראל. חמש שנים, וכולן כשחקן הפועל חיפה - אז, כוח מז"לוביל בכדורסל הישראלי. חמש שנים שהיו לדבריו המוצלחות ביותר ב-14 שנות הקריירה שלו כשחקן. "עזבתי את הפועל חיפה ב-1990, אחרי שנפצעתי בקרסול. אחרי חמש שנים נהדרות בקבוצה, הפרידה היתה לא קלה ונעשתה בצלילים צורמים. הרבה בגלל הבעלים של הקבוצה דאז, יעקב שלזינגר".

נראה כי גם 15 השנים שעברו לא ממש השכיחו את כעסו של יוסטון על שלזינגר, הבעלים של הפועל חיפה, שהשקיע סכומים עצומים בקבוצה, אך גם סימן את נפילתה בתחילת שנות התשעים. "הוא (שלזינגר) ויד ימינו, עו"ד יוסי ליבנה, הרסו את הקבוצה, שהייתה כל כך קרובה לזכייה באליפות ב-1989. היתה לנו קבוצה מצוינת עם ג'ים יוסביץ' וגיא גודס וכל מה שרציתי זה להמשיך עם ההצלחה ואולי לנצח את מכבי בעונה שלאחר מכן. לרוע המזל שלזינגר רצה לעשות הכל ומהר וכך לא בונים מסורת של קבוצת כדורסל".

לנצח את מכבי בפלייאוף הוא דבר שזרים רבים מפנטזים עליו, אולם יוסטון היה במרחק נגיעה מהישג דרמטי שכזה, בסדרת חצי הגמר ב-1989, שהוכרעה בקליעה משוגעת עם הבאזר של לבאן מרסר וסללה את הדרך לעוד אליפות של הצהובים. יוסטון אגב, נחשב לשחקן הגבוה היחיד שמסוגל להתמודד עם כוכב מכבי דאז, קוין מגי. "האמנתי שאפשר לנצח את מכבי וכמעט עשינו את זה", הוא נזכר. "רציתי להימנות על הקבוצה הראשונה שלוקחת ממכבי את האליפות והיינו קרובים מאוד לעשות כן. זה היה כמו דייויד וגוליית.

"ידעתי שהם קבוצה טובה, אבל הייתי בטוח בעצמי ובאפשרות שאוכל לגבור עליהם. אף אחד לא האמין שנוכל לעשות זה, אבל כל פעם שנפגשנו, גיליתי מחדש שאפשר לנצח אותם. ידעתי שהם כיבדו אותנו והם ידעו שאנחנו מסוגלים לנצח אותם. כשהפסדנו בגלל הסל של מרסר, זה היה סוחט מבחינה רגשית. זה כאב כי נתתי את הכל ולא הצלחתי לעשות זאת. כשאני מסתכל על זה עכשיו, אני יכול להיות מרוצה כי אני יודע שנתתי את כל כולי וייצגתי את הפועל חיפה ואת העיר בכבוד וזה הדבר הכי חשוב בספורט".

הפועל חיפה הפסידה לבסוף ובתוך שנים בודדות ירדה מנכסיה ומעמדה המכובד בכדורסל הישראלי. למרות זאת, יוסטון מעריך כי הקשיים שהעמידו הוא וחבריו בפני מכבי, נתנו לפיני גרשון והפועל גליל עליון את האמונה חמש שנים לאחר מכן ב-1993, כי ניתן לנצח את האלופים הנצחיים. משהו שהיה נראה בלתי נתפס לפני אותה סדרה מול הפועל חיפה. 

"הסדרה המצוינת שהייתה לנו, גרמה לקבוצות בליגה להאמין שהם יכולים לגבור על מכבי", סבור יוסטון. "ואז, באמת גליל עליון הצליחו לעשות כן עם פיני גרשון, שלמד מאיתנו. חבל רק שלא הצלחנו לעשות זאת בעצמנו וזו אשמת שלזינגר. הוא שיחרר את יוסביץ' והביא שחקנים אחרים שהרסו את הכימייה בקבוצה ותהליך הבנייה שלה. הוא למעשה השמיד את הקבוצה במו ידיו ובעזרת ליבנה. העו"ד הזה עשה עלי הרבה כסף וכשהייתי צריך אותו הוא התנער ממני. הוא עבד גם בשביל השחקנים וגם בשביל שלזינגר וזה גרם לשקיעה של כולנו".

לא סתם, בין המשפטים שיוסטון זוכר עד היום בעברית הוא "איפה הכסף שלי?", שאלה עליה נאלץ לחזור לא פעם בימיו בישראל. כשיוסטון שומע כי עתה עומד בראש הפועל חיפה (שאוחדה מאז עם רמת השרון) מיקי ברקוביץ', הוא מביע בטחון כי הוא ינהל את הקבוצה הרבה יותר טוב משלזינגר ושכמותו. "מיקי מקצוען, שמכיר את עסקי הכדורסל מקרוב והוא ידע איך לנהל אותה כמו שצריך".

ברקוביץ' הוא עוד אחד מהשחקנים שלמד יוסטון להעריך במשך השנים בישראל ונראה כי רבים מהם נשארו יקרים ללבו. "יצא לי לשחק בארץ מול הרבה שחקנים מצוינים" מספר יוסטון. "בזמני זאת היתה ליגה נהדרת וחזקה ואני מאוד מצטער לשמוע שהיא הפכה להיות לא תחרותית ושהשחקנים הישראלים עוזבים אותה. אני זוכר לטובה את מגי וארל וויליאמס ודורון שפע, וגם את דורון ג'מצ'י, עדי גורדון וחיים זלוטיקמן ששיחק איתי בחיפה. אני גאה בגודס על הקריירה שהוא עשה כשחקן וכמאמן. אני בעצם גידלתי אותו, החל מגיל 16 ועד להמשך דרכו כשחקן מצוין ו-ווינר במכבי".

מלבד השחקנים, יוסטון נשאר קרוב גם לאנשים בישראל ודואג להתעדכן בכל המהלכים הפוליטיים במזרח התיכון. אלו מעניינים אותו מאוד לטענתו: "אהבתי את האנשים, אהבתי ללכת לאכול דגים בטבריה לנסוע לחופש באילת".

"אהבתי את החווייה הישראלית, אפילו לדבר פוליטיקה. אני זוכר שנקלעתי פעמיים לאירוע של חפץ חשוד בכרמלית וזה גרם להבין יותר מדוע העם הישראלי יכול להיות חביב כל כך ובו זמנית אגרסיבי כל כך. כבר אז אמרתי שיהיה מאוד קשה להגיע לשלום ואני רואה שצדקתי, למרות שאני מתפלל עבורכם ועבור העולם, שזה יקרה. זה מגיע לכם. יש לי הרבה חברים בישראל, היה לי שם כיף ונהניתי מתמיכה גדולה מהאוהדים, במיוחד בחיפה".