מדינה של חפיף

והנה זה שוב קורה. עוד מכה שניחתה עלינו כאילו-משמיים, אך למעשה יכולה הייתה להימנע. אילו רק היו מתייחסים לנהלים בכבוד. אם רק היו מפעילים את הראש, מצייתים להוראות, מקשיבים לפקודות, משתמשים בשכל ישר. הגשר לא היה נופל, הרצפה לא הייתה מתרסקת, התקרה לא הייתה קורסת, התאונה הייתה נמנעת. זה לא כל כך מסובך.

מישהו צריך לעצור את החפיף. שלט "עצור", תאונת הרכבת (צילום: תומריקו)

1. המקום הרי היה מועד לפורענות. מפגש דרך עם מסילת ברזל, ללא מחסום אוטומטי. כמוהו יש למעלה מ-200 ברחבי הארץ. ומה אומר על כך אחד מבכירי הרכבת (או אולי אחד מאנשי משרד התחבורה, ממש לא משנה)? "עשרות אלפי שקלים עולה להציב מחסום כזה. מה לעשות, זה לא משתלם כלכלית". ברשותכם, נתעלם מכך שאותו בכיר צריך היה לנצור את לשונו, ולא לספר מה ערכם המדויק של חיי אדם עבור מדינת ישראל. אבל גם אם מדובר בעשרות אלפי שקלים למחסום (סכום מוגזם, אבל ניחא), כפול 200, החישוב הכלכלי אינו ברור לי. כי מה עם עשרות ואולי מאות מילוני שקלים שעלתה התאונה? מה עם פיצויים למשפחות קורבנות, טיפול רפואי בפצועים, שיקום, דמי חילוץ, אובדן ציוד, עלות ביטוח, מחיר תיקונים?

2. "התאונה אירעה במקום נידח, אזור חקלאי, בו אין כמעט תנועה, בו לא צפינו אפשרות של תאונה". כך צוטט ב-ynet שר התחבורה מאיר שטרית. באמת? עוד לא סיים לדבר, וכבר ברור היה כי באותו אזור אירעו בעבר תאונות בין רכבות לכלי רכב. בדיוק באותו אזור יש תנועה ערה במיוחד של משאיות וכלים הנדסיים, העוסקים בסלילת כביש חוצה ישראל. כל-כך ערה שם התנועה, עד כי הנהלת הרכבת הציבה במקום צופה, שיתריע בפני נהגי משאיות במקרה שרכבת מתקרבת. אז כנראה שהאזור לא נידח כלל, ויש בו דווקא המון תנועה, ובהחלט ניתן וצריך היה לצפות לאפשרות של תאונה. מר שטרית, אתה איתנו?

3. ואז הלך הצופה הביתה, מוקדם מדי. מישהו לא בדק כנראה מול חברת הסלילה עד מתי היא עובדת. מישהו, במקום כלשהו, החליט כי הסכנה חלפה, ואין יותר צורך בצופה. מישהו גם החליט להסתמך שם על צופה, במקום להקים אפילו מחסום זמני, בעלות שלבטח לא תהיה גבוהה משמעותית משכר העבודה של צופה קבוע. מחסום זמני שלא הולך הביתה ולא צריך לעזוב משמרת כדי לאכול או לנוח. איפה נשמע שבשנת 2005, במדינה המחשיבה עצמה מתקדמת, עומד שומר עם דגל ומנופף לנהגים כשרכבת מגיעה? 

4. הצפיפות הגדולה בקרונות הקדמיים, אחראית ללא ספק למספר הנפגעים הגדול ולחומרת הפציעות. והצפיפות הזו לפנים היא תוצאה של קרונות אחוריים ללא מזגן. מישהו יכול להסביר לי מדוע ביום קיץ חם, צריכה רכבת עמוסה לצאת לדרכה עם מזגנים לא תקינים? מישהו רוצה אזכור נוסף למיליארדים שהושקעו בשנים האחרונות ברכבת ישראל? וזה עוד לפני שהתבשרנו, כי עם בעיות המיזוג האלה נאלצים הנוסעים להתמודד זה זמן מה. במילים אחרות, מישהו ידע מהבעיה, רק לא ממש הזדרז לפתור אותה.

5. "אי אפשר לגדר את המסילות. הגופים הירוקים דורשים שיהיה מעבר חופשי לבעלי חיים". גם את זה שמענו, רק הבוקר. תירוץ עלוב במיוחד, הסבר דחוק לעובדה שרכבות דוהרות במהירות של 130 קמ"ש על-גבי מסילות שהגישה אליהן חופשית לחלוטין. מסילות שלפי עדויות נהגי קטרים, אנשים וכלי רכב עולים עליהן באורח תדיר. אם מישהו מודאג כל-כך מדרישות הירוקים, יתכבד נא ויביט במדינות אחרות, בהן מקפידים בכבוד החיה, אך מצליחים למנוע מעבר לא רצוי של בני אדם ורכב. מקימים גדרות רשת עם מרווח של 20-30 ס"מ בין פני הקרקע לתחילת הגדר, כדי שבעלי חיים יוכלו לעבור. פשוט, לא כך?

אבל מה שהכי מרגיז, הוא שהדברים האלה לא מתחילים ונגמרים ברכבת. על הכבישים רואים את זה כל יום, בכל מקום. נתיבים שאינם מסומנים כראוי, עבודות תשתית, פיתוח וסלילה שמתמשכות בלי סוף ומסכנות ללא צורך נהגים, נוסעים ועובדים. ליקויי בטיחות קשים בצמתים, בכבישים ראשיים ובכבישים נידחים יותר או פחות. וההסבר לכל אוזלת היד הזו -מחסור בתקציב כמובן.

זאת, בשעה ששרי ממשלה וחברי כנסת דווקא מוצאים תוך שניות מיליארדי שקלים לצורך מימון מטרות "דחופות מאד" מבחינה ציבורית ולאומית. למשל, דוגמה חמה מהבוקר. חברי הכנסת העסוקים מקבלים בימים אלה טלפון סלולרי חדש, מהדור השלישי הנחשק. באמצעותו יוכלו הנבחרים להוריד קליפים נפלאים של זמרות אהובות, להעשיר את מגוון הצלילים ברינגטונים חשובים, לצפות במשחקי כדורגל, לנגן שירים אהובים בפורמט MP3, לצלם את בני המשפחה ובקרוב גם למצוא את דרכם אל מרכזי המפלגות, בעזרת כרטיס GPS מתוחכם. 120 המכשירים עולים כ-400,000 שקל. לפי החישוב שלי, מדובר ב-20 מחסומי רכבת קבועים...

הכותב עורך מדורי צרכנות ותיירות בשבועון "לאשה"