אדוני המנהל

בחודש ינואר שעבר מינתה הוועדה הציבורית של התיאטרון העירוני באר-שבע את השחקן נתן דטנר לתפקיד מנכ"ל. דטנר, המזוהה כשחקן "בית ליסין", החל את דרכו בתיאטרון הדרומי וראה במינוי סגירת מעגל מסוימת. "הגעתי עם תפישת מציאות נאיבית, והיום אני מבין שעיקר העבודה בניהול תיאטרון ובעיקר תיאטרון פריפריאלי לא קשור לאמנות", מסכם דטנר עונה ראשונה בתפקיד. "יש פוליטיקה, יש קניינים, יש את המלחמה היומיומית מול המרכז, וכן, יש גם את התקציבים הזעומים שמכתיבים מספר מצומצם של הפקות שמחייב אותך לקלוע בול לטעם הקהל, כי זה מה יש. גם הקרב על שמות גדולים לא פשוט, כיוון שאין לנו את האמצעים להציע לשחקנים את מה שהם יקבלו בתיאטרוני המרכז".

דטנר קיבל לידיו בחודש ינואר שעבר תיאטרון חולה וגירעוני שעמד לאורך תקופה ארוכה על סף פשיטת רגל וקריסה, מנויים שנוטשים וקנייניים סקפטיים. שבועות ספורים לאחר כניסתו לתפקיד נדרש המנכ"ל החדש להציג גם את העונה הבאה.

"נכנסתי לתפקיד רגע לפני הצגת הרפרטואר. הלחץ וחוסר הניסיון גרמו למספר טעויות ברורות, כמו למשל לפתוח את העונה עם הצגה כמו 'בין חברים'", הוא אומר בדיעבד, "מנויים של תיאטרון רפרטוארי בבסיסם באים לראות קודם כל מיינסטרים ורק אחר כך אתה יכול לפאר אותם בקטנות בתיאטרון צעיר ובאמנות יותר גבוהה. תיאטרון באר-שבע מושתת על קהל מנויים סגור, ואני חייב לקלוע לטעמו כי אין לו אופציית בחירה. יש לנו חמש הפקות בכל עונה וזהו, ולכן הבחירה צריכה להיות מדוייקת".

גם ההצגה השנייה שבחר לעונה הקודמת, "המדריך לחיים הטובים" של יעלי רונן על חיילים קרביים שנשרטו בצבא, התקבלה לא טוב בבאר-שבע. "זה היה אמיץ מאוד מצדי לבחור בהפקה הזו, שהיא בהגדרתה לא מתחנפת וקשה לעיכול, אבל חשבתי שהיא חשובה ואני עדיין גאה בבחירה", אומר דטנר.

ההצגה "לא כולל שינה" הצליחה בבאר-שבע, אבל הייתה כישלון מוחץ במרכז ולא נרכשה על ידי קניינים. מי שהפתיעה לטובה היתה "ילד משלי", שנמכרת עדיין יפה. למרות המאזן שגורר עדיין גירעון של חצי מיליון שקל, בסופו של יום דטנר לא מסתכל אחורה בזעם. "במבט לאחור אני חושב שבתנאים הנתונים, העונה הראשונה שלי בהחלט לא היתה כישלון", הוא אומר. תקציב התיאטרון, שעומד על 6.17 מיליון שקלים ממשרד התרבות ומיליון שקלים נוספים מעיריית באר-שבע, אינו מספק לטענתו. "זה סכום שלא מספיק בשביל לעשות תיאטרון בפריפריה", הוא פוסק, "המלחמה שלנו מול המרכז בלתי אפשרית לניצחון, מפני שהכוח הכלכלי של תיאטרוני תל-אביב גדול בהרבה מזה שלנו. אנחנו לא יכולים לנייד הצגות בגלל העלויות הגבוהות בהרבה מהיכולות הכלכליות שלנו, וגם כשאנחנו סוף סוף עושים קופרודוקציות עם תיאטרונים מהמרכז, כמו למשל 'קופסא שחורה' , אנחנו נבלעים בצלו של התיאטרון התל-אביבי ואף אחד לו זוכר שגם אנחנו שותפים בהפקה. אגב, גם להביא שחקנים מליגת העל לבאר-שבע זה לא דבר פשוט, בגלל שאין לנו שום יכולת להתמודד מול ההצעות שהם מקבלים במרכז".

משהו טוב קורה בבאר-שבע

כך או כך הצליחו בב"ש בזמן קצר יחסית לשקם לפחות ברמה התדמיתית את התיאטרון העירוני. לא ברור לטובתו של מי ניתן לזקוף את ההישג, אבל כיום עומד מספר המנויים לתיאטרון באר-שבע על כ-10,000 איש, מספר הגבוה באלפיים מזה שבשנה שקדמה.

"בשטח אנחנו מרגישים את השינוי לטובה, יש לנו עוד כברת דרך לעבור, אבל המטרות שהצבתי לי עם כניסתי לתפקיד מתחילות להתממש ומאפשרות לי להתרכז ברפרטואר, שהוא זה שבסופו של דבר מביא קהל".

התחושה הכללית היא שמשהו טוב קורה בבאר-שבע, והדבר בא לידי ביטוי גם בחיזוקים מצדם של המבקרים, שזיכו את שתי ההפקות החדשות של התיאטרון, "בית הקפה" ו"שידוך משמיים", בביקורות משבחות.

לאחרונה החליט המנכ"ל למנות את הבמאי רועי הורוביץ כדרמטורג הבית של התיאטרון. לדבריו, מדובר בעזר כנגדו שמסייע לו בקבלת החלטות. "יש המון בדידות בתפקיד, ואני מאמין שהתלבטות היא חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. רועי הוא איש נפלא, שמבין ומכיר תיאטרון, ומכיוון שאני מאמין בהאצלת סמכויות, אין לי את הצורך שהדברים כולם יעברו דרכי. לעת עתה זה עובד נפלא".

אחרים טוענים כי הסיבה למינויו של הורוביץ קשורה בכך שדטנר מנהל את התיאטרון במשרה חלקית בלבד. "בין צילומי הסדרה 'אהבה מעבר לפינה' להצגה 'ריקוד בשישה שיעורים' ברור שאי אפשר לנהל תיאטרון במשרה מלאה", אומרים ל-ynet גורמים שמעדיפים להישאר בעילום שם. דטנר, שעתיד לביים בעונה הבאה את המחזה "הנער מברוקלין" מאת דונלד מרגוליס ולשחק בהפקה "המחיר" שתציין שנה למותו של המחזאי האמריקני ארתור מילר, מודה שהאצלת הסמכויות מאפשרות לו להחזיק בכל הכובעים במקביל. "כשאני מסתכל אחורה אני לא מבין איך עמדתי בזה בשנה האחרונה. היו לי בפירוש שלבים של קריסה. היו ימים שבהם נסעתי בבוקר ברכבת מתל-אביב לבאר-שבע לתיאטרון ואחרי הצהרים יצאתי להצגה בנהריה. מעבר לזה נסעתי את כל הארץ מקניין לקניין לפגישות אישיות בשביל להתחיל ולקדם את ענייני התיאטרון. זה מסע חיוני אבל מייגע ובשלב מסוים אמרתי לבית ליסין שאני לא עומד בלחץ, אז למשל ב'ריקוד בשישה שיעורים' שאני משחק עם מרים זוהר, החלטנו שיהיה לי מחליף", הוא אומר וזוקף את הקרדיט לטובתה של יעל אלתר, המנהלת האדמיניסטרטיבית של התיאטרון. "החופש שניתן לי הוא בזכותה. היא תותח-על, ומבחינה זו המערכת באמת מאוד מקלה עליי".

במלחמה כמו במלחמה

בימים אלה מביים דטנר את "תשליך", מחזה מקורי מאת רובי פורת-שובל שיעלה בבכורה בסוף החודש. בהצגה, שמתרחשת בנהריה המופגזת, משתתפים המחזאית, השחקנית הצעירה תמרה ישראלי ודן תורג'מן, והיא תיכלל גם בעונה החדשה. את העונה תפתח בחודש נובמבר ההצגה "איזבלה", פרוייקט של יעל רונן ("פלונטר", "המדריך לחיים הטובים") בשיתוף עם שחקני תיאטרון באר-שבע, המבוסס על "קפיטן פרקאסה" ומביא את סיפורו של תיאטרון בימי הביניים שיוצא למסע בעקבות ספונסרים.

דטנר ישוב וישתף פעולה עם הבמאית חגית רכבי, שכתבה וביימה בתיאטרון את "ילד משלי". רכבי כותבת בימים אלה גרסה בימתית לספרה של נעמה צבר בן-יהושע, "קיבוץ אל.איי" ("עם עובד"), שמביא את סיפורה של משפחת יורדים המתמודדת עם הניכר, המקורות וההתלבטויות שקשורות לשאלת השייכות. הפקה נוספת שתעלה לקראת סוף העונה היא הקומדיה "לטיפול יצאנו", מאת כריסטופר דוראנג. את המחזה שעוסק במטפלים ומטופלים, תרגם ירון פריד ויביים רועי הורוביץ.

"אני לא מדבר במושגים של קו רפרטוארי כרגע, מכיוון שאנחנו עדיין בשלב שבו אנחנו שורדים", מסכם דטנר, "קהל המנויים זהיר ועדיין בודקים אותנו. אני בשלבי בדיקת השטח והנחת היסודות. אני יודע שקל לברוח לביקורת אמנותית על רפרטואר, אבל אסור לשכוח שהמציאות הכלכלית מכתיבה את הבחירה. מכעיס אותי שמבקרי אמנות מבקרים בלי להתייחס לזה. אמנות עולה כסף ואפשר להמציא פעם בכמה זמן הפקה בלי תפאורה ובלי תלבושות כמו 'הקמצן' של החאן הירושלמי בעלות נמוכה מאוד בשביל להעביר מסר, אבל ביומיום קהל המנויים דורש הפקות מושקעות. החשיפה המתמדת למדייה הפכה את הקהל לרעב תמידית. הוא רוצה שיחליפו לו כוכבים, שיספקו את הצרכים המיידיים שלו בלי דחיית סיפוקים. זה לא מספיק לעשות ארתור מילר, זה אפילו לא מספיק ללהק למחזה של ארתור שחקנים טובים, זה הרבה מעבר לזה. אנחנו בשלב צבירת הכוחות ומנסים לשמור את היד על הדופק, אבל זו מלחמה".