אוי לא, השגריר הישראלי שכן שלי!

סרט חדש שיוצא השבוע בקהיר מלמד שלא כולם במדינה השלימו עם השלום בין מצרים לישראל.

"An Embassy in the Building", סרטו של שריף עראפה, מנסה לתאר בדרך הומוריסטית את ההתנגדות ברחוב הערבי לנורמליזציה עם ישראל. העלילה מתרכזת באיש עסקים מצרי רודף נשים (שמגולם על ידי הקומיקאי הפופולרי עאדל אימאם) שחוזר לביתו בקהיר אחרי שהתעשר במפרץ, רק כדי לגלות לחרדתו שישראל פתחה שגרירות בבניין שלו, ודגל המגן-דוד מתנפנף מעל המרפסת ליד דירתו שמשקיפה על הנילוס. שגרירות ישראל האמיתית, אגב, נמצאת בקומה ה-18 בבניין דומה בקהיר, מרחק זריקת אבן מאוניברסיטת קהיר שנחשבת למעוז אנטי-ישראלי.

לאימאם נכונה עוד הפתעה כשהוא נתקל בשגריר הישראלי, אותו מגלם לוטפי לביב, במעלית. "שחקן חייב לשחק כל תפקיד, אפילו של איש רע", מסביר לביב את הסכמתו לגלם את התפקיד. מאותו רגע, חייו של אימאם הופכים לגיהנום. הוא לא יכול להביא לביתו את הבחורות שצד מבלי שיהיה חשוף לתשאולים וחיפושים על גופו והוא נעשה טרף לאינטלקטואלים ששוטפים את מוחו עם סיסמאות איסלאמיות ומציעים לו להיות מחבל מתאבד. אבל אימאם מגלה הגיון בריא וסוחט הרבה צחוק מהקהל כשהוא שם ללעג את הרטוריקה ואת יצרני המתאבדים.

אימאם פונה למערכת המשפטית ודורש את סילוקה של השגרירות מהבניין, אבל הסבל שלו נמשך. לילה אחד הוא מביא לביתו בחורה יפהפה, אך מתברר שהיא מרגלת ישראלית. סוכני המוסד פורצים לחדר השינה שלו ומצלמים אותו, הוא הופך לקורבן לסחיטה ומסכים לארח בביתו מסיבה לשגריר הישראלי. הוא מניח לקבלת הפנים להתקיים אבל בסופו של דבר חוזר לביתו ומגרש את כולם אחרי שהוא רואה בטלוויזיה בתמונה של ילד פלסטיני מת, אותו הכיר במפרץ. הסרט מסתיים כשגיבורו מארגן הפגנה נגד מדיניות ישראל בשטחים.

אימאם, שמכונה "צ'רלי צ'פלין הערבי", וחבר בוועדה לפליטים של האו"ם כשגריר של רצון טוב, בחר באופן דיפלומטי שלא להגיב על השאלה האם הסכם השלום בין ישראל למצרים צריך להיות מתורגם לקשרים חמים יותר. אבל דומה שהקהל המצרי ומרבית מבקרי הקולנוע הבינו את המסר הלא כל כך סמוי של הסרט: הישראלים צריכים להישאר בביתם ואם יש שלום, זה צריך להיות שלום קר.

כשלביב נשאל אם יהיה מוכן לפגוש את השגריר הישראלי הוא ענה בשלילה מוחלטת: "אני אמתין עד שתהיה מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים".