לקח ההיסטוריה
60 שנה אחרי הזוועה בהירושימה ונגסקי, ולמרות האיומים סביבה, יפן דבקה במדיניות אנטי-גרעינית ומקווה שגם ישראל תצטרף
אני נולדתי כשנתיים לאחר המלחמה. לפיכך, אינני סבור שאני מוסמך לדבר על זוועותיה. מאידך, באתי לעולם סמוך מספיק לאחר המערכה, כדי שאוכל להוקיר את המזל הטוב ממנו נהנים בני דורי היפנים כיום - הטמון בעובדה שלא חווינו כל סכסוך מזוין ב-60 השנים האחרונות. אני גם תוצר של מערכת החינוך היפנית של העידן שאחרי, שלימדה אותנו: לעולם לא נלך עוד למלחמה, לעולם לא נאפשר שימוש בנשק גרעיני. הרתיעה מכל אלמנט צבאי הייתה כה חזקה ביפן, עד שבמשך זמן רב התעורר דיון רציני בשאלה, האם יהיה זה מנוגד לחוקה להחזיק אפילו במידה מינימלית של יכולת צבאית לצרכי הגנה עצמית. מצב שכזה, אני מניח, לישראלים קשה מאוד לדמיין.
יפן של היום נמצאת בקרבתן של שתי מעצמות גרעיניות עם יכולות צבאיות גדולות מאוד. אפשר ששכנה נוספת שלנו תחזיק בקרוב בנשק גרעיני, אם עוד לא השיגה אותו זה מכבר. ולמרות זאת - או שמא בדיוק בגלל הסיבה הזאת - המאמצים לפירוק ולמניעת הפצה של נשק להשמדה המונית הם יעד עיקרי של מדיניות החוץ של טוקיו. יפן עצמה אינה מייצאת נשק, גם אם מופנות אליה בקשות בנושא. בתחום הגרעין, אנו מקפידים על שלושה עקרונות: אי החזקה בנשק גרעיני, אי הפקת נשק גרעיני ומניעת הכנסתו של נשק כזה ליפן.
בזירה הבינלאומית, אנו סבורים שיהיה זה חיוני שכל המדינות יצייתו לאמנה לאי-הפצה של נשק גרעיני (NPT) ולאמנה נגד ניסויים גרעיניים (CTBT). עד היום אישררו את האמנה לאי-הפצה 189 מדינות ברחבי העולם, כלומר: רק מעטות אינן כפופות לה. אנו מקווים מאוד שישראל תצטרף גם היא לאמנות הללו. חרף כל המאמצים שלנו, מטרידה מאוד העובדה שההפצה של נשק גרעיני בעולם אינה פוחתת, ושצעדים מבורכים כמו אלה שנקטה לוב הם נדירים למדי. מדאיגה מאוד גם האפשרות שטרוריסטים יניחו את ידם על נשק להשמדה המונית, וזאת מהסיבות הברורות.
אנו זקוקים לשיתוף פעולה בינלאומי נחוש כדי להילחם בתופעות אלה. גם השנה, ב-6 וב-9 באוגוסט, אנסה להבין פעם נוספת את האימה שהתרחשה בהירושימה ונגסקי, וללמוד מחדש את הלקח שהעניקה לנו ההיסטוריה.
ג'ון יוקוטה, שגריר יפן בישראל