אלפא 147 - האהבה לא מתה

תמיד יש משהו מרתיע בחזרה למכוניות שאהבנו בעבר. הפחד ששיני זמן או מהנדסים מתחכמים נגסו בהן, שהחוויה תהיה שונה או שהאהבה פשוט לא תהיה שם יותר, נוכח בכל פגישה כזו. ולכן נגשנו בחשש-מה לאלפא 147, מכונית השנה 2001, אחת המכוניות היותר-אהובות עלינו בשנים האחרונות. אלא שהתנעה ראשונה מפזרת את החשש. האלפא משגרת לאזניים צליל בריטון מוכר מרגיע, כאילו אומרת "תרגע, זו אני. אל חשש, הכל בסדר".

יפה, אבל 

האלפא נראית עדיין יפה וצעירה, אבל היא כבר בת חמש. גיל בו רק בודדות מצליחות לחמוק מידי המנתח הפלסטי. השאלה הגדולה הייתה האם לא יקלקלו את העיצוב הקלאסי שלה, זה שקיבל השראה מאלפא 6C וילה-ד'אסטה של 1949. והתשובה ברורה מייד: המעצב ג'וגארו הפגין שוב איכויות יוצאות דופן, ושמר על הקווים המקוריים בעדינות ראויה לציון.

אלפא 147. מתיחת הפנים הוכתרה כהצלחה (צילום: מתן גרפינקל)

השינוי קל אך מורגש, עם יחידות תאורה חדשות ומלוכסנות וסבכה אמצעית גדולה ובולטת מבעבר, כמו-גם פגוש עם כונסי אוויר אגרסיביים יותר. כל זה מקנה למכונית מראה דינמי יותר, צעיר וקליל המתאים היטב למשפחה העכשווית, תוך שהוא מדגיש את הקימורים המקוריים והיפהפיים. מאחור השינוי מינימלי, והפרט הבולט הוא דווקא פס כסוף בקצה הדלת.

תא הנוסעים. ממשיך את החוויה הוויזואלית (צילום: מתן גרפינקל)

יש מראה מיוחד לבקרת האקלים ולמערכת השמע, ויש תאורה סמוקה ועשירה בלילה. תנוחת הנהיגה גבוהה ונעימה, המרחב מאחור סביר בלבד ותא המטען שימושי במבנה - אך קטן בנפח. אלא שבהתאם למסורת האיטלקית, הנדסת האנוש לוקה פה ושם. למשל, הצבת מתגי בקרת אחיזה ובחירת מצב תיבת ההילוכים (אוטומטי מלא או חצי) בין המושבים, מחוץ לקו ראית הנהג. שלא להזכיר את העובדה כי החיווי לניתוק בקרת האחיזה (ASR) נמצא על המתג... וזה כבר פשוט לא בטיחותי. את בקרת היציבות (ESP) לא ניתן לנתק כלל, אך בשלב הנהיגה נגלה שאין בכך להפריע לחוויה.

אבל השגיאה הגדולה והמביכה ביותר קשורה לדלת תא המטען. לא רק שאין אפשרות לפתיחה חיצונית ללא מפתח, העיצוב המוקפד גרם לכך שבניגוד לדגם הקודם, אין אפילו ידית או מגרעת לטובת הרמת הדלת. דבר כזה רבותיי, פשוט אי אפשר לשכוח. ולמה השימוש במחשב הדרך מבלבל, ומדוע צריך לתפעל מתג נוסף (קדמיים-אחוריים) כד לפתוח או לסגור את החלונות האחוריים?

על הכביש, בכל זאת

כדי להרגע, הנענו אותה שוב. ובפעם המי-יודע-כמה גילינו כי לבה האמיתי של אלפא, הוא המנוע. הצלילים הראשונים מחממים את הלב שהתכווץ מעט לאור הטעויות בתא הנוסעים, מחממים את הנשמה כמו אספרסו קצר וכוס מים על הבוקר. היינו שמחים לגלות איך - בעידן תקנות הרעש והזיהום המחמירות - הצליחו האיטלקים לשמור על סאונד כזה. שאחרים ילמדו מהם, ומהר.

הלב של כל אלפא הוא המנוע. ואיזה לב יש ל-147... (צילום: רועי צוקרמן)

המנוע הזה, יותר מכל מנוע שאנו מכירים (טוב, קצת כמו המנוע הנוכחי ב-M3 של ב.מ.וו...), נשמע כאילו חברו צילינדרים לשסתומים, למצתים הכפולים ולגלי הזיזים, בתחינה נואשת שרק תעיק מעט על הדוושה הימנית. ואחר כך, שתמשוך עוד, ועוד, לכיוון הקו האדום, לשחרר לטרף 150 כוחות סוס. תעשה ככה, והאלפא תבהיר שגם אם אינה מהירה וחזקה במיוחד, היא זריזה בהחלט בכל מצב. מזמינה תמיד ומתגברת בדרך גם על יחסי העברה ראשונים ארוכים מדי.

אבל אם זה כך, מדוע נמנע מהנהג להגיע לקו האדום באמת? ולמה מתעקשת התיבה הזו להעלות הילוך עצמאית, מוקדם מדי? אין מה לעשות, למרות השיפור שעברה התיבה החצי-אוטומטית-רובוטית מאיטליה, היא פשוט אינה ברמה של המכונית הזו. לבטח לא ברמה של תיבות רובוטיות אחרות. אז מה אם הורדת הילוכים ממוחשבת כה מדויקת, עד כי תבייש אפילו נהגים מעולים.

העלאת הילוך אינה מעודנת מספיק, מטלטלת את ראשי הנוסעים אם לא מרפים מהמצערת. שילוב להילוך אחורי אינו ברור מספיק, והידרדרות במורד יחד עם חוסר יכולת לצפות את שילוב המצמד, תפריע בחניות. לחיוב כדאי לציין את מוטות הפיקוד על ההגה, העושים לפחות חשק "לשחק". אגב, חיבת המנוע לסל"ד, יחד עם שימוש תכוף בתיבה הבעייתית, הביאו עמם צריכת דלק בזבזנית של כ-6.6 ק"מ לליטר בתנאי מבחן מאומצים, וכ-9 ק"מ לליטר בנהיגה רגועה יותר.

וכמה כיף לגלות כי לפחות בתחום ההגה, ה-147 משנה כיוון כמו האיטלקייה הטמפרמנטית שהייתה. היא עושה זאת באופן נחוש, כמעט עצבני. והיא לא מאפשרת לשכוח שנדרשים רק 2.2 סיבובי הגה מנעילה לנעילה. ההגה מצליח לשדר מספיק מידע, כזה שהופך נדיר יותר ויותר בימים אלה. מצד שני, התשלום על מהירות ההגה הוא ברדיוס סיבוב גדול מאד, כזה שהופך לא נוח בתמרוני חנייה עירוניים. 

השלדה, כמו בעבר, מגיבה היטב לפקודות ההגה. תת ההיגוי קיים אך אינו מוגזם, והעברת משקל נוחה וקלה מאפשרת לתקן החלקות קלות ללא בעיה. הכי חשוב, עם האלפא הזו אפשר וקל לשחק - אפילו עם בקרת יציבות שלא ניתנת לניתוק - עניין בעל חשיבות עליונה עבור רוכשי רכב שכזה. ההנאה מובטחת, למרות הריכוך שעבר מערך המתלים בדגם הנוכחי.

אותו ריכוך, ואת זה מעט פחות אהבנו, גורם לרכינת מרכב בולטת, בפניה או בבלימה חזקה. לכן התחושה גם פחות חדה מבעבר, גם עם חבילת מתלים "נורמלית" שמגיעה ארצה, בניגוד לחבילת "קומפרט" רכה עוד יותר בחו"ל. מצד שני, אותו ריכוך מתלים הופך את ה-147 לנוחה מבעבר בתנועה עירונית, עם נסיעה נעימה בהרבה על תחלואי מע"צ.

חבל רק שמהנדסי אלפא המוכשרים לא השכילו לייצר שילוב אופטימלי. כבישים מהירים שאינם סלולים היטב, מעמידים בפני מתלי האלפא משימה עמה היא מתקשה להתמודד. ריסון תנועות הגוף אינו ברמה הנדרשת, ורמת הביטחון בקצב נהיגה גבוה מתערערת במהירות. כך אגב גם לגבי חלוקת עוצמת בלימה לא קבועה, המתגלה לאחר מספר האטות חזקות.

קשה להישאר אדיש ל-147. אי אפשר, עם היופי, האופי והרגשות שהיא מייצרת. סיאט מנסה לייצר "סגנון לטיני"? אלפא עדיין יכולה להדגים לה כיצד עושים זאת נכון. וכל זאת, למרות תיבת סלספיד שהיא לא פחות מעונש, במכונית שכולה פרס. תיבה שכאוטומטית לחלוטין אינה ראויה, ובכל מצב אחר עדיין לא ממש מתאימה. מצטערים - כל תיבה, למעט ידנית מלאה, תעשה למכונית הטובה הזו רק עוול.

מה יהיה עם המחיר? (צילום: מתן גרפינקל)

אלא שהתיבה אינה הבעיה הגדולה של אלפא 147, עליה אנו ממליצים בחום. זו נעוצה בתג-מחיר פשוט לא מובן - 205,000 שקל. אז נכון שהיבואן מבהיר כי הוא מכוון לאודי A3 וב.מ.וו סדרה 1. בינינו, הוא צריך הרי להסביר את המחיר הזה בדרך כלשהי. כי עם כל הרצון הטוב, זו בפירוש לא הקטגוריה המתאימה ה-147. לא רק שהקהל אינו מכיר באלה כמתחרות, אלא שגם אם כן, השתיים האלה מוכרות כל-כך מעט, שהשוואה להן אינה רלוונטית.

אם סמל"ת רוצה להחזיר את אלפא לתודעה, ואת ה-147 לטבלת המכירות, חובה עליה להעלות על הכביש הרבה מכוניות. ורק למי ששכח - בשישה חודשים הראשונים של השנה עלו על כבישי ישראל 20 מכוניות חדשות מבית אלפא רומיאו. ע ש ר י ם בלבד, בש י ש ה חודשים.

לכן מבחינתנו, אלפא רומיאו ממשיכה לפספס בגדול את השוק הישראלי. דווקא עכשיו, כאשר התפנה מקום גדול מתמיד בגזרת קומפקטית-לנהג-חובב-ההגה, זה שמחפש משהו מיוחד ומהנה, ומוכן לשלם קצת יותר, בורחים משם האיטלקים לכיוון היוקרתי יותר, והאזוטרי לחלוטין. נותר לנו רק להזכר בערגה בקיץ 2001, רק לפני ארבע שנים, כשנהגנו כאן לראשונה ב-147 עם תג-מחיר של מאזדה לאנטיס 1.6 אוטומטית - 99,900 שקל, או 134 אלף ל-2.0 ליטר סלספיד. היו זמנים...