האם נמצא "הכולסטרול הבא"?
מחקרים שונים טוענים כי שיכוך תהליכים דלקתיים בגוף חשוב למלחמה במחלות לב בדיוק כמו הורדת רמת הכולסטרול. האם יש להדק את המעקב אחר תהליכים דלקתיים, כאמצעי למניעת מחלות לב?
מחקרים שונים טוענים כי שיכוך תהליכים דלקתיים בגוף חשוב למלחמה במחלות לב בדיוק כמו הורדת רמת הכולסטרול. יש מומחים הסבורים שממצאים אלו מעידים שיש להדק את המעקב אחרי תהליכים דלקתיים ואף לטפל בהם אצל מטופלים. ולעומתם מומחים אחרים עדיין אינם משוכנעים שטיפול כזה אכן יאריך חיים.
דלקת היא תהליך חשוב בהתפתחות טרשת עורקים, שכן היא פוגעת בדפנות העורקים ותורמת להיווצרות רבדים שומניים ולפקיעתם. פול מ' רידקר, קרדיולוג בבית החולים לנשים על שם בריגהאם בבוסטון, זיהה בשנת 1997 חלבון המשמש כסמן לדלקת המכונהC-reactive protein (CRP). אחר כך הוא הראה שרמות גבוהות של CRP (יותר מ-3 מיליגרם לליטר דם), מגבירות את הסיכון להתקפות לב ולמוות.
במחקר אחר שהתפרסם בתחילת השנה בכתב העת לרפואה של ניו אינגלנד, עקבו רידקר וסטיבן א' ניסן אחרי כ-3,800 מטופלים שנטלו מנות גבוהות של תרופות מסוג סטטין להורדת רמת הכולסטרול שלהם. הם תהו מדוע מצבם של מקצת המטופלים היה טוב יותר מאחרים על אף שלכולם היו רמות זהות של LDL, הכולסטרול הרע.
רידקר אימת את ממצאיו הקודמים, וניסן זיהה קשר בין רמות נמוכות של CRP לבין נסיגה של טרשת העורקים (הרבדים הצטמקו). חשוב מכך, ההשפעה החיובית של רמות ה-CRP הנמוכות הייתה בלתי תלויה בהורדת רמת ה-LDL, דבר המרמז על כך שסטטינים מורידים הן את רמת הכולסטרול והן את רמת ה-CRP.
המחקרים מעידים שהורדת רמת CRP חשובה לפחות כמו הורדת רמת הכולסטרול, אומר רידקר, והם "תומכים בתפיסה ש-CRP אינו רק סמן קליני יעיל לדלקת אלא גם משתתף פעיל במחלות לב." ניסן מסכים: "בעתיד, נתקוף את CRP באותו מרץ שבו אנו תוקפים כולסטרול." רידקר חושד שאנשים בריאים בעלי רמות כולסטרול נורמליות (130 מיליגרם לעשירית ליטר דם) אבל בעלי רמות גבוהות של CRP אף הם יפיקו תועלת מנטילת סטטינים והוא החל במחקר חדש המקיף 15,000 בני אדם כדי לבדוק אפשרות זו.
על אף העדויות המשכנעות, מומחים אחרים מזהירים שנדרשים מחקרים נוספים כדי להוכיח ש-CRP גורם באופן ישיר לטרשת עורקים או שעל אנשים ליטול סטטינים כדי לשלוט ברמת ה-CRP. "בעיני, מחקרים אלו מעידים שייתכן שתרופות שמורידות הן את רמת ה-LDL והן את רמת ה-CRP מועילות יותר מטיפול המוריד רק את רמת ה-LDL," אומר דייוויד ד' סיסקוביק, אחד המנהלים של היחידה למחקר מחלות כליליות בבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון. "אבל הדבר לא ישנה את הדרך שבה אני אטפל במטופלים שלי." זאת משום שייתכן שסטטינים אינם אחראים באופן ישיר על הורדת רמת ה-CRP. ייתכן שתרופות אלו משבשות את התהליכים הדלקתיים בגוף, והירידה ברמת הדלקת היא שמפחיתה את הסיכון למחלות לב. אם זה המצב, אז CRP הוא לכל היותר סמן, אך אינו בגדר גורם למחלות לב.
למעשה, המנגנונים שגורמים לעלייה ברמת CRP אינם ברורים די הצורך. זיהומים ומחלות כרוניות כדוגמת דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis) כמו גם השמנת יתר, עישון, יתר לחץ דם וסוכרת, כל אלו מעלים את רמת ה-CRP. וכשאנשים מרזים, מפסיקים לעשן ומפקחים על רמת הסוכר ולחץ הדם שלהם, רמות ה-CRP בדמם יורדות, דבר המרמז על כך ש-CRP הוא סמן של כל הבעיות האלה הקשורות בתהליכים דלקתיים.
יותר מזה, מקצת המומחים מטילים ספק ביעילות CRP לסקירת חולים במרפאות. "הוא לא עוזר לי לקבוע מי מצוי בקבוצת סיכון ובמי עלי לטפל," מציין דונלד לויד-ג'ונס, קרדיולוג באוניברסיטת נורת'ווסטרן. לדברי לויד-ג'ונס, שהוא גם אפידמיולוג החוקר גורמי סיכון למחלות לב, הושם דגש רב מדי על העובדה ש-CRP הוא סמן משמעותי מבחינה סטטיסטית לסיכון יחסי לחלות במחלות לב.
אך, לדעתו, המחקרים לא התמקדו בשאלה אם CRP אכן מגביר את יכולתנו לזהות סיכון. למשל, בעזרת גורמי סיכון מסורתיים, דוגמת רמות כולסטרול ומשקל, רופאים יכולים לנבא מי ילקה במחלת לב ומי לא ב-80 אחוזי הצלחה. כשמוסיפים גם את רמת ה-CRP, אומר לויד-ג'ונס, יעילות הניבוי עולה ל-81%. "מתברר שהדבר משמעותי מבחינה סטטיסטית, אבל אין זה עוזר לי כרופא," הוא טוען.
נקודת השקפה זו ודאי תאכזב את יצרני הסטטינים, שמימנו את המחקרים האחרונים. "רכבת ה-CRP נוסעת כרגע בתנופה רבה, אבל כשאנו בוחנים את המצב מקרוב, אין היא ממלאת אחר הציפיות." אומר לויד-ג'ונס.
לפנייה לכתב/ת 
