משחקי התנתקות: לפינוי יהודים לחץ Enter

השאלה אם ההתנתקות תצליח או לא עדיין פתוחה, אבל דבר אחד ברור: משחקי המחשב שנוצרו בהשראתה הם הצלחה היסטרית. בניגוד לעבר הלא-רחוק, שבו הפופולריות האינטרנטית של ההתנתקות הסתכמה בפועלם של טוקבקיסטים שרופים במיוחד – לאחרונה נוהרים המוני ישראלים לשורת משחקי האינטרנט שעוסקים בנושא, ושלושת המשחקים הפופולריים ביותר מביניהם כבר הצליחו למשוך רק בשבוע האחרון לא פחות מ-130,000 גולשים.

אותם גולשים מתרווחים להנאתם מול המסך, ועושים משהו שבוודאי לא היה עולה על דעתם בנסיבות רגילות: הם מפשילים שרוולים ולוקחים חלק בהתנתקות, לפחות בגרסתה הממוחשבת.

למעשה, נראה שכל מי שאי-פעם עמד בפקק שגרמו חוסמי-כבישים בכתום נכנס לאתר ומנצל את ההזדמנות להחזיר להם – אפילו אם זה רק במשחק מחשב. מפעילי האתר, שמארח בערוץ המשחקים שלו את שלושת המשחקים הכי לוהטים בז'אנר – "משחק ההתנתקות", "מלחמת הסרטים" ו"גדה מערבית פרועה" – מספרים שהמלך הבלתי-מעורער בקרב רבבות הגולשים הוא "משחק ההתנתקות", שמעל ל-50 אחוזים מהגולשים הללו בחרו לשחק בו.

מעניין לציין שאף אחד מהמשחקים המובילים לא מזוהה עם המתנגדים לפינוי היישובים: שניים מהם לא מנסים במיוחד להסתיר את תמיכתם בהתנתקות, בעוד שהשלישי שואף לרצות את שניי הצדדים.

ומה שעוד יותר מעניין הוא שדווקא שני המשחקים ה"כחולים", שלוקחים את הפינוי בסבבה ונותנים לו רוח גבית הומוריסטית, מסתיימים תמיד בניצחונם הבלתי-נמנע של ה"כתומים". זאת, מתברר, הגירסה של משחקי ההתנתקות ל-"Over Game".

הבולדוזר מכה שנית

המשחק הפופולרי מכולם, כאמור, נקרא בפשטות "משחק ההתנתקות". במסגרת המשחק, הגולש נכנס לנעליו הגדולות של ראש הממשלה שרון ומגשים את הכינוי המפורסם שהוצמד לו – "הבולדוזר": שרון של "משחק ההתנתקות" יושב בתוך דחפור אימתני במרכזו של כביש חסום, ותפקידו הוא לאסוף בעזרת הכף את המתנחלים שמגיעים בהמוניהם כדי לתגבר את מבצע החסימה, בין היתר כשהם משתלשלים בחבלים מהגשר שעובר מעל לכביש.

ככל שהכף מתמלאת הדחפור מאט את נסיעתו, אבל בדיוק לשם כך נמצאות בכל צד של המסך זינזאנות משטרה מפוארות, שלתוכן השחקן יכול להעמיס את המתנחלים כדי לשלוח אותם היישר למעשיהו.

בשלב כלשהו מספר המתנחלים עולה בצורה דרמטית, והדחפור נעצר כמעט לגמרי. זה בדיוק הזמן להשתמש בנשק יום הדין – הטחת כף הדחפור בכביש והעפת המתנחלים היושבים עליה לכל עבר. בין יתר הצרות, השחקן בתפקיד שרון נאלץ להתמודד גם עם ילדי מתנחלים שמנסים לשפוך סוכר לתוך מנוע הדחפור ולשתק אותו, כמו גם עם טנק המצוות של חב"ד שמגיע עם מוזיקה קולנית וסיסמאות "יהודי לא מגרש יהודי".

בשלבים המתקדמים זוכה שרון הווירטואלי לסיוע של חזירים מעופפים שמרחיקים את המתנגדים מהכביש. מי שעומד מאחורי המשחק הוא אלון שמעה (29) מתל אביב, כיום מתכנת ובעבר בעל חברה למשחקי מחשב. אם למישהו עוד היה איזשהו חשד שהמשחק נוצר כדי לבטא מחאה עמוקה וכואבת, שמעה מבהיר שזה ממש לא המקרה.

"ישבנו בים, אני וכמה חברים, ביום שהמתנחלים הודיעו שהם מתכוונים לחסום את כל כבישי המדינה", הוא מספר. "חשבנו איך אפשר לפנות אותם, ובא לי רעיון: אפשר לקחת שופל, לחבר אליו מזרן וכך לפנות את החסימות מבלי לפגוע בהם. אחרי כמה שעות של עבודה נולד גם המשחק".

ומה עם האג'נדה הפוליטית, אתה בעד או נגד?

"בת'כלס, אני וכל החבר'ה שמאלנים קשים, אבל משום מה במשחק יצא שהמתנגדים תמיד מנצחים". איכשהו, הסוף הטוב הזה – מנקודת מבטם של הגולשים הכתומים – לא עזר למשחק להתקבל אצלם באהבה.

יכול להיות שמשהו ברעיון האגרסיבי לפנות חוסמי כבישים בעזרת טרקטורים עצומים רק גירה תגובות כעוסות, שמתנוססות באתר לצד הקישור למשחק, ביניהן: "משחק מגעיל, גוש קטיף זה הבית שלנו", "עם הנצח לא מפחד מאריק בולדוזר" וכמובן "יהודי לא מגרש יהודי". יש כמובן גם תגובות בעד, ואחת מהן (שאינה היחידה מסוגה) מעידה יותר מכל על איכותו המידבקת של המשחק – לא משנה מאיזה צד אתם: "זה אחלה משחק, למרות שאני מתנחל ונגד הבריחה מגוש קטיף. זה ממכר".

מרדף וירטואלי בשומרון

עוד משחק שלא מצטיין בעידון-יתר הוא "גדה מערבית פרועה" (באנגלית זה נשמע יותר טוב – Wild West Bank). המשחק במקורו הוא כלי פרסומי: מארגני "יום נגד הכיבוש", שנערך ביוני האחרון – ביניהם ארגונים כמו "שלום עכשיו" ו"בצלם" – יצרו משחק שבו השחקנים נאלצים להתמודד עם פינוי מאחזים שצצים ברחבי השומרון, ולמהר לפנות אותם לפני שיספיקו להפוך להתנחלויות של קבע.

בסופו של דבר, המשחק התברר כחביב הקהל בזכות עצמו, ולכן שרד הרבה אחרי האירוע הנקודתי שאותו נועד לפרסם. אפשר להניח שמה שאחראי לכך הוא הקצב הקדחתני של ההתרחשויות בו. מגוון הפעולות שעל השחקן לבצע הוא גדול, והזמן שעומד לרשותו הולך ומצטמצם מרגע לרגע: כדי לפנות מאחז מספיק קליק אחד על הקרוואן, אבל כדי לפנות בית בודד דרוש כבר דאבל-קליק. לצורך פינוי התנחלות שלמה צריך השחקן לגרור ידנית את החיילים השומרים על היישוב, ולהניח אותם בתוך תחומי הקו הירוק.

בסופו של דבר, קצב ההתרחשויות יכריע כל שחקן מלבד המנוסים ביותר, נוער הגבעות יפקוק את השומרון תוך דקות ספורות והשחקן יוכרז כמפסיד. לסיכון: יש להניח שאחרי כמה סיבובים תרגישו כמו שאלוף פיקוד המרכז מרגיש אחרי חודש מעייף במיוחד.

יוצר המשחק, נעם ליבנה (31) מתל-אביב, שהוא גם היוזם והמארגן של פרויקט "יום נגד הכיבוש", מספר כיצד נולד הרעיון: "רצינו לפרסם את הפעילות שלנו עם תקציב מאוד קטן ומצומצם, ולכן בחרנו באפשרות של 'פרסום ויראלי', שעובר מגולש לגולש באינטרנט, כאשר בעצם אין כאן שום עלות".

יחד עם מנכ"ל עמותת "אומץ לסרב", אריק דיאמנט, תכנן ליבנה את הקונספט של המשחק ואת הפרטים השונים, ואז פנה לחברה מקצועית שבנתה עבורו את המשחק. "הפצנו את הקישור לכל רשימות התפוצה של ארגוני השמאל וזה כבר פרסם את עצמו משם", הוא מספר.

ומה לגבי התגובות?

"התגובות שקיבלנו היו מ'אנטישמים' ועד 'כל הכבוד'. בסופו של דבר העסק מבחינתנו הצליח, כי אנשים הגיעו להפגנה".

"מלחמת הסרטים"

המשחק שסוגר את השלישייה הפופולרית הוא "מלחמת הסרטים", שדווקא מתאמץ לשמור על נייטרליות. במשחק נדרש השחקן לכסות בסרטים כתומים או כחולים מכוניות שעומדות בפקק, במרוץ נגד הזמן ונגד מדביקי הסרטים האחרים. בהתחלה צריך לבחור צבע, ואחר כך נחשף הכביש הפקוק (מעניין מי חסם אותו?) במבט מלמעלה ועם מוזיקה רועשת ברקע.

"מלחמת הסרטים" מתפקד על-תקן משחק אסטרטגיה קטן, והוא מסובך יותר משני המשחקים האחרים. השחקן צריך לבחור מכונית שיש עליה סרט בצבע שלו, ואחר-כך לנסות ולהפיץ את הסרטים באותו צבע על-פני המכוניות האחרות שעומדות בסמוך לה. לוקח זמן להבין איך זה פועל, אבל ברגע שמבינים – זה הרבה יותר מעניין מללכת לקשור סרטים למכוניות אמיתיות ברחוב.

אלכס פושצ'נסקי (18) מירושלים, מתכנת חובב שיצר את המשחק, מספר איך נולד הרעיון: "נסעתי באוטו בכבישי ירושלים וראיתי על כל אוטו סרט כתום או כחול. חיפשתי רעיון למשחק לחופש, כי משעמם עכשיו אחרי שסיימתי את הלימודים". כמה זמן לקח לך ליצור אותו? "עשיתי אותו במשך שבוע-שבועיים, ועשיתי את זה מהר בשביל שיהיה רלוונטי להתנתקות". אין פה אג'נדה פוליטית. אפשר לשחק גם בתור הכחולים וגם בתור הכתומים. "כשעשיתי את זה וידאתי שזה לא יהיה פוליטי ולא תהיה נטייה לשום צד. עשיתי את זה רק בשביל הכיף".

רוי בן ה-7 הוא אחד מאוהדי "משחק ההתנתקות", והוא ממליץ גם לראש הממשלה להצטרף להתמכרות אפילו ילדים קטנים מצליחים להתמכר ל"משחק ההתנתקות", בהתחשב במנות הקאלט הגדושות שהוא מספק (בכל זאת, שרון אשכרה מטאטא שם את הכביש ממתנגדיו). אחד מהם הוא רוי בן ה-7 מתל-אביב, שעולה לכיתה א' ומבלה יותר משעה מדי יום במשחק שבו יש לפנות את המתנחלים מהכביש. מתברר שיש לו גם דעה מגובשת על זה.

מתי שיחקת במשחק בפעם הראשונה?

"שיחקתי בו לפני כמה שבועות". ואתה יודע מה עושים שם? "המתנחלים מנסים לטפס על הטרקטור ולקלקל לו את המנוע, ובטרקטור יש את ראש הממשלה שמפנה אותם".

ולכמה נקודות הגעת?

"אני כבר לא זוכר כמה, אבל הגעתי להמון ושברתי את השיא שלי, שזה 7,000 נקודות".

איך זה לשחק בתור שרון על הטרקטור?

"זה בסדר, כי צריך לפנות אותם".

למה זה בסדר?

"זה מה שצריך לעשות במשחק הזה". ותגיד לי, מה אתה חושב על ההתנתקות? "אני בעד ההתנתקות. צריך לעזוב שם, כי אז יהיו כל הזמן מלחמות".

והיית ממליץ לראש הממשלה לשחק במשחק הזה?

"כן".

למה?

"על זה אני לא יכול לענות".