איפה הם היום - קורקי נלסון

מאז עברו תריסר שנים ונלסון הצליח להתאושש בדרך העקלקלה של חייו. "חזרתי לארצות הברית חסר כל ומבולבל" אומר נלסון. "הייתי צריך לחזור לבית הורי וחיפשתי עבודה. ביקשתי מאלוהים שיעזור לי. הייתי בטראומה והייתי צריך שינוי בחיי. התחלתי לעבוד כמלווה של נוער במצוקה, גיסתי תרומות, בגדים ואוכל עבור ילדים בעייתיים בשמונה בתי מחסה שונים". העיסוק החדש של נלסון לא סייע לו להתאקלם מחדש במולדתו, בוודאי לא כלכלית. "הייתי מרוויח בחודש מה שהייתי מקבל על ריבאונד במשחק בישראל".

הגאולה הגיעה כשפגש איש עסקים ישראלי-אמריקני, שסידר לו עבודה בחברת מיקרוסופט בעמק הסיליקון. לאחר כמה שנים עזב את משרתו לטובת עסק פרטי ליעוץ טכנולוגי. "לא יכלתי לעבוד במתכונת יומית רגילה של שכיר. רציתי להיות עצמאי", מספר נלסון מביתו ההולך ומוקם בעיירה בייקרספילד, קליפורניה, סמוך למגרשי הגולף בהם הוא מבלה בתדירות גבוהה.

יש חיים אחרי הכדורסל. קורקי נלסון

בהמשך עשה נלסון הסבה מקצועית נוספת והתחיל לעבוד כמורה במוסד לחינוך מיוחד, עד להתחלת הפרק המקצועי האחרון בחייו כמארגן אירועים בידוריים-ספורטיביים. היום הוא משתף פעולה בתחום עם ארגון גמלאי ה-NBA ויזם קיום טורנירי גולף לגיוס תרומות לטובת שחקנים ותיקים שנותרו ללא ביטוח בריאות או פנסיה. יוזמה שהולכת וצוברת תאוצה לקראת אירוע האולסטאר 06' ביוסטון.

"אני זוכר שאני ועורך הדין שמוליק זיסמן (רכז מכבי ת"א, מכבי ר"ג והפועל ת"א בעבר) רצינו להקים ארגון שחקנים בישראל כי מוסר התשלומים היה כך כך גרוע. למעשה, הצעתי לג'ורג' גרווין (ה'אייסמן' העומד בראש ארגון גמלאי ה-NBA) לשלב ארגון של אמריקנים ששיחקו בחו"ל והוא קיבל זאת. החלום שלי הוא להקים אתר אינטרנט המאגד בו את המייק קארטרים והקארל איימוסים למיניהם. שם ניתן יהיה ליצור קשר ולהציע הצעות עבודה וכיוצ"ב", אומר נלסון ודואג להדגיש: "למזלי, שיחקתי במכבי ת"א וראשל"צ. שילמו לי בזמן ובסך הכל התקופה שלי בישראל היתה נפלאה".

קורקי נלסון עם קני לבנובסקי (מימין), מהזרים הקשוחים ששיחקו בישראל 

התקופה של נלסון בישראל החלה ב-1982, שלוש שנים אחרי שסיים לימודיו באוניברסיטת סנטה קלרה. "המאמן שלי בסנטה קלרה אמר לי להתחיל לעבוד כי לא יצא ממני שחקן כדורסל, אבל אני התעקשתי ונבחרתי על ידי פיניקס בדראפט 79' (נבחר לפני אחרון בסיבוב העשירי)", נזכר נלסון בתקופה הפרה-ישראלית שלו. "לא היה לי סוכן ולא השגתי חוזה. יצאתי לאירופה ושיחקתי בניס שבצרפת.

"כשחזרתי לארה"ב, פול סילאס זימן אותי למחנה של לוס אנג'לס קליפרס (שם פגש את טום צ'יימברס - א.ב.). סילאס לא החתים אותי, אבל המליץ עלי לג'ורג' קארל, שהתקשר והזמין אותי לשחק עבורו בקבוצת CBA במונטנה. שיחקתי טוב וקארל המופתע אמר לי: 'מעולם לא הכרתי לבן שקולט עשרים ריב'. בסופו של דבר, הקבוצה פשטה את הרגל ואני חיפשתי עבודה. בליגת הקיץ ב-82' ניגש אלי לארי וויינברג, הבעלים דאז של הבלייזרס (שהחזיקה בזכויות על נלסון), והציג אותי בפני הבעלים של הפועל רמת גן, איתן מגידו. הם הציעו לי לשחק בישראל ו-וויינברג אפילו הציע לי צ'ק נדיב כדי שאעשה זאת".

ההצעה של וויינברג ומגידו לא ממש קסמה לנלסון, שמודה כי פחד מאוד להגיע למזרח התיכון. "הייתי בחור תמים מחופי קליפורניה ופחדתי פחד מוות להגיע לישראל, שהיתה מנקודת מבטי מדינה במלחמה" נזכר נלסון. "פתאום גם קיבלתי הצעה מברצלונה ועמדתי להשיב בשלילה. הייתי הולך לספרד לולא הם דרשו ממני להגיע למבחנים בניו ג'רזי. נעניתי לדרישה, אולם המבחנים הלכו והתארכו ואני נשארתי בלי כסף, ועם כרטיס של אל-על ביד. התקשרתי לאבא שלי משדה"ת בניו יורק ושאלתי לעצתו. הוא ענה לי: 'תעשה מה שהלב שלך אומר'. בכיתי בתא הטלפון ואמרתי לו שאני נוסע לישראל. קיבלתי את ברכתו ויצאתי לארץ".

נלסון עם מייקל "משוגע" קארטר וקארל איימוס. שומרים על קשר גם בחו"ל 

משהגיע לישראל, הדברים החלו להסתדר עבור נלסון. מגידו החתים במקביל גם את סטיב מאלוביק ובגלל מגבלות הזרים בישראל, השניים חלקו בינהם את דקות בין משחקי הליגה לאילו באירופה. מאמן ר"ג דאג, צביקה שרף, החליט כי נלסון יהיה זה שייקח חלק במשחקי גביע אירופה והוא הצדיק את החלטתו כבר במשחק הפתיחה מול לה-מאן הצרפתית. "הייתי מצוין. עשיתי צחוק מהסנטר שלהם, פלויד אלן. סיימתי עם 22 נקודות בלי החטאה. קלעתי 'הוק-שוט' ביד ימין, ביד שמאל. אחר כך ב'מבט ספורט' הראו לכולם מי זה קורקי נלסון".

אחרי שנה בלבד נפתרה בעיית חלוקת הדקות, לאחר שנלסון נישא לישראלית וקיבל אזרחות. בצעד אופייני, מכבי תל אביב צפתה בענק המצטיין של ר"ג - אז יריבה גדולה על האליפות - והעבירה אותו לשורותיה, למרות שכבר היו ברשותה לי ג'ונסון והאווי לאסוף. "לא אהבתי לשחק במכבי, פשוט כי נשארתי על הספסל ולא כל כך הבנתי למה הביאו אותי" מודה נלסון, שעזב בהמשך לקבוצת הבת של הצהובים, מכבי דרום, איתה ירד ליגה ב-86'. "באותה שנה פנה אלי יו"ר ראשל"צ, יצחק פרי, והציע לי להצטרף לקבוצה שהיתה אז בליגת המשנה. קיבלתי את ההצעה והצטרפתי לג'ון וויליס. ביחד, עשינו את זה. הגענו לליגת העל תוך שנתיים".

חמש שנים אחרי שהצטרף לראשל"צ סגר נלסון מעגל, כשחבר למיקי ברקוביץ', יוג'ין בנקס ואנדרה ספנסר למאבק על האליפות בסדרת גמר הפלייאוף 91' מול מכבי ת"א, במהלכה אף ניצח במשחק אחד. "זאת היתה הפיסגה בשבילי. רציתי לנצח אותם כל כך בגלל שאני תמיד בעד האנדרדוג ובגלל שהיה לי חשוב מאוד להצדיק את האמון של פרי. לרוע המזל, מכבי ניצחה בסוף, כמו תמיד. יש להם כסף והם שושלת. כולם רוצים להיות כמוהם, אבל זה קשה מאוד".

היה זה רגע שיא עבור נלסון, אולם אחריו הגיעה הנפילה. הוא נפצע ונאלץ לפרוש, בד בבד נפרד מאשתו הישראלית ויצא לארה"ב כשהוא חסר כל אחרי שהסתבך בעסקיו המפוקפקים של מארגן קרבות האגרוף אהרון בראונסטין (שניסה באותה תקופה להביא את מייק טייסון לישראל). "עזבתי את הארץ בנסיבות עצובות, אבל אהבתי את ישראל.

"אהבתי את האנשים, הפתיחות והחמימות שלהם. אהבתי את זה שאנשי עסקים, סטודנטים ופועלים מגיעים לדרבי התל אביבי, חולוניה או ראשון ונותנים את הנשמה בגלל אנשים כמוני, שבמקרה היו לשחקני כדורסל. אם הייתי יכול לעשות זאת שוב, לא הייתי מפספס ולו רגע אחד. גם לא את השעות הקטנות של הלילה, אחרי החגיגות בדיסקוטקים בתל אביב. אני זוכר שהיינו יוצאים לבלות, משתכרים, עד כדי כך שלא הצלחנו לישון". 

רגע שנלסון היה מעדיף לוותר עליו ומלווה אותו עד היום הוא אחד מרגעי מלחמת המפרץ, שהיו טראומתיות מאוד לנלסון. "למרות שקיבלתי אזרחות לא שירתתי בצה"ל. פחדתי. הייתי מעדיף ללכת לכלא כמו מוחמד עלי מלירות בעוזי ולהרוג אנשים. ממש כמו שלא הייתי יוצא להילחם בעיראק היום. את השירות הצבאי שלי עשיתי בהישארותי בישראל בתקופת מלחמת המפרץ. זה היה קשה, הסירנות, המתח, אני זוכר שנסעתי ברמזור אדום כדי להגיע לחדר האטום. כשלימדתי בבית הספר, הייתי מציג בפני הילדים את מסכת הגז שלי, אותה אני שומר עד היום בבית לצד אלבום תמונות מראשל"צ".

- זה מוזר. למרות כל השנים בראשל"צ, כולם זוכרים אותך כבחור הבלונדי על הספסל ביד אליהו.

"ככה זה, אנשים אוהבים פייבוריטים. כולם אוהבים את מכבי, ובגלל זה היא מצליחה כל כך. מצד שני מדובר בעסק מלחיץ. קצת כמו חברה עסקית גדולה. יש שם הרבה פוליטיקה. אהבתי הרבה יותר לשחק עבור סינדרלה כמו ראשל"צ. לראות אותה הופכת מקבוצה קטנה למעצמה. זאת היתה משפחה ואני הרגשתי גאווה גדולה להיות שייך אליה".