בקרוב בצלחת: בשר לצמחונים
תארו לכם, שבמקום לאכול בשר שבא מכל מיני מקורות מפוקפקים כמו בית מטבחיים זה או אחר, רפת כזאת או לול כזה, יציעו לכם בוקר אחד בשר טרי, פרוס דק-דק או בקוביות, בלי עצמות, בלי גידים ועם מעט מאוד – אם בכלל – שומן, שבא ממעבדה מכובדת, נקיה וסטרילית
בשר בקר לצמחונים. זאת הבשורה שיש לי היום בשבילכם.
לא, הפעם, לשם שינוי אני לא הולך לדבר על ענייני הסויה (למרות ששרות המזון יקבל את האזכור המסורתי הראוי לו בסוף המאמר), אלא על בשר אמיתי שאולי – רק אולי – יתאים לצמחונים.
אבל קודם כל כמה שאלות, ובבקשה, כמו במיילים הארורים שמגיעים מכל מיני מקומות, "אל תגללו למטה לפני שעניתם על השאלה", לפחות בלב: כמה פה מוכנים לאכול משהו שגידלו בשדה?
שאלה שניה: להרים ידיים אלה שמוכנים לאכול משהו שגידלו בחממה?
ושאלה אחרונה: כמה פה מוכנים לאכול משהו שגידלו במ-ע-ב-ד-ה?
אה, פה קבור הכלב. אתם לא מוכנים לגעת במשהו שבא ממעבדה, נכון? אז עוד מעט אולי לא תהיה לכם ברירה. אני אומר ידידיי: איכלו ושתו, כי מחר זה לא יהיה אותו דבר.
תארו לכם, שבמקום לאכול בשר שבא מכל מיני מקורות מפוקפקים כמו בית מטבחיים זה או אחר, רפת כזאת או לול כזה, יציעו לכם בוקר אחד בשר טרי, פרוס דק-דק או בקוביות, בלי עצמות, בלי גידים ועם מעט מאוד – אם בכלל – שומן, שבא ממעבדה מכובדת, נקיה וסטרילית.
הרעיון הכללי הוא לא חדש. נסיונות לגדל רקמת שריר – 'בשר', בעצם – כבר נעשו לפני הרבה שנים, כמעט לפני מאה, אם לדייק, אבל שם קיימת בעיה של מיון הרקמה שאותה מייצרים למשהו שגם יכול להתכווץ ולעבוד. בייצור של בשר למאכל, אין בעיה כזאת. לא חשוב אם הבשר יכול להתכווץ ואין חשיבות גדולה לאיך שהוא נראה (לבטן אין חלון ראווה). צריך "רק" לפתור את נושא המרקם והטעם של התוצר הסופי, את השאלה כיצד מגדלים סטייקים ולא רק בשר טחון וזה הכל. אוטוטו סוגרים את כל בתי המטבחיים.
לגידול בשר מלאכותי יש המון יתרונות: קודם כל, זה יחסוך פרות, תרנגולות, כבשים, תרנגולי הודו, חזירים וחזירי בר. אפשר יהיה לצמצם את החור באוזון מעל ניו זילנד, שבזמנו טענו שנפיחות כבשים אחראיות לו ברובו, וניתן יהיה לספק את תאוות הבשר הגדלה והולכת של הסינים גם בלי להפוך את כל שדות האורז לרפתות. תחשבו על זה שסוף סוף נוכל להפטר מכל חיות המשק האלה שרק תופסות מקום וצורכות מים, תחמיץ ותערובות, ולהשאר לבד בעולם הרבה יותר נקי, אולי עם כמה אקזמפלרים מוזיאוניים. זה אולי לא הולך לקרות מחר, אבל זה כרגיל, כבר כאן, מעבר לפינה.
לצד היתרונות – בשר נקי יותר, ללא מזיקים ווירוסים, עם מעט שומן "רע" ועם פחות מים מוספים – יש לבשר המלאכותי כמה חסרונות לא קטנים, בעיקר במישור המוסרי. במאמר שפורסם לאחרונה בירחון "הנדסת רקמות", מציגים המחברים את הטכניקות הקיימות כיום, לצד כאלה שנמצאות בפיתוח, או עדיין קיימות כרעיונות. העולם, כולנו יודעים, מלא כוונות טובות, ובכל זאת.
מה למשל יקרה להרבה מהצמחונים שביננו? האם הם יסכימו לאכול סטייק מעבדה? סך הכל לא מדובר במשהו שבא מחיה, לא?
האם היפנים יסכימו לאכול סושי או סשימי שהדגים הטריים שבהם הם למעשה טריים, אבל לא דגים? ובכלל, האם לסטייק יהיה טעם של סטייק או טעם של עוף? ואם חושבים על זה, איזה טעם בכלל יהיה לעוף?
כבר היום מתפתחת מחלוקת בקשר לבעלות על צמחים שמיוצרים בטכנולוגיות של הנדסה גנטית. בכל פעם שאנחנו עושים קניות בסופר, אנחנו משלמים תמלוגים על ירקות ופירות שאנחנו אוכלים, ואפילו על הלחם שלנו. הזרעים פותחו, תוכננו והונדסו על ידי מישהו, והמישהו הזה – מונסנטו או מי שזה לא יהיה - יושב איפשהו במשרד ממוזג, ושולט בעולם. אפילו בג'ורג' בוש.
בימים אלה נידונה תביעה של אחת מחברות הענק העולמיות בתחום ההנדסה הגנטית החקלאית, לבעלות על סוג חזירים מסויים. החברה טוענת ש"קו" החזירים המדובר פותח במעבדות שלה, ויש לה זכויות עליו. הארופאים מתנגדים, אבל כמה זמן תחזיק ההתנגדות הזאת מעמד? מחר, אומר החזון האפוקליפטי, מישהו יחליט להפסיק לייצר את החומרים שמזינים את רקמות הבשר המלאכותיות, או גרוע מזה, יוסיף לו "תוסף", שיהפוך את כולנו לעבדים מהלכים, לבושי אפור, שמוכנים לעשות הכל בשביל המבורגר ירקרק.
חברה אחת שעוסקת בתחום ייצור הבשר המלאכותי – שרוצה בינתיים להפוך את העולם רק למקום טוב יותר לחיות בו – הוקמה לא מזמן. היא נקראת new harvest, והיא שייכת לקבוצת מדענים וחוקרים בתחום, שבאים ממקומות שונים בעולם. הם עוסקים במימון מחקרים אוניברסיטאיים לפיתוח של הרכיבים השונים שישמשו לגידול זול והמוני של בשר: נוזלי וחומרי הזנה ושימור, אמצעי הגידול עצמם וציוד לגידול הבשר. אם אתם מעוניינים, יש באתר שלהם לינק שבו אתם מוזמנים לתרום ולתת כתף. כרגע הם מממנים מחקר שעוסק בבחינת הערכים התזונתיים של בשר שיוצר בציוד שמשמש היום את נאסא למחקר בתחום. מדובר בציוד שמשמש לבנייה של רקמות מלאכותיות במחקר רפואי. אלה מכשירים לא גדולים, שכמאמר היצרן שלהם, יכולים לשמש כל מעבדה שעוסקת בתחום.
אולי, אם יהיה לנו קצת מזל, נוכל לקנות בעתיד מכונה כזאת, שתעמוד לצד מכונת הקפה או מכונת הגלידה. נעמיד לנו את המכונה בבוקר, לפני היציאה לעבודה (שלא בטוח אם תהיה לנו), ובצהרים נחזור, ויחכה לנו סטייק אפרפר מוכן לזריקה אל המחבת. יכול להיות שאנחנו נהיה אלה שנוסיף את התוספים השונים: טעמי עשבי תיבול, טעמי מלח ים, קצת יותר או פחות חריף וכולי. מי יודע? זה לא שאני נגד בקידמה, חס וחלילה, רק צריך שיהיה מי שיבטיח את זכויותינו בתוך כל המהומה.
ולסיום, כמובטח, פינת שרות המזון לילד: שרות המזון פרסם שכדאי לא לצרוך הרבה סויה. האם מישהו ראה את נייר העמדה של משרד הבריאות בנושא הסויה? חפשו ילדים באתר האינטרנט של המשרד. אם תמצאו, שילחו לי את הלינק.
עגבניות ממולאות בחומוס
מנה ראשונה לשישה
המרכיבים:
6 עגבניות בינוניות, אדומות אבל מוצקותשמן זית לטיגון
בצל אחד גדול, חתוך דק
2 שיני שום
2 כפות שקדים משובבים או צנוברים
2 כפות או יותר – לפי הטעם – כוסברה טריה קצוצה
1/2 1 גרגירי חומוס מבושלים או משומרים, ללא הנוזל
כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור
כפית כמון
1/8 כפית – פפריקה מתוקה
חמאה או שמן זית – שתי כפות
אופן ההכנה:
- מחממים תנור ל- 180 מעלות. מכינים קסרול או תבנית ונייר אלומיניום לכיסוי.
- מורידים את מכסה העגבניות ושומרים אותו. מוציאים את התוך של העגבניות ומפזרים בקסרול.
- מטגנים את הבצל והשום. כשמזהיבים, מוסיפים את הצנוברים/שקדים ואת הכוסברה לעוד כמה דקות. מוסיפים את יתר המרכיבים מלבד מחצית מכמות המלח ומחצית מכמות הפלפל.
- מערבבים פנימה את החומוס וממלאים את העגבניות בתערובת. חשוב למלא אבל לא לדחוס, עד שפת העגבניות.
- מניחים את ה"מכסים" על העגבניות ומניחים הכל בכלי אפיה, על התוך של העגבניות. מפזרים את שארית המלח והפלפל וזולפים מעט שמן זית על העגבניות או שברי חמאה.
- אופים עד שהעגבניות מתרככות, אבל לא מתפוצצות – כחצי שעה (סגור במכסה או מכוסה בנייר האלומיניום).
- מגישים חם עם מעט מהרוטב שנוצר או עם טחינה חמוצה טיפה יותר מהרגיל וקישוט שמן זית על שפת הצלחת.
