תגידו "יס" לזקן

פעם, לפני 35 שנה, פלוס-מינוס, מיטב הלהקות ניסו לאתגר את האוזן בהרמוניות מורכבות וליריקות מתוסבכות. פעם, לפני 35 שנה, היה הרוק המתקדם בשיאו. להקת YES היא אחת מלהקות הפרוגרסיב-רוק החשובות, ממייסדות הז'אנר, ומהיחידות שעדיין מסוגלת להופיע בהרכבה הקלאסי ולהפיק את את הטעם של פעם, כשהוא מותאם לפורמט DVD מעודכן, מושקע, בעל סאונד משופר וצילומים מצוינים. 

Songs From Tsongas מתעד את הופעת יום השנה ה-35 של הלהקה. לכבוד האירוע עיצב רוג'ר דיין, מעצב עטיפות האלבומים הרשמי של יס, במה מיוחדת, שמשקפת את האווירה ההזויה והפסיכדלית שלה. על הבמה ניתן למצוא נגנים וירטואוזים שהשפיעו על עולם המוזיקה לדורותיו, כמו הקלידן ריק וויקמן, הגיטריסט סטיב האו והמשורר והזמר ג'ון אנדרסון, כשהם מלווים במתופף אלן וויט והבסיסט כריס סקאוור, שיחד משלימים את ההרכב הכי קלאסי שלה.

הקריירה

אנדרסון נולד באנגליה ב-1944. בגיל 15 עזב את בית הספר ועבד כחוואי, נהג משאית וחלבן. ב-1962 הוא הצטרף ללהקת The Warriors שם שימש כסולן, לצד אחיו טוני, ועבר עם הלהקה לגרמניה. ב-1967 פרש מהלהקה וחזר לאנגליה וב-68' הוציא שני סינגלים והיה חבר לזמן קצר בלהקות The Gun ו-The Open Mind.

בקיץ 68' הכיר במועדון לונדוני את כריס סקוויר - אנדרסון הצטרף ללהקתו Toyshop s‘Mabel Greer בה היה חבר גם הגיטריסט פיטר בנקס. באותה שנה פרשו שלושתם מהלהקה והקימו את Yes יחד עם המתופף ביל ברופורד והקלידן טוני קיי. ב-1969 יצא אלבום הבכורה של Yes וכבר בשנת 1970 שחררו את אלבומם השני. אחרי שהקליטו את אלבומם השלישי The Yes Album , עזב פיטר בנקס את הלהקה והוחלף בסטיב האו. אנדרסון מצא זמן לפרויקטים צדדיים אחרים והשתתף באלבומים של קינג קרימזון וג'וני האריס. ב-1974 יצא אלבומה המוכר ביותר Tales From Topographic Oceans.

ב-1976 הוציא אנדרסון את יצירתו השאפתנית Olias Of Sunhillow. ב-1977 יס הקליטו את האלבום Going For The One. לאחר אלבומם הבא עזב אנדרסון את הלהקה בעקבות חילוקי דעות מוזיקליים ואת מקומו תפס טרבור הורן. הלהקה התפרקה באפריל 81 - אבל ב-84' כמה מחדש והוציאה את האלבום "90125" עם הלהיט –" Owner of the lonley heart". ב-20 השנה שחלפו מאז היא התפרקה וקמה מחדש מספר פעמים. אנדרסון הקליט שורה ארוכה של אלבומי סולו והרבה לנגן עם ונגליס. ביולי יצא לו די.וי.די ראשון שמסכם את פעילותו. 

35 שנה בשעתיים

כבר מהאינטרו שמשתלב לתוך Firebird Suite ניתן להבחין באיכות הסאונד המצוין ובעיצוב הבמה המרשים. ההופעה, שהוקלטה במאי 2004, מחולקת לשני דיסקים בהם דוחסת הלהקה 35 שנה לשעתיים וחצי. תמצאו פה בין השאר את Going For The One,Your Move/All Good People ו-Yours is No Disgrace שמוציא את הלהקה להפסקה בתום הדיסק הראשון. החלק השני של המופע נפתח בביצועים אקוסטיים נחמדים לעוד קלאסיקות כמו Wonderous Stories, Time Is Time ו-Roundabout בביצוע מעט בלוזי, כאשר בשיא הסט האקוסטי מגיע השיר הכי מפורסם והכי פופי של הלהקה Owner of A Lonely Heart, שלאחרונה הפך ללהיט דאנס בביצוע של מקס גרהם.

"גם אני עשיתי אותו הדבר בשנה שעברה בהופעה שלי, כשהכנסתי לשיר קצב דאנס גרובי והקהל ממש אהב את זה", אומר בראיון ג'ון אנדרסון ל-ynet, "כנראה שהייתי צריך להוציא את זה כסינגל", הוא צוחק, "הביצוע של מקס שונה משלי. הוא הכניס לשיר קצב נחמד, ויצא שיר כיפי. הגרסה שלי הייתה יותר בכיוון של אסיד-רוק, אבל בהופעת הסולו שלי אני כנראה אבצע את השיר בביצוע אקוסטי".

באמת אומרים שלאחרונה אתה נורא מתעניין במוזיקת אסיד וטראנס?

"אני אוהב לשמוע טראנס בבוקר, יש כאן בקליפורניה תחנת רדיו שמשדרת בוקר 3 שעות של טראנסים ואני מקשיב לזה בכיף, זה מאוד גזעי בעיני".

אתה מתכוון לנגן טראנסים?

"לא. הצעתי לחברי ב'יס' שנעשה אלבום טראנס השנה, אבל הם לא רצו לנגן חומר כזה. אז אמרתי להם it’s very cool man, אבל אני אוהב להתנסות בדברים חדשים".

לאורך ההופעה האו מפגין את יכולתו על מבחר כלי מיתר, כשהוא שומר על פני פוקר. את סקאוור ווויקמן, שמוקף בארבע כיווני אוויר בסוגי קלידים שונים, עוד אפשר לתפוס בחיוכים ובדיחות מוזיקאיות קטנות, בין קטעי הסולו המלודיים והמשתפכים - אבל את שיא החברותיות והנחמדות מגלה אנדרסון, שבין חיוך והצגת הקטעים והנגנים, גם מוצא זמן לרדת מהבמה ולהחליף צ'פחות עם הקהל ב-Rhythm of Love שסוגר את הסט האקוסטי ומחזיר את החשמל להיכל.

הפינאלה של ההופעה מתחיל בביצוע עוצר נשימה And You and I ומסתיימת ב-Starship Trooper שחותם את אחת ההופעות הווירטואוזיות ביותר שבחיים לא נחווה בארץ, אבל נוכל לפחות להתקרב לשם במופע של אנדרסון ב-1 בספטמבר בהאנגר 11 בת"א.

"כמובן שבהופעה שלי אני שר שירים של YES כי אני כתבתי אותם, אבל ההופעה שלי היא יותר חוויה אינטימית. מלבד לשיר שירים, אני גם מסביר על השירים, למה כתבתי אותם, ומאפשר לקהל לשאול אותי שאלות בנוגע ליצירה שלי, ככה שיש לי יותר אינטראקציה עם הקהל מאשר בהופעות הגדולות של YES. אני אוהב שיש לי קשר עם הקהל, אני לא רק עולה לבמה, 'שר, רוקד ותודה רבה, אני צריך ללכת!', בהופעה שלי אני משתדל לערב את הקהל ולפתח איתו מערכת יחסים".

בתחילת הדרך שלכם בשנות השבעים, עשיתם בכוונה "רוק מתקדם" או שההגדרה באה בדיעבד?

"אני חושב שההגדרה פרוגרסיב באה מאוחר יותר, בזמנו, כשעבדנו על המוזיקה שלנו, הושפענו מפרנק זאפה וג'ורג' בנד. היינו מעורבים ביצירת מוזיקה מיוחדת שלמזלי היא עדיין רלוונטית היום ואנשים מעריכים אותה. מוזיקאים שקידמו את המוזיקה תמיד היו וכאשר הם ניגנו משהו שונה שהפך פתאום למאוד אופנתי, אז זה התקדמות. לדעתי גם נירוונה זה פרוגרסיב, כל להקה ששוברת את החוקים זה סוג של התקדמות".

גם בשמיני באוגוסט השנה חגגתם את ה-yes day בפילדלפיה, איך קרה שעיר מציינת יום מיוחד ללהקת רוק?

"יש לנו שם הרבה מעריצים. זה התחיל עם מעריץ שהגיע להופעות שלנו בתחילת שנות השבעים ועם השנים הפך לראש העיר. יום אחד הגענו להופיע בעיר והזמינו אותנו לבניין העירייה והיו שם המון מעריצים שלנו ואז הכריזו על יום מיוחד שמדי שנה חוגגים לכבודנו, זה היה מאוד מוזר".

"זה תלוי עם איזה אומן אני עובד באותו הרגע. כאשר עבדתי עם ונגאליס, לדוגמא, כתבתי יותר שירים רגועים וכאשר אני כותב ל-yes הליריקה יותר חזקה, כי אני עובד עם מוזיקאים חזקים. לכתוב שירים זה תמיד תוצאה של מי שאתה ושל מה אתה עושה באותו רגע, השירים שכתבתי בשנות השבעים מאוד דומים אחד לשני, הם תמיד עוסקים בגדילה רוחנית ובלהיות מודע לעולם עד כמה שניתן להבין אותו. אני לא אוהב לכתוב שירי אהבה, או איבוד אהבה כמו ברוקנ'רול, אני גם לא טוב בזה, אני כותב יותר על העצמי הפיזי והרוחני".

להרבה מהשירים שכתבת אין ממש משמעות ברורה.

"כשאני כותב שירים, לפעמים אני אוהב את הצליל של המילה יותר מאשר את משמעותה. קורה לי ששנים לאחר שכתבתי שיר אני מגלה שלמילים יש גם משמעות. אני חושב ש-70% מהשירים שכתבתי הם נורא פואטים ויש להם מטאפורות חזקות".

בתחילת הקרירה שלך היית בעיקר משורר וזמר. עם הזמן הפכת גם לנגן ומלחין, מה דחף אותך לנגן?

"ואנגאליס דחף אותי. כשהתחלתי לעבוד איתו הוא אמר לי 'כשאתה מנגן על פסנתר אל תפחד, תעצום עיניים ותנגן', והוא יכול לנגן על כל כלי נגינה. אז בגיל 30 התחלתי לנגן גיטרה, קלידים, חליל, ככה עם השנים התחלתי לנגן, לאט-לאט, ובמקביל למדתי להלחין ואני עדיין לומד".

על איזה כלים אתה מנגן כיום?

"אני לא אומר שאני מנגן טוב, אבל כמעט על הכל, פרט לכינור, זה בלתי אפשרי מבחינתי".

ובהופעה שלך, בכמה כלים אתה משתמש?

"מיני-גיטרה, פסנתר ו-4 קלידים שיכולים להיות כל מה שאני רוצה, החל מתזמורת ועד ארבע גיטרות או ארבע חלילים אני יכול להיות מה שאני רוצה כיום".

זהו ביקור ראשון שלך בישראל?

"אכן כן, זה תמיד מרגש להגיע למקומות חדשים. עכשיו, כיוון שאני מופיע לבד, זה הרבה יותר קל. כשיש לך חבורה מצויינת של מוזיקאים אנחנו צריכים להסכים על כל דבר ועכשיו אני רק צריך להסכים עם עצמי".

לסיום, מה תשיר בהופעה?

"אני אבצע את Yours is No Disgrace, Owner of A Lonely Heart, Your Move

State of independence ועוד שירים שעשיתי עם ונגאליס. על הפסנתר אני אבצע חלקים מ-Close to the Edge וסה"כ זאת תהיה הופעה של שירים שאני מאמין שהקהל רוצה לשמוע".