אין קרע, אין איחוי

פינוי היישובים הישראליים מעזה מעורר אצל אנשים רציניים ציפיות לא רציניות. הנה שלוש ציפיות בולטות כאלה, שאין סיכוי למימושן.

1. "אחרי הפינוי העולם יחבק אותנו". תשכחו מזה! הפינוי מעזה לא סחט את דמעותיהם של האירופים ואפילו לא של האמריקנים. הוא התקבל בעולם כתיקון מאוחר של טעות ישראלית, משהו שישראל צריכה הייתה לעשותו לפני זמן רב. בשיח התרבותי והתקשורתי העולמי, המתנחלים היהודים, כולם ללא יוצא מהכלל, הם קולוניאליסטים היושבים על אדמה פלסטינית. אין טיפת הזדהות איתם. הבכי שלהם ושל ילדיהם נתפס כטירוף יהודי מקומי, במיוחד כשהוא מלווה בקריאות "נאצים" לעבר חיילי צה"ל. גם קולות השבח שהורעפו על שרון מפי מדינאים זרים יידמו בקרוב מאוד, אם לא ימשיך במלוא המרץ בפינויים וויתורים. ישראל כבר הפיקה מההתנתקות את כל הרווחים המדיניים שרק יכלה; מעתה צפויות אכזבות.

2. "הפלסטינים יראו את פינוי גוש קטיף ונצרים וילמדו כיצד לפתור את בעיית הפליטים שלהם". מה פתאום! הפלסטינים לא רואים בפינוי עזה מודל כלשהו לפתרון בעיית הפליטים. בעיני 99% מהפלסטינים ו-98% מכלל אזרחי העולם, הישראלים המפונים מעזה אינם פליטים; הם שליחי כיבוש החוזרים הביתה. "פליט", להזכירנו, הוא אדם נטול אזרחות הנע ונד בדרכי ארץ נוכרייה. בצאת ישראל ממצרים היינו פליטים; אפילו מתנחל אחד שפונה עכשיו מעזה אינו פליט.

אשר לפתרון, לא ההתיישבות הישראלית בגוש קטיף הפריעה לרשות הפלסטינית לגשת לפתרון ריאלי של בעיית הפליטים. היא אפילו לא שימשה לה תירוץ לאי-עשייה. אילו רצתה הרשות לחסל את מחנות הפליטים ברחבי עזה, היה לה די והותר מקום לבנות שיכונים נאים לרובם. כדי לממן את ישוב הפליטים במקום מגוריהם בעזה נדרשים כ-3 עד 4 מיליארד דולר; אלה היו נמצאים בקלי-קלות כבר לפני שלוש, חמש ושמונה שנים. הממסד הפלסטיני לא רוצה לסגור את תיק הפליטים לא מחוסר אמצעים ולא מחוסר משאבים ולא מחוסר קרקע, אלא משום שאינו מסוגל - ואינו מעוניין - להגיד את האמת לעמו: אתם לא תשובו. אמירת אמת כזו, שמשמעותה ויתור על ה"שיבה", עלולה להיות קשה יותר, ולא קלה יותר, אחרי סילוק היהודים משטחי עזה.

3. "אחרי הפינוי יבוא האיחוי" (כך אמר למשל אלוף פיקוד הדרום, בסכמו את המבצע). עברית שפה מתנגנת, אבל לא כל חרוז בה ("הון ושלטון", "רגישות ונחישות") הוא אמת. אחרי הפינוי לא יבוא האיחוי: הניכור בין הרוב למיעוט בחברה הישראלית-יהודית רק יעמיק. אבל אחרי הפינוי גם לא יבוא הקרע הלאומי הנורא. בלית-ברירה תבוא ההשלמה. רבבות המתיישבים היהודים שיישארו ביהודה ושומרון מחוץ לגדר ההפרדה, בתוך שטחים פלסטיניים, יבינו בעצמם שלא חשוב מה יגיד להם ומה יבטיח להם ראש ממשלה כזה או אחר, עליהם להתחיל לארוז. להתארגן לעזיבה. הפרה מוחלטת של הבטחות הבחירות הרי הפכה אצלנו לנורמה.

מיעוט המאמינים בחזון ארץ ישראל השלמה ינסה להשפיע, לשכנע, להזהיר, להתבצר רעיונית ומדינית. אולי יצליח להגדיל את נציגותו בכנסת: סביר להניח שהליכוד יתפצל לשתי מפלגות, האחת "ליכוד" ובראשה נתניהו והשנייה "ליכוד העם" ובראשה שרון, או להיפך. מלחמת הבחירות ביניהם תהיה מרה. אחרי הבחירות, התהליך יימשך. שעון החול של הנסיגה כבר התהפך והגרגירים כבר נושרים לתוך מיכל הזכוכית השני.

לבלוג המלא של סבר פלוצקר