אוכל בודהיסטי - לא רק לצמחונים

אושו סאן (מר ראש המקדש) נועץ בי מבט ממושך מבעד למשקפיו בעיניו השחורות והחודרות. אני מסתכלת על דלית ושתינו מסתכלות על יעל, המארחת שלנו. יעל, שהיא ישראלית במקור, חיה במקדש הבודהיסטי בראש הר הכתר בקאגושימה שבאי קיושו כבר 20 שנה. היא נשואה לנזיר בודהיסטי העונה לשם שינטאקו סאן ומבשל ממש כמו מי שהשכינה (הבודהיסטית?) שורה עליו.

אנחנו מצויות בחדר האירוח של המקדש השמור לאורחים רמי דרג. שאר הנזירים ודרי המקדש שרויים כעת בחדר האוכל שלהם, מסודרים בסדר היררכי: הבכירים בראש, הזוטרים במאסף, סביב שולחן ארוך ארוך. אנחנו בתור אורחות זוכות לכבוד מלכים ואוכלות בחדר מיוחד, מין ארוחת טעימות גורמה ששינטאקו סאן רקח במיוחד בשבילנו. אנחנו מסתכלות על יעל, בעיקר כי אנחנו לא יודעות בדיוק מה לעשות -  איך לאכול, ובאיזה קצב, וזה קצת מלחיץ אותנו כי אנחנו לא רוצות לפגוע ברגשותיהם של המארחים שלנו, שיוצאים מעורם כדי להנעים את זמננו.

קודם לכן יעל תדרכה אתנו בכללי ההתנהגות הבסיסיים במקדש שדריו שייכים לפלג הבודהיזם האיזוטרי: משתחווים לפני הפסלים של הבודהות ומול המקדשים הקטנים הפזורים ברחבי האתר, וזה כולל כמובן גם את הפסל המוצב בשירותים. לא מפנים את הגב לבודהה ולא את פנים כף הרגל. אנחנו כל הזמן פוחדות לעשות איזו טעות ולפשל.

עכשיו מגיעה מנה מרהיבה במיוחד: שינטאקו סאן פיסל גילף במלפפון צורה של אספרגוס. כל המנות צבעוניות ויפהפיות בהרמוניה ובפשטות שלהן. ואפילו קניבליות שכמותנו לא מרגישות בחסרונו של הבשר.

יעל מסבירה לנו שאת הפטרייה הענקית שאנחנו אוכלות עכשיו, שצפה לה במרק צח עם טעם מופלא, מבשלים כתחליף לבשר עבור הנזירים המתנזרים מאכילת חיות. כך, הטבח הבודהיסטי ינסה לחקות את טעם ומרקם הבשר באמצעות תחליפים צמחיים. והאמת? יש משהו בדבריה. המרקם באמת מזכיר בשר. מוצק ארומטי ומשביע.

יוני (כך יעל קוראת לראש המקדש שלה) הגיע לישראל בחודש יוני ולכן הדביקו לו בקיבוץ את הכינוי הזה. מהקיבוץ הוא שאב את רעיון החיים בקומונה ואת שילוב בעלי החיים בהווי היומיום של המקדש. וכך יעל חולבת מדי יום את הפרה מה-מה עובדה שמעניקה לנו הזדמנות לשתות חלב טרי טרי הישר מהרפת המקומית הזעירה.

גם האלים במקדש אוכלים, לא רק אנחנו, והם מקבלים מנחות אוכל. את האוכל הישראלי שהבאנו ליעל ולחבריה קודם 'אוכלים' האלים ורק אחר כך אפשר להשתמש בו למאכל אדם. זה נראה קצת מוזר בהתחלה אבל אנחנו זורמות עם כללי המקום ונהנות מהשלווה המקומית.

אחרי הארוחה הבלתי נשכחת הזו שכללה 7 או 8 מנות המתחרות אחת ביופיה של השנייה שינטאקו סאן סוף סוף מצטרף אלינו ומקבל כמובן תשבוחות רבות. יעל מבקשת שנשתדל לסיים את המנות בצלחתנו כי על פי אמונתם של דרי המקום לא רצוי להשאיר אוכל (מזכיר לכם איזו דוקטרינה פולנית?).

אנחנו עושות מאמצים גדולים להשתלט על כל האוכל, אם כי יש לציין שריבוי המנות מצטבר לו לארוחה לא קטנה בכלל, בהשוואה לדייסה הדלוחה שדמיינתי שנקבל, במקום בו הצמצום והפשטות חרותים על הדגל.

אני נזכרת בסיפוריהם של חברי עודד ודפנה ששהו במנזר יפני אחר, שכפי הנראה היה קשוח יותר בנושא זה. מדובר בפלג אחר של הבודהיזם: זן בודהיזם, ודפנה התבקשה לסיים את האוכל שבצלחתה על הפלפל הירוק שבה, שבדרך כלל מעורר בה תחושת קבס. דפנה התחננה על נפשה לשווא, עד שלבסוף נמצאה פשרה: עודד, במעשה של אבירות, אכל את פלפל המריבה. בתום הארוחה, הורו להם הנזירים לצקת מים חמים לצלחת הריקה, ולשתות אותם. שוב, על מנת לא לזרוק ולו גרגר של אוכל.

אני שואלת את יעל האם היא הצליחה לאכול נאטו - מאכל יפני מסורתי מפולי סויה מותססים הנמצא באופן יזום במצב של סף ריקבון ומהווה את אימת הגאיג'ינים - יעל אומרת שבהתחלה היה לה קשה, אבל עם הזמן היא למדה לאהוב אותו ובכלל, הנאטו של המנזר טעים באופן מיוחד לדבריה.

אנחנו מבטיחות ליוני אושו-סאן לחזור לביקור נוסף במקדש. האמת? רק בשביל המעדנים של שינטאקו סאן כבר שווה לעשות שוב את כל הדרך הארוכה מטוקיו

תחליף למאכלי בשר                                               (צילום: דלית אלעזר)

בודהיזם ואוכל

תזכורת קצרה לגבי השיטה: הבודהא, לאחר שהגיע להארה בעצמו, בתהליך ארוך וקשה, ולאחר שחקר ומצא שיטה, שלדעתו תביא קץ לסבל עבור ההולכים בה, החל ללמדה ברציפות עד יום מותו. הוא לא כתב דבר, אולם דבריו שוננו בשיטתיות על ידי חסידיו, במעין מערכת שנוצרה לצורך זה, הנקראת הקנון הפאלי. למעשה מטרתו של המאמין הבודהיסטי היא להיות בודהא.

ישנם זרמים בודהיסטים שונים, הנבדלים האחד ממשנהו בעיקר בחזות, פחות במהות. כמו כן, הכתבים הנחשבים ליותר מרכזיים בכל אחד מהם, שונים. הדת הבודהיסטית הובאה ליפן במאה ה-6, על ידי מאמינים שעברו דרך סין וקוריאה.

בודהיזם ובריאות

אין בבודהיזם תאוריה ספציפית שמורה כיצד לחיות בצורה בריאה, אבל אלמנטים מרכזיים יהיו לרוב עבודה, מדיטציה, אוכל צמחוני, ודחיית החשק המיני. תיאוריה בודהיסטית אחרת טוענת שכדי לחזק את הגוף ואת עמידותו בפני שינויים חיצונים שעלולים לגרום למחלות יש לאכול פירות כמו: אפרסק,שזיף, משמש, תמר וערמונים, קטניות ודגנים כגון: אורז, חיטה, שעועית אדומה, פולי סויה, אפונה ועדשים, ובנוסף, צמחים שונים ששייכים למשפחת החבצלת, בצל ועירית. פלג אחר ימליץ על בעלי חיים מסוימים בלבד כמו: שור, כבשה, חזיר, עוף וכלב. תאוריה בודהיסטית נוספת דוגלת באכילת כבד, תרד, גזר, סרטנים, חלב פרה, שומשום ודבש.

על פי האמונה הבודהיסטית גוף האדם צורך הרבה פרוטאין, שומן, סוכר, ויטמינים ומים, ולכן יש לגוון במאכלים רבים ושונים, ולא להתמקד בכמה מאכלים ספציפיים. הבודהיסטים הצמחונים טוענים שהם אוכלים מזון ששווה בערכו התזונתי לבשר, אך ללא ההשפעות הרעות שלו.

מאמינים בודהיסטים תרמו רבות להתפתחות האוכל הצמחוני. הרבה בתי עסק המתמחים באוכל צמחוני נפתחו כמענה לצרכיהם. מקומות אלו הגישו מאכלים צמחוניים כמו אגרול מטוגן, וירקות טריים עטופים בעלי כרוב. אוכל מעניין נעשה גם מפרחים - במטבח הקיסר היפני השתמשו בפרחי השזיף לבישול דייסה ובכך הוסיפו לה טעם מרענן. בעבר, הנזירים הבודהיסיטים בהודו ובסין נאלצו לעבור מדלת לדלת ולהתחנן למזונם, מה שהם שקיבלו, בין אם בשר ובין אם ירקות, התקבל בברכה ולא הייתה להם את הפריבילגיה לבחור.

אז כל הבודהיסטים צמחונים?

בניגוד למה שמקובל לחשוב במערב צמחונות אינה חובה שחלה על הבודהיסטים. למעשה היא תוצר המייחד את הבודהיזם הסיני. כך נאסר על חלק מהבודהיסטים להרוג בעלי חיים ולכן הם החלו לאכול: ירקות, פירות, קטניות, ודגנים שהם בעלי ערך תזונתי רב ומכילים ויטמינים, גלוקוז ומעט שומן.

הבודהיזם המקורי הקדום לא אסר על אכילת בשר. כשהמורה שאקיאמוני הוביל את תלמידיו בטיפוח (תהליך הלמידה) ביערות, לא היה קיים החוק האוסר אכילת בשר. מדוע לא היה? משום שכששאקיאמוני לימד את הדהרמה שלו לפני 2,500 שנה, החברה האנושית הייתה מפגרת במובנים רבים. היו הרבה אזורים בהם לא הייתה חקלאות  מפותחת, כמות האדמה המעובדת היתה מוגבלת, ודגנים היו מצרך נדיר. התזונה התבססה על הרגבה בשר ציד ובאזורים רבים אכלו בשר כמזון עיקרי.

כדי לוותר על כל צורה של גשמיות, שאקיאמוני לא אישר לתלמידיו לגעת בכסף, ו ברכוש והוא הורה לתלמידים לקבץ אוכל. כאמור, לא ניתנה ביידם זכות בחירה, והם אכלו כל מאכל שניתן להם, גם אם הוא הכיל בשר.

חלק מהבודהיסטים אוכל בשר וחלקם לא. מנקודת מבטם, אכילת בשר נתונה לשיקולו האישי של המאמין. רבים מהבודהיסטים מפסיקים לאכול בשר בשל דאגתם לרווחתם של יצורים חיים אחרים. אחד העקרונות הבסיסים של הבודהיזם הוא הימנעות ממעשה הרג מכוון של בעל חיים, אולם זה אינו כולל בשר של בעל חיים שכבר מת ונמכר בחנות. בודהא עשה הבחנה בין שני המקרים, וישנו אף תיעוד על כך שבודהא אכל בשר בכמה מקרים.

עם זאת, קיימים סוגי בשר שאסור לאכלם: בשר אדם ובשר פילים. לעיתים, נאסר הנזירים לאכול בשר בעלי חיים, אם היו עדים להרג החיה או אם ידעו שהרגו אותה במיוחד למענם. האיסור לא חל על קניית בשר בחנות כדי להאכיל בו את בודהא.

זרם בודהיסטי אחר נמנע לחלוטין מאכילת בשר ומסתמך על ציטוטים של בודהא שאומר כי אכילת בשר גורמת ל'גרעין הרחמים' להעלם, ועל כן הם אוסרים על אכילת בשר ודג, גם כאשר הוא בחנויות.

אכילה אתית

הגישה הבודהיסטית לאכילה היא פשוטה - על  האדם לדאוג לגופו, ואחד האספקטים של דאגה, היא אכילה נכונה. כלומר, להמנע מגישה קיצוניות שגורסת המעטה רבה באוכל. קיצוניות מהווה מכשול לאנרגיה הדרושה להתפתחות רוחנית ואתית. הרעיון הוא כזה: אסור עלינו לאכול מתוך שעשוע, לא מתוך רצון להרעיל את גופנו, ו א עבור יופי פיזי אלא לשם קיום הגוף, המנעות מאי נוחות וסיוע לחיי הרוח.

בודהא יעץ לנזיריו לאכול רק פעם אחת ביום, לפני הצהריים, וכך לשמור על בריאות הגוף.

מדיטציה הנהוגה בפלגים מסויימים של הבודהיזם מאופיינת בריכוז רב. הריכוז מושג על-ידי ישיבה בתנוחה מסוימת, והאדם צריך להמצא בריכוז מוחלט. כל מה שמפריע לריכוז ולטיפוח נחשב כהפרעה. בזמנו, הנזירים נהגו לשבת במעגל, ביער או במערה תוך שהם עושים מדיטציה. אם מישהו מהם אכל בצל, זנגביל או שום, הוא עשוי היה להפיץ ריח פה חזק, שהפריע למדיטציה ולריכוז. כדי למנוע זאת, נקבע חוק שאסר על אכילתם. בצל, זנגביל ושום נחשבים גם כעלולים לעורר תשוקות של האדם. הטענה היא שאם אוכלים כמויות מופרזות מהם, עלולה להתפתח תלות, ולכן הם נחשבים אסורים.

בעבר, נזירים שהגיעו לרמות גבוהות בטיפוח, הבינו שאין ממש משמעות לחוקים, שכן מה שבאמת מפריע לאדם להגיע להארה זה הלב, כלומר עניינים רוחניים ולא גשמיים. בעיני נזירים רבים לאורך ההיסטוריה, אכילת בשר לא נתפסה כבעיה, אולם איסור על אכילת בשר הפך להיות חוק במקדשים רבים.

והנה עוד סיבה טובה לבודהיסטים להימנע מאכילת בשר: יש הסוברים שבודהא עצמו מת מהרעלת מזון לאחר שאכל חזיר נגוע/מזוהם.

אטריות סובה קרות

לא בדיוק בודהיסטי אבל קיצי מאוד בריא מאוד וצנוע

החומרים:

חבילת אטריות סובה (אטריות יפניות מכוסמת) מבושלת על פי ההוראות ומצוננת

לרוטב:

1/2 כוס רוטב סויה יפני (בלי תחליפים בבקשה)

2 כוסות ציר דאשי מאבקת דאשי מהיר הכנה ומים מידות על פי הוראות היצרן

3 כפיות מירין - יין אורז מתקתק

להגשה:

בצל ירוק קצוץ דק

וואסאבי

אופן ההכנה:

1. מערבבים היטב את חומרי הרוטב בתוך מחבת.
2. מביאים לרתיחה מבשלים דקה ומכבים. מצננים היטב.
3. הגשה: מגישים את האטריות לשולחן. בשעת האכילה מכניסים לרוטב בצל ירוק קצוץ וואסאבי לפי הטעם ומערבבים. טובלים חופן אטריות באמצעות המקלות ברוטב ואוכלים.
   

ביפן המאכל הזה משתדך להפליא עם טמפורה.

איטאדאקימאס!