לאן נעלמו כוכבי העבר - באק ג'ונסון

אקורד הסיום של באק ג'ונסון במדי מכבי תל אביב: במאי 1997 הפך 'הפנתר הוורוד' חברבורותיו והתגלה כטיגריס צהוב נשכני כשהיכה באגרופו את בילי תומפסון מהפועל ירושלים בעיצומו של המשחק השני בסדרת גמר הפלייאוף. בעקבות התקרית האלימה, הושעה ג'ונסון, אחד השחקנים המוכשרים שדרכו על פרקט בארץ, ולא שב מאז.

היום הוא בן 41 וחי במחוזות ילדותו שבאלבמה. למרות שהוא מודה כי נהנה בישראל ורצה להידאר פה לעוד כמה עונות, ג'ונסון טוען כי יותר מדי בעיות בשתי הקבוצות בהן שיחק - הפועל ומכבי תל אביב - קצת פגעו בהנאה. בהפועל היו אלה הבעיות הכלכליות, במכבי החברתיות.

"מכבי תל אביב היא אחת הקבוצות העשירות והמקצועניות באירופה וכשהגעתי לשם ידעתי שלא צפויות לי בעיות כספיות שכמו שחוויתי בהפועל" נזכר ג'ונסון, בשיחה מביתו שבהאנטסוויל, אלבמה. "למרות זאת, לא נהניתי מאותה הערכה כמו באוסישקין. לא התחברנו במכבי כמו שצריך ואני באופן אישי לא הסתדרתי עם רנדי ווייט, בטח לא כמו עם מילטון ואגנר בהפועל. בכלל, האווירה בהפועל היתה הרבה יותר טובה ונהנינו לשחק אחד עם השני. אם נשאיר את הבעיות הכספיות בצד, היה יותר כיף לשחק בהפועל וחבל לי על כך". 

שנתיים אחרי שפרש מכדורסל, אלפונסו ג'ונסון, המוכר יותר כ"באק" או כ"פנתר הוורוד", נכנס חזק לעסקים ועומד בראש קרן השקעות, אותה הוא מנהל בצוותא עם אשתו פלישיה. "אני עוסק בתיווך, ליווי והדרכה של עסקים בבעלות של בני מיעוטים" מדווח ג'ונסון. "אני עובד עם הממשלה, שמממנת את רוב הפרויקטים בהם מעורבת החברה שלי".

- ומה עם כדורסל? עדיין בתחום?

"אני משמש כמאמן בקבוצות נוער שונות ובשנה שעברה עבדתי גם עם קבוצת בית ספר תיכון בהאנטסוויל. חוץ מזה, אני שומר על כושר לא רע ומשחק מדי פעם. בשנים האחרונות יצא לי להופיע בקבוצת הוותיקים של ארגון שחקני ה-NBA. כך למשל, לפני מספר חודשים, יצאנו לסיבוב משחקים בברמודה מול הנבחרת המקומית".

ג'ונסון, שחקן NBA (שש עונות ביוסטון, אחת בוושינגטון) הגיע לישראל בקיץ 1994 כשחקן הרכש של הפועל ת"א. "סיימתי עונה טובה בטופאש בורסה ופגשתי שם ישראלי שהציע לי להגיע לישראל ולשחק עבור הפועל", מספר הפנתר. "הוא אמר לי שזו תהיה הזדמנות להוכיח את עצמי ולקדם את סיכויי לזכות בחוזה רציני יותר במכבי העשירה יותר. הלכתי על זה ובסופו של דבר זה השתלם. אחרי שנתיים מכבי אכן הציעה לי חוזה".

"לא פחדתי מהמצב הבטחוני. בתקופה ההיא המצב בישראל היה סביר, לא היו כמעט התקפות טרור. היה לי ברור שמה שרואים ב-CNN מוגזם וזו גם המסקנה שעלתה משיחותי עם אדי פיליפס, ששיחק איתי באוניברסיטת אלבמה והיה הרבה שנים בישראל (פיליפס כיכב בהפועל חולון ובית"ר רמת גן). חוץ מזה, ידעתי שמילט ואגנר חתם בהפועל וזאת היתה אחת הסיבות הבולטות שרציתי להצטרף אליהם. מילט חבר טוב שלי ואני עדיין בקשר איתו".

בסוף העונה הראשונה שלו בארץ, הוכתר ג'ונסון כשחקן המצטיין בישראל, אך לא הצליח להוביל את קבוצתו לניצחון על מכבי בפלייאוף. "נהניתי לשחק בהפועל וגם היו לי משחקים טובים מאוד. הקבוצה שלנו היתה לא רעה והגענו לרמה טובה של הבנה וכימיה בינינו. היינו אני ומילט, מיקי ברקוביץ', עופר פליישר וג'יימס טרי מתחת לסלים, ליאור ארדיטי מבחוץ, וצח יאיר שהיה שחקן צעיר וקשוח מאוד בהגנה. האמנתי שנוכל לזכות באליפות והגענו גם למצב בו היינו יכולים לעשות זאת, כששיחקנו מול מכבי בסדרת חצי הגמר, שהיתה צמודה מאוד ולי באופן אישי היתה מוצלחת ביותר".

הופעה אחת שזכורה לטובה במיוחד היתה הניצחון על פאו"ק סלוניקי 70:82 במסגרת מוקדמות גביע אירופה לאלופות. ג'ונסון קלע 41 נקודות וקלט 9 ריבאונדים, אבל יותר מכל זכור לו דווקא הביקור של האדומים בסופיה, בירת בולגריה.

"אחרי ארוחת ערב במלון, יצאנו אני וג'יימס טרי לטיול ברחובות העיר. לפתע שמענו רעש וחשבנו שמתחיל גשם. זה היה מוזר כי מזג האוויר היה נעים. הפנינו מבטנו אחורה ופתאום ראינו המון של תושבים מקומים שהתקדמו לעברנו וזרקו אבנים בכיווננו. לא הבנו מה קרה, אבל ברחנו מהם. ג'יימס נתקל בשלט חוצות ונפל. אני המשכתי לרוץ והוא מיד אחרי, עד שהצלחנו להימלט ולחזור למלון. אני לא יודע למה הם התקיפו אותנו, כנראה שהם לא מחבבים זרים. זה היה מוזר ובדיעבד די מצחיק". 

למרות היומרות והיכולת הטובה של ג'ונסון, נותרה הפועל ללא תארים ועם ניצחון בודד על מכבי מסל ניצחון מיתולוגי של מאיר טפירו הצעיר באוסישקין, ניצחון אותו לא הצליחו האדומים לשחזר במהלך הפלייאוף. "הבעיות הכלכליות פגעו בנו" הסביר ג'ונסון את הסיבות לכשלון. "לא יכלנו להתרכז. כשלא משלמים לך, יורדת לך רמת המוטיבציה. למרות זאת, עשינו את המיטב. היינו מחויבים אחד לשני. כל אחד מאיתנו היה מקצוען וגם אהבנו את האוהדים. לרוע המזל נקלענו לבעיות כספיות ברגעים הכי קריטיים של העונה".

בסיום אותה עונה, עזב ג'ונסון את אוסישקין ויצא לאפולון פטראס היוונית, שם המשיך להציג יכולת מעולה. זה הספיק בשביל שמעון מזרחי ו-וינקו ילובאץ' לצוות את ג'ונסון לרנדי ווייט ביד אליהו בקיץ 1996. "אני חושב שבסך הכל שיחתי טוב במכבי, אבל משום מה כולם נטו להעריך יותר את ווייט. כנראה שהוא היה מחובר יותר להנהלה, ידע למי להתחנף וכך זכה לכל התשבוחות, למרות שלדעתי הצגתי יכולת יותר טובה. חבל שלא היה לצידי שחקן כמו ואגנר או בילי תומפסון. אחד כזה שיעמוד לצדך במאבקים הקשים על המגרש. כשהייתי צריך אותם, גם אנשי הנהלת מכבי לא ממש התייצבו מאחורי".

כשג'ונסון מדבר על חוסר גיבוי מצד מכבי, הוא מתכוון בין השאר להתנהלות שלה מול איגוד הכדורסל בעניינו, אחרי התקרית האלימה עם תומפסון הירושלמי בסדרת הגמר 1997. "זה היה רגע חסר מזל מבחינתי. ידעתי שהוא ינסה לגרום לי לאבד את שלוותי, ידעתי שהוא ישחק מלוכלך, אבל בסופו של דבר איבדתי את השליטה והגבתי עם אגרוף לפנים. אני מתחרט על הרגע הזה, שהיה הגרוע ביותר שלי בישראל. למעשה, אלמלא התקרית הזאת וההרחקה שקיבלתי, סביר להניח שהייתי ממשיך בישראל.

"האמת, די נדהמתי שהשעו אותי לחמישה משחקים. הפילו הכל עלי ובכלל לא בדקו את הנסיבות, את הפרובוקציות של תומפסון. עשו ממני שעיר לעזאזל. אני זוכר שצפיתי בדייויד בנואה מתקוטט עם מוטי דניאל, כל העולם ראה את זה, אבל הוא לא קיבל השעייה כמו שלי. אולי זו היתה הדרך של מכבי להיפטר ממני".

- יש לדעתך דרך למתן את הפערים בין מכבי לליגה?

"לא נראה לי שיש דרך להוות יריב של ממש למכבי ת"א בישראל. לא נעים להגיד, אבל הם כל כך עשירים ומבוססים, שצריך להשקיע כל כך הרבה כספים ולאורך זמן כדי להוות אתגר אמיתי על האליפות. מי שרוצה לעשות את זה, צריך להיות מוכן לבזבז הרבה כסף ולעשות זאת לאורך עשר שנים לפחות. צריך מחוייבות אמיתית ולא נראה לי שיש מי שמוכן להיכנס לעסק כזה".

אחרי ששוחרר ממכבי, יצא ג'ונסון לספרד שם שיחק בג'ירונה והמשיך לחמש עונות נוספות ביוון, באירקליס סלוניקי, דפני אתונה ופרישטרי, במדיה פרש בעיצומה של עונת 2002-03. למרות התקריות והקשיים בישראל, גם אחרי שחווה כדורסל אירופי במדינות אחרות, ג'ונסון סבור כי ישראל היתה המדינה הכי טובה לשהות בה.

"תל אביב היא מקום נוח מאוד עבור אמריקנים, הכי נוח באירופה" קובע ג'ונסון. "כולם מקבלים אותך בחמימות. קל מאוד להסתדר ולהתמצא בעיר. לא צריך לדבר אנגלית משובשת עם התושבים, כי כולם מבינים את השפה. תנאי המחייה נוחים מאוד, המזון, הטלוויזיה. הכל בעל ניחוח אמריקני. לצערי לא נפלה בידי הזדמנות לבקר בכל המקומות ההיסטוריים, אך אשתי ובני הבכור שנולד באותה תקופה נהנו מהטיולים. אני מצידי נהניתי מהאוהדים, אלו של הפועל ואלו של מכבי. הרגשתי בבית. קיבלתי מהם הרבה אהבה".