מי שואל את התלמידים

אישית, אני פותח את שנת הלימודים ברגשות מעורבים. מצד אחד, אני מתגעגע לאווירה, לחברים ואפילו לחלק מהמורים (אל דאגה, יש גם לא מעטים שאני לא מתגעגע אליהם). מצד שני, שוב - בפעם ה-11 - אני מתחיל שנה עם הרבה יאוש וחוסר תקווה. אני, תלמיד ברעננה - עיר הנחשבת ל"בועה" בין רוב הערים בארץ - אלמד עד שעות אחר הצהריים בלי שירותים ראויים לבני-אדם, עם 40 תלמידים בחדר קטן וצפוף, עם מורים שחלקם לא מצליחים לדבר בשיעור, בבית-ספר השייך למערכת מיושנת שנשארה הרחק-הרחק בשנות ה-70.

אבל מעל הכל - וכאן אקדים ואומר שהדבר אינו קשור דווקא אליי או לבית-ספרי - אנחנו, התלמידים, חוזרים שוב לכיתה בידיעה שגם השנה ישרור חוסר אמון מוחלט בין התלמידים למורים, אשר מתבטא בין היתר בבעיה הגדולה והמוכרת - טרור ואלימות קשה (מילולית ופיזית) - משני הצדדים. העצוב הוא, שמי שצריך לשמש דוגמה - אלו המורים עצמם. היום, אחרי שנפגשתי עם עשרות מהם, אני מבין שהאלימות מצדם נובעת בעיקר מחוסר היכולת להתמודד עם תלמידים מסוימים. אך זו אינה סיבה להפוך את הקללות והצעקות על התלמידים לבסיס היחסים בין הצדדים.

בעיה נוספת שתהיה השנה היא ששוב לא ייצגו אותנו, התלמידים. בסופו של דבר, אף גורם אינו שומע את הנציגים האמיתיים של הנוער. לא יכול להיות שהגוף שמייצג אותנו שייך למשרד החינוך - הרי כך הוא לא יכול לצאת נגדו, ולמעשה תלוי בו. לכן, אני פונה למועצת התלמידים הארצית - נכון, אחרי שביתת התלמידים פתחתם אתר אינטרנט, אבל העבודה שלכם לא נגמרה פה - היא רק התחילה. אני, זה שמעורב ואכפת לו, לא יודע אפילו מה שמו של היו"ר החדש. דווקא בחודש האחרון, בזמן ההתנתקות, ראינו באופן הברור ביותר שכאשר נותנים לאדם להביע את דעתו בצורה לגיטימית כלשהי - הרבה יותר קל לו לקבל את ההחלטות והעובדות בשטח. זה נכון לגבי כל בני-האדם, גם לגבינו התלמידים. למרות שהמערכת פגומה ואנחנו כועסים ומיואשים ממנה, בסופו של דבר, אנחנו רוצים שיקשיבו לנו - לנציגים האמיתיים שלנו. וברגע שיחליטו לעשות כן, נתחיל לראות ירידה דרסטית ברמת האלימות.

השנה, אחרי הרבה רעש ויחסי ציבור, מתחילים ליישם כמה מהמלצות ועדת דברת. לשרת החינוך שלנו, כמו גם לראשי ארגוני המורים (שחתמו עמה על הסכם שאינו מקובל על הציבור אותו הם מייצגים), אין יעד או חזון אמיתי, מלבד החזון הפוליטי-האישי. דו"ח דברת, שאינו מקובל על התלמידים, המורים, המנהלים וההורים - נידון לכישלון. לאחר השביתה שארגתי בשנה שעברה, חיברתי דו"ח אחר. התייחסתי שם ליחסי מורה-תלמיד, עידוד לימודים דרך האינטרנט, חינוך פיננסי לתיכוניסטים, טיפול קשה אך נכון באלימות, הוצאת מועצת התלמידים הארצית ממשרד החינוך ועוד ועוד. ההמלצות נכתבו אחרי עשרות ישיבות עם כל הגורמים שציינתי למעלה, מכל הארץ, כי רק בהסכמה עמם ניתן להוביל את המהלך הזה. בעוד 20 שנה (אולי כשאמנה עם הנהגת המדינה) - כאשר נבין שהכל מתחיל בחינוך - הדו"ח הזה יבוצע במלואו.  

ועד אז, שתהיה לכולנו שנת לימודים מוצלחת - לימודית וגם חברתית.