חדש בתל אביב: ישיבה תיכונית לאמנויות

אמונה ואמנות. עם פתיחת שנת הלימודים, נחנכה בתל אביב ישיבה ממלכתית-דתית תיכונית לאמנויות, ראשונה מסוגה הכוללת בגרות באומנות ברמה גבוהה. בית הספר החדש נקרא "הישיבה לאמנויות תל אביב" ופועל בשנתו הראשונה במתכונת מצומצמת של ארבעים תלמידים בלבד, בכיתות ז', ט' ו-י'.

המגמות בהן לומדים התלמידים הן מוסיקה קלאסית ואמנות חזותית. בשנה הבאה תפתחנה בישיבה גם מגמות תיאטרון וקולנוע ויתקבלו תלמידים נוספים. הישיבה נפתחה בסמוך לישיבה התיכונית מדעית בר-אילן ולשני בתי הספר מנהל משותף - ראש הישיבה, הרב בנימין פרל.

"תחום האמנויות בכלל ואמנויות הבמה בפרט נתפס לרוב כשולי ובלתי חיוני מבחינה לאומית וציונית", מסביר פרל. "כמו כן הוא נתפס בעייתי מבחינה הלכתית, וכתחום שאינו מבטיח עתיד כלכלי לנערים. ראשי הציבור הממלכתי-דתי רואים במודל הישיבות התיכוניות את ספינת הדגל של החינוך הדתי-לאומי. מנהיגים אלו ראו כאופטימלי מצב בו הבוגרים משתלבים בשלושה תחומים: תורה, מדע ובטחון. הזנחת תחום האמנות יצרה קונפליקט מתמשך ואף עויינות בין קהילות האמנות וקהילת האמונה".

ואיך יסתדרו לימודי אומנות עם הדיבר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"?. בהנהלת בית הספר מבהירים כי הפרשנות שלהם לפסוק אומרת כי הדבר תקף רק לעבודת אלילים.

יצחק נתן, המנהל המיתולוגי של התיכון לאומנויות ע"ש תלמה-ילין בגבעתיים ויוזם הקמת הישיבה לאומנויות, מסביר כי היה קיים צורך טבעי בכך מאחר ו"אומנות היא חלק בלתי נפרד מעולמנו היהודי". עוד כשפרש מניהול בית הספר החילוני הכריז נתן כי חלומו הוא להקים בית ספר שיהיה "אח תאום" לתלמה-ילין, במיגזר הדתי.

כעת משמש נתן כמנהל האומנותי בישיבה החדשה. "מבחינת הצורך, הרצון ומוכנות הציבור, זה זורם", הוא אומר. "בנינו תמהיל של לימודים תורניים ברמה גבוהה, כזה שמאפיין ישיבה תיכונית יחד עם לימודים לבחינות הבגרות. נשים דגש חזק על תחום המדעים ובתוך זה את מגמות האומנות כמרכזיות ומובילות. מצאנו את האיזון הנכון בין שלושת התחומים. בית הספר לקח את מודל תלמה-ילין כמצליח מאוד ונשען על תוכנית לימודים אקדמית של אומנויות".

בתלמה-ילין נחשפים תלמידי האומנויות גם לעבודה מול דוגמני עירום. למרות האווירה הרפורמית, מבהיר נתן כי "בישיבה לא יהיה עירום, חס ושלום. אנחנו נלמד את שפת האומנות אולם כמובן שישנן רגישויות שונות. ביישום תכנית הלימודים אנו מתייעצים עם רבנים בכל רגישות שאנו נתקלים בה. עם זאת, לא נחסוך מתלמידנו את שפת האומנות, גם אם מדובר למשל באומנות נוצרית–כנסייתית, אין סיבה שהתלמידים לא ייחשפו ליסודותיה".

הרב פרל: "הקמת הישיבה החדשה היא דבר שקורה לראשונה בחינוך היהודי מזה אלפי שנים, מעולם לא שילבו לימודי אומנויות עם לימודים תורניים". פרל מוסיף כי אינו מפחד מביקורת המימסד השמרני הדתי: "אין ספק שמהצד החרדי יותר של הדתיים הלאומיים, יכולה להישמע ביקורת. אנו לא מפחדים ממנה כי יש רבנים ידועים שתומכים בנו. ההיענות של הציבור מאד גדולה. אם יש ביקורת, אני שמח לקבל אותה".

"ישנו יחס מנוכר בין דת לאומנות, מאחר ובאומנות יש כביכול הבעות לא ראויות והיא נתפסת כלא רצינית", אומר פרל. "יש תחרות בין הדת לבין האומנות בשאלת המשמעות. אומנות שואלת אותך 'בשביל מה לחיות?' ודת אומרת 'יש לי תשובה'. האומנות היא מטבעה יותר תוהה ובוחנת אבל נותנת גם משמעות ערכית. הדת אומרת 'לא צריךף יש לי את הערכים שלי, את העולם שלי'".