בין ניו-אורלינס לבאר-שבע
קו ישר עובר בין קורבנות הסופה למאבטחים פצועי הפיגוע; בין המטיפים להפרטה והסרת אחריות המדינה על אזרחיה לבין האומללים בעשירה שבמדינות תבל, הבוזזים מזון למחייתם
בשעות ובימים אלה מתבררים ממדי האסון האקולוגי הגדול ביותר, ככל הנראה, שידעה ארצות-הברית של אמריקה. אלפי אזרחים, בני אדם, קיפחו את חייהם ומתו מוות טראגי. "קתרינה" היא אחת הסופות הראשונות המבדילות בין אדם לאדם, בין דם לדם. יש מכנה משותף להרוגים - לא מדובר על מכנה משותף גזעי, לא על צבע עור, לא על העדפה מינית או דתית. המכנה המשותף של ההרוגים הוא היותם עניים.
העשירים ביותר המריאו במטוסים. יממה לפני האסון, בשעה שהשריף וראש העיר של ניו-אורלינס קראו לכולם להימלט כל עוד נפשם בם, היה מי שהצליח לשלם אלפיים דולרים לטיסה פנימית בתוך ארצות-הברית. בעלי המכוניות העמיסו במהירות את מטלטליהם ויצאו אל הדרך, משתרכים בפקקים ארוכים. מי שנותר מאחור הם העניים. אותם אלה שאינם מחזיקים ברשותם כלי-רכב, אלה המתקיימים בדוחק. רובם כונסו באצטדיון הענק של ניו-אורלינס, תוך שהשלטונות מקווים שהתקרה לא תתעופף או תקרוס. אלפים אחרים נותרו במקום בו הם נמצאים במרבית הזמן - ברחובות, בבתי מחסה, בקראוונים, בבתים מטים לנפול, בחיי דוחק, בחיי אומללות. עניים, כך קוראים לזה.
קו ישר עובר בין ההרוגים האומללים של ניו-אורלינס למאבטחים פצועי הפיגוע בבאר-שבע, פאבל סרוצקין ולואי אבו ג'אמע, שאיבד את עינו השמאלית. תמורת שכר של 17 שקלים ו-93 אגורות לשעת עבודה, ללא שעות נוספות, ללא יום מנוחה שבועי, עם קנסות שרירותיים חסרי פשר, ללא קרן השתלמות, ללא פנסיה, תוך שחרב הפיטורים מונפת תמידית מעל צווארם - עובדים היום יותר מ-150 אלף מאבטחים ושומרים, (רובם) בתנאים מחפירים. להבדיל מאנשים כמו פאבל ולואי, העשירים - אלה שכלל אינם יודעים כיצד נראה אוטובוס מבפנים - סכנת הפיגועים רחוקה מהם בשל מעמדם הכלכלי.
קו ישר עובר בין ההרוגים של ניו-אורלינס, שחטאם הוא הכנסתם הנמוכה וחוסר יכולתם להחזיק רכב, לבין מאות ואלפי קשישים, זקנים (וזקנים פחות), המתים - מתים לאט - מידי שנה בישראל, משום שידם אינה משגת לרכוש תרופות שאינן נמצאות בסל התרופות הדל אותה מעניקה המדינה. קו ברור עובר בין מי שמטיף כל העת להפרטה, הסרת האחריות של המדינה מאזרחיה, העברת כל הרכוש לידיים פרטיות - לידי מספר מצומצם עד אימה של משפחות השולטות ומחזיקות בהון - לבין האומללים בעשירה שבמדינות תבל, הנאלצים לבזוז מזון על מנת שלא למות ברעב.
מי שלא מצליח להבין את החיבור המורכב בין מותם של אנשים חפים מפשע בניו-אורלינס למאבק של עובדי חברת "מטרודן" בבאר-שבע על זכותם להתאגד, להתארגן, להקים ועד עובדים ולהתפרנס בכבוד - מתעקש לעצום את עיניו. בשעת אסון, אם זה חלילה יתרחש כאן אצלנו, בארץ עם הסגולה, מי שיש לו - יוכל להימלט כל עוד נפשו בו; מי שאין לו, מי שעני - גורלו נחרץ. היזהרו, אמריקה כבר כאן.
יורם בר-קובץ, הנוער העובד והלומד
סבר פלוצקר: יום כיפור של אמריקה
לפנייה לכתב/ת 
רעב בעשירה שבמדינות: הדגל נקרע בסופה
צילום: איי פי
קו ישר מחבר: הפיגוע בבאר-שבע
צילום: רויטרס
מומלצים
