המים העכורים של ניו אורלינס

רק כמה ימים אחרי אסון הסופה, התחיל אתמול (ו') לצוף על פני המים העכורים של ניו אורלינס ולקבל טיפול כלשהו בתקשורת – הנושא הגזעי.

עד עכשיו כולם ראו את הצילומים: הפליטים הם בעיקר שחורים, עניים, מתחתית החבית של המארג החברתי האמריקני, אלה שלא היו להם מכוניות לברוח מבעוד מועד ולא כסף להיכנס לבית מלון בעיר זרה. סוכנויות הידיעות הציגו השבוע שני צילומים מהאסון. צילום אחד של סוכנות איי.פי מציג שחור שמספר כיצד הוא פרץ לחנות מכולת לגנוב מים ומזון. צילום שני של סוכנות הידיעות הצרפתית מציג בני זוג בעלי גוון עור בהיר יותר והכותרת הרכה מספרת שהם "מצאו" מים ומזון במכולת.

עברו כמה ימים ופתאום התברר שאי אפשר לדחוק יותר את הנושא הגזעי מתחת לתעלה. רק היום זה הגיע לעמוד הראשון של "וושינגטון פוסט". "זה נראה כאילו השחורים מסומנים", היתה הכותרת, ציטוט של פליטה שחורה מניו אורלינס. גם בתוכנית הבוקר "טודיי" של NBC התחילו לגרד את השכבה העליונה של הנושא הכל כך רגיש.

רק עכשיו מתחילים לדבר על כך שניו אורלינס זה לא רק הרובע הצרפתי, מסעדות משובחות, ומין בזול, בעיר שהביאה לעולם את הג'אז. ההוריקן והשטפון שבא בעקבותיו, הציגו לציבור האמריקני ולעולם כולו את מצבם של תושבים שחיים במדינה העשירה בעולם, כמו תושבים של איזו מדינה נחשלת.

בעצם, ניו אורלינס מחולקת לשתי ערים: שליש לבנים שחיים טוב ונהנים מהטוב והשפע שהציעה העיר הדרומית לתייריה ושני שלישים שחורים, שחיים בתנאים קשים.

ברשימת העוני של ארה"ב מככבת ניו אורלינס במקום התשיעי. היא גם אחת הערים האלימות ביותר. באיזור העני של העיר רק ששה אחוזים הם בוגרי קולג'. הממוצע הארצי – 22 אחוז. באיזור העני של ניו אורלינס ההכנסה השנתית מגיעה ל-27 וחצי אלף דולר, פחות מחצי מהממוצע הארצי. ויש בניו אורלינס משפחות שמשתכרות 10 אלפים דולר בשנה.

ההוריקן לא הבחין בין שחורים ולבנים. בין עניים ועשירים. ביתו של סנטור טאנט לוט ממיסיסיפי, לשעבר מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, נהרס בסופה, אבל אין צורך לדאוג לו. לעומת זאת יש שכבה שלמה של אנשים שהולכים לאיבוד בשיטה הקפיטליסטית המתקדמת ביותר בעולם וכל מה שנשאר להם עכשיו זה זוג בגדים אחד לגופם ובחלק מהמקרים גם לא זוג נעליים. האנשים האלה הם ברובם שחורים, במדינה שבה מהווים השחורים פחות מחמישית מהאוכלוסיה.

נושא הסיקור הטלוויזיוני הוא חידה. הרשתות האמריקניות, המפגינות רגישות (לרייטינג?) ולא הראו צילומים של אנשים הקופצים ממגדלי התאומים הבוערים בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001, נמנעות מהצגת צילומי גופות צפות על המים בניו אורלינס בתחילת ספטמבר 2005.

זה יכול היה להיות ראוי לחיקוי, אילו התקשורת האמריקנית היתה נוקטת באותה מידה של סטריליות גם בכל הקשור לאסונות באיזורים אחרים בעולם. למשל, אם היא לא היתה מקרינה צילום של ילד ישראלי מת שראשו שמוט על חלון של אוטובוס בעקבות פיגוע טרור, או גופות מרוטשות בעיראק, סודן, או רואנדה.