10 שנות מאסר למסיע המחבלת ל"מקסים"
לאורך כל המשפט העיד ג'מאל מחאג'נה מאום אל-פחם כי לא ידע על כוונותיה לבצע פיגוע התאבדות למרות "סימני אזהרה". בית-המשפט בחיפה לא השתכנע. למרות העונש החמור, משפחות הקורבנות זעמו: "השופטים רחמנים בני רחמנים"
10 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי נגזרו היום (ב') בבית-משפט בחיפה על ג'מאל מחאג'נה, שהסיע את המחבלת בדרכה לביצוע הפיגוע במסעדת "מקסים" בעיר. הוא הורשע בגרימת מוות ברשלנות, חבלה ברשלנות והסעת שוהים בלתי חוקיים.
השופטים קבעו בגזר הדין כי "בפעולתו הבלתי חוקית והמתמשכת בהסעת שוהים בלתי חוקיים היה הנאשם חולייה חשובה וחיונית ב'שרשרת המוות', אותה סדרה של פעילויות שסופן הרג המוני ונפגעים רבים. הפיגוע אינו בא לעולם מעצמו. הוא פרי מעשיהם של ארגונים ואנשים זוממי רעה וחסרי מצפון, הנעזרים באחרים... פעולתם של המסיעים מצדיקה גם היא ענישה מחמירה..."
בשבת, ה-4 באוקטובר 2003, הסיע גמאל מחאג'נה, בן 50 מאום אל-פחם, את המחבלת המתאבדת הנאדי ג'ראדת מהיישוב ברטעה לחיפה. ג'ראדת, עורכת דין בת 29 מג'נין, פוצצה עצמה בשעות הצהריים במסעדת מקסים, במבואות הדרומיים של חיפה. היא רצחה 21 בני אדם וגרמה לפציעתם של יותר מ-50 איש.
עם סיום הקראת גזר הדין היום פרצו בני המשפחות המאוכזבים בקריאות כנגד השופטים והנאשם. אורה רגב, אמו של ניר רגב ז"ל שנרצח בפיגוע, זעמה על דרישתם של השופטים מהנוכחים לנהוג באיפוק. "הבן שלי באדמה", קראה, "על איזה איפוק אתם מדברים?"
דני בהט, אביו של צביקה בהט שנהרג בפיגוע, אמר כי השופטים הביאו שורה של תקדימים להצדקת העונש, אולם "כאן יש תקדים שלא היה בשום מקום אחר. משפחות שלמות נמחקו בפיגוע הזה. חמישה בני משפחה אחת בכל פעם. זה עוד לא היה. בשביל זה צריך עונש מיוחד".
עוד לפני תחילת הדיון גבר המתח באולם, ובני המשפחות התפרצו לעבר הנאשם. אלהם מטר, בת משפחה של אחד ההרוגים, התקרבה אל מחאג'נה ודרשה כי יביט בעיניה, בעת שהוא חוזר וטוען שהוא חף מפשע. "אם אחד מבני המשפחה שלך היה נהרג בפיגוע הזה", קראה לעברו, "היית מתנהג ומדבר אחרת. אם היית צריך לדחות את חתונת בתך בגלל האבל, לא היית מעז להסתכל לי בעיניים".
התובעת במשפט, עו"ד הדס שיינהרט מפרקליטות מחוז חיפה, אמרה לאחר מתן גזר הדין כי עבור העבירות בהן הורשע הנאשם - גרימת מוות ברשלנות, חבלה ברשלנות והסעת שב"חים - מדובר בעונש חמור ואף תקדימי. "השאלה היא כמובן אם אנחנו מקבלים את עמדת השופטים בנוגע לזיכוי מעבירת הסיוע לרצח, ועל כך אנחנו מתכוונים, ככל הנראה, לערער".
שמעון אלקיים, אביה של קרן זר-אביב שנהרגה בפיגוע עם בעלה, חמותה ושני ילדיה, אמר לאחר מתן גזר הדין: "לא נראה, לא נשמע ולא נעשה צדק על ידי בית המשפט. השופטים, רחמנים בני רחמנים, נתנו לו לצאת, לאכול ולשתות על חשבון המדינה. אני כבר כמעט שנתיים לא יכול לאכול, לא יכול לשתות ובעיקר לא לראות את הילדה והנכדים שלי. כל שמחת החיים הלכה". עופר שטייר, ששכל את בנו אסף, ועוד ארבעה בני משפחה בפיגוע, אמר: "לא נוכל להשלים עם גזר הדין. אנחנו דורשים שהנאשם ייענש כמי שרצח וסייע לרצח. 21 מאסרי עולם. אנחנו דורשים את זה בשביל הילדים והתינוקות במדינת ישראל".
במהלך משפטו טען מחאג'נה כי לא ידע שמדובר במחבלת מתאבדת, למרות שורה של 'נורות אדומות' שהתבררו בדיונים. בין היתר נטען כי המחבלת שינתה במהלך הנסיעה מספר פעמים את היעד, הייתה עצבנית במיוחד, ובסופו של דבר, למרות שהייתה קרובה לבית החולים רמב"ם לשם טענה כי ברצונה להגיע, החליטה להיכנס למסעדת מקסים "כדי לאכול".
משפחות שלמות נמחקו
מחאג'נה, שהיה מוכר לכוחות הביטחון כמי שנהג להסיע שוהים בלתי חוקיים לשטחי ישראל, ואף הוזהר על ידי השב"כ בעבר, נעצר מספר שעות לאחר הפיגוע. במהלך המשפט חזר מחאג'נה וטען כי לא ידע על כוונתה האמיתית, וכי הסיבה שהסיע אותה והתעלם מסימני האזהרה הייתה תקוותו כי בסופו של דבר תשכב איתו.
השופטים - אב בית הדין שמואל ברלינר, ברכה בר-זיו ורון סוקול - החליטו למרות כל האמור לעיל, לזכות את מחאג'נה מאשמת סיוע לרצח, ולהרשיע אותו בגרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה ברשלנות והסעת שב"חים.
בפיגוע ב"מקסים" נהרגו 21 בני אדם, ונמחקו משפחות שלמות: ברוריה זר-אביב, מקיבוץ יגור, בנה בצלאל ורעייתו קרן, ועימם הילדים לירן בן הארבע ונויה בת השנה; גם זאב אלמוג, מי שהיה מנהל בית הספר לקציני ים בעכו, נהרג עם אשתו, רות, בנם משה, ונכדיהם אסף (שטייר) ותומר; העיתונאי מרק ביאנו ורעייתו נעמי; ניר רגב, צבי בהט, שרבל מטר, אירנה סופרין, אוסאמה נג'ר, מטאנס כרכבי וחנא נעים פרנסיס. מספר ימים לאחר מכן, מתו מפצעיהם עוד שניים מהנפגעים, לידיה זילברשטיין וג'ורג' מטר.
כמה מהפצועים, הופיעו במהלך המשפט והעידו כנגד מחאג'נה. בשלב הטיעונים לעונש הגיע לבית המשפט גם אורן אלמוג, ששכל בפיגוע את סבו וסבתו, אביו, אחיו ובן דודו, ואף איבד את מאור עיניו. אלמוג ביקש מהשופטים להחמיר בעונשו של הנאשם. עוד העידו דודתו, גלית שטייר, שנפצעה באורח קשה בפיגוע, ורק בימים אלה יצאה מבית החולים לאחר תהליך שיקום ארוך. עדה נוספת הייתה טובה בהט, שסיפרה על התמודדות יומיומית קשה עם מותו של בעלה בפיגוע, עם פציעתו של בנה, ועם הטיפול בבת שראתה את אביה נהרג לנגד עיניה.
בהתייחסם לעדויות בני משפחות הנפגעים, ובעיקר לעדותו של הילד אורן אלמוג, בן 13, שאיבד את מאור עיניו בפיגוע, ציינו השופטים: "אנו מישרים מבט אליו (אל אורן - א.ר.) ואומרים: אין ביכולתנו להבטיחך, כמו שביקשת, כי לא יהיו עוד פיגועים וכי כל המסכן את תושבי המדינה וילדיה לא יראה אור. כל שיכולים אנו לעשות הוא לשפוט צדק על פי החוק, לגזור עונש במסגרת הדין ועל בסיס האמת המבוארת בראיות... הענישה, על פי הדין אינה נקמה אף כי יש בה גמול לעבריין, ואין להענישו אלא כמידת חטאו".
לפנייה לכתב/ת 
