אופוזיציה אחרי החגים

עם סיום ההתנתקות קבע שמעון פרס, כי תם תוקפו של המכנה הרעיוני המשותף לליכוד ולמפלגת העבודה. והשאלה היא מה צריכה להיות דרכה הפוליטית של העבודה, ממש עם בחירת היו"ר שלה ומועמדה לראשות הממשלה הבאה. איך אמר שרון בסוגייה? "אני לא מוכן לקבל שום פשרה מהמפלגה שלי. אם הקואליציה תתפרק ולא יהיה רוב לממשלה, וכתוצאה מכך יוקדמו הבחירות, אז נדבר על פריימריז מוקדמים". ואכן, התרחיש הזה שמציין שרון צריך להיות הבשורה של העבודה עם בחירת היו"ר בנובמבר.

פעמים רבות אמרו ראשי העבודה כי הטעם היחיד לשהותם בממשלת שרון הוא ההתנתקות. כך גם הובנו הדברים בציבור. כעת, המשך השהות בממשלת ימין, שכל עיסוקה הוא באיזו קונסטלציה יתמודד אריאל שרון בבחירות הבאות - מפץ קטן, מפץ בינוני, עם הליכוד או כנגדו - הוא מוזר, שלא לומר ביזארי. מה יש לחפש בממשלת שרון לאחר החגים?

ייתכן שהעיסוק החשוב של ממשלת שרון יהא התקציב. אז בטוח שאין לעבודה מה לחפש שם, שכן אפילו אם זהו תקציב של אהוד אולמרט, ולא של בנימין נתניהו - ודאי שלא יהיה זה תקציב הקרוב לרוחה של תנועת העבודה. מפלגת העבודה אינה צריכה להגיע להצבעה על התקציב כשהיא לפותה בעבותות של הימין הפוליטי.

אין ספק כי בצמרת העבודה מקננות שתי מחשבות: מה רע בהישארות של עוד כשנה בשלטון? זאת מחשבה נכונה, אם הצורך הדמוקרטי אינו נחשב דיו - כמו גם הצורך התנועתי - בהסתערות על השלטון מספסלי האופוזיציה. ועוד מחשבה ישנה, שאין לגמול רע לאריק שרון, לאחר שאימץ בפועל את השקפות העולם של העבודה, והיחסים עמו מלבבים למדי. אך אסור לשכוח שהקואליציה המכהנת היא קואליציה של אילוצים, ולעבודה אין בה תיקים בכירים מאוד, למעט המשנה לראש הממשלה.

על מפלגת העבודה לחשוב כבר מעכשיו על הבחירות הבאות: נסתיים הצורך לחבור לאריק שרון בשל ההתנתקות, וכל עוד אין מתבצעת התנתקות דומה בגדה המערבית, אזי לשמאל אין מה לחפש בממשלה. עליו להיערך כיאות כמפלגת אופוזיציה הלוחמת להפיל את שרון ואת ביבי - כל אחד לחוד ושניהם יחד. עליה לבסס עצמה בדעת הקהל, לאחר שבחרה את ראשה, כמפלגה חפצת חיים, הנאבקת על השלטון בישראל.

בדעת הקהל של השמאל בישראל יש אהדה גדולה מאוד לאריק שרון. הוא עשה, והעבודה עמו, את המהלך הפיזי הראשון והחשוב לפרידת ישראל מן השטחים. לא רבין, לא פרס ולא ברק היו נחושים כמוהו. עתה, כאשר שרון עסוק בקרב על הליכוד, או לחילופין בהקמת מפלגת שרון-ברוורמן-דיכטר, צריך לזכור כי ראש ממשלה הקרוב ל"סמול" ינגוס גם בעבודה וגם בשינוי.

רק התייצבות אופוזיציונית של תנועת העבודה תציל אותה מחזרה על הבחירות שהיו בראשות עמרם מצנע. שכן, הפעם תהיינה אלה בחירות שבהן תציג לציבור יושב-ראש שנבחר לאחר התמודדות אמיתית וממושכת, לאחר שהוסקו המסקנות מן הזיופים במפקד ונעשתה היערכות רעיונית רצינית לקביעת המצע.

החשבון האמיתי הוא קשה ומר, כמו תמיד. להישאר עוד שנה בשלטון זה מלבב, אבל העבודה צריכה לזכור כי הכל עוד ייתכן לגבי שרון. לא בהכרח הוא עצמו, וכמובן שותפיו, אכן יגיעו לבחירות במועדן. מפלגת העבודה צריכה לעשות את חשבון הגוף והנפש של עצמה, ולא תמיד האומץ הוא היפוכו של הטמטום.

נתן רענן, עיתונאי וחבר מרכז העבודה