אליק רון: ועדת אור שיבשה את חקירת מח"ש

חמש שנים לאחר מאורעות אוקטובר, ויום לאחר סגירת התיק במח"ש, מפקד המחוז הצפוני לשעבר אינו איש ממורמר. בסך-הכל, הוא אומר בשיחה עם ynet, הטענות שהעלה בפני ועדת אור התבררו כנכונות, "וממילא לא היו לי תוכניות להיות שר משטרה או מפכ"ל" - שני התפקידים שהוועדה המליצה לאסור עליו למלא.       

אבל ניצב בדימוס רון אינו מסתיר את הטינה שהוא חש ביחס לפרשה, ובעיקר - לעיתוי בו מונתה ועדת אור ולהרכבה. "לא היו שם אנשי מקצוע. אמרתי שם דברים שהם אפילו לא התחילו להבין. טענו כנגדי שהפעלתי שלא כדין ולא לצורך צלפים, זה הבל הבלים - חוסר הבנה אלמנטרי. אמרתי להם שהם לא ראו מעולם ראש מתפצלח מאבן ואדם שנשרף מבקבוק תבערה. אסור לשכוח שגם נהרג יהודי מאבן בסיפור הזה. מבחינתי, אין ויכוח בכלל, אבן הורגת - כבר למדנו מדוד וגוליית. הם סיכנו חיי אדם. נפגעה אשה מבית-שאן ועשתה תאונה, נפגע גם שוטר שלי. אז ניתנה הנחייה לירות ברגליים של פורעים מסכנים".

ועדת אור פסקה כי "הוכח שאליק רון היה אחראי לירי צלפים באש חיה לעבר מתפרעים באום אל-פאחם, ללא הצדקה. הוא הורה אישית על ירי צלפי לעבר מיידי אבנים, ללא הצדקה ובניגוד להוראת המשטרה. מהירי נפגעו שבעה אנשים לפחות, ואחד מהם מת. רון היה אחראי לירי צלפים גם בעיר נצרת". הפרשנות של מח"ש שונה: "לנוכח הפרות הסדר החמורות, האלימות הקשה ותחושת אי הוודאות בה היו נתונים כוחות המשטרה, מצאנו כי לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת בפלילים כי החלטתו של אליק רון לעשות שימוש בירי צלפים לעבר מיידי האבנים, באמצעות קלע דוד, הייתה שלא כדין. לכן החלטנו לגנוז את התיק נגדו מחוסר ראיות מספיקות".

רון לא מתפלא על הבדלי הגרסאות, אותם הוא מייחס בעיקר לחוסר המקצועיות של חברי ועדת אור בתחום זה. לטענתו, פעילות הוועדה עיכבה את עבודת המחלקה לחקירת שוטרים. "מח"ש אמורים לחקור כל אימת שיש חשד למעורבות של משטרה בעבירות כאלה ואחרות, בכלל זה גם אירועים אלימים שיש בהם נפגעים. ברור שזו הייתה מלחמה, היו זירות שלא ניתן להגיע אליהן, גופות נחטפו, ממצאים נעלמו. ועדת אור שיבשה את החקירה של מח"ש כשהיא דחתה את העבודה שלה בשנתיים. תוסיף את היעדר שיתוף הפעולה מצד המשפחות, והרי לך מתכונת לשיבוש הליכי חקירה. עכשיו, חמש שנים אחרי, ומצפים שתהיינה תוצאות. צריכות להיות ראיות ששוטר מסוים ירה בנשק מסוים, ואז לחקור האם ירה כדין או לא, בצדק או לא".

"ים של צביעות ובורות"

כשהוא משחזר את אותם ימים קשים של פרוץ האינתיפאדה, באוקטובר 2000, רון סבור שהכוחות פעלו כפי שאומנו. "מאות השוטרים ששירתו תחת פיקודי עמדו תחת מצבים שלא הרבה אנשים מבינים אותם, ודאי לא חמש שנים אחרי. אני שומע ים של צביעות ובורות, ולפעמים שילוב קטלני של השתיים. זו הלא מדינה מטורפת בה אירוע רודף אירוע, כל אחד דוחק את קודמו. אירועים חיוביים ושליליים, טראגיים ומשמחים. אנשים נוטים לשכוח, בוודאי בראיה של חמש שנים לאחור. אמרתי אז ואני אומר שוב לכל מיני מלומדים - שיפתחו קצת את ספר החוקים, וילמדו מה זה שיבוש הליכי חקירה".

ניצב בדימוס רון מבין את הצורך במינוי ועדת אור, וטוען שבמקום ראש הממשלה - היה עושה זאת כבר למחרת האירועים. "אהוד ברק הקים את הוועדה רק אחרי שלחשו לו שהערבים לא יצביעו. לי מעולם לא היו לי טענות על עצם ההקמה, אלא רק על העיתוי ועל חלק מההמלצות. למשל, לא היה שם איש מקצוע שיוכל לשפוך אור ולהוסיף מהידע שלו לגבי המטריה הזאת. את החקירה במח"ש ניהלו אנשי מקצוע". 

מפקד המחוז לשעבר דוחה מכל וכל את הטענות על טיוח, "בין אם זה בא מיהודי טיפש ובין אם מערבי שעושה את זה בדם ליבו". אבל, הוא מוסיף, "חשוב להפריד בין זה לבין קיפוח ואפליה מתמשכים, אוזלת יד מצד הממשלות. אנחנו דמוקרטיה לכאורה, והם אזרחים. אבל מאז קום המדינה לא הוקם ולו יישוב ערבי אחד, חוץ ממספר יישובים בפזורה הבדואית - וגם זה מתוך אינטרס של המדינה ליישב אותם. הייתה גם ההחלטה המטופשת והמבישה שלא להכיר בפיגוע בשפרעם כאירוע טרור. הרי בצדק קוראים לו מחבל. עושים הכל כדי להיראות אנושיים ויפים, אבל לא פיצו את הקורבנות. איך זה מתיישב?

בהקשר אחר מותח רון ביקורת חריפה על היועץ המשפטי לממשלה, כשהוא לא מכיר בגילויי ההסתה שהובילו לרצח ראש הממשלה. "הוא לא נרצח בגלל כישלון של השב"כ, אלא בגלל מרצח יהודי מתועב מוסת על-ידי רבנים סהרוריים". גם במאורעות אוקטובר, הוא אומר, ההמון הוסת על-ידי קיצונים.

בנימה אישית, מסכם אליק רון, "לא שילמתי מחיר אישי ולא נעשה לי עוול. הייתי פורש עוד קודם, דרשתי להישאר במדים עד תום עבודת הוועדה וכך אישר לי המפכ"ל. יש דברים שאני בהחלט מקבל, גם אם באי-נוחות רבה, בהמלצות הוועדה. למשל, שלא יתאפשר לי להיות מפכ"ל או שר משטרה. הרי לו אני הייתי קברניט, לא הייתי מבצע מינוי שיש לו קונוטציה אינסטינקטיבית כזאת - מינוי כזה ייתפס בקרב ערביי ישראל כמהלך קנטרני ופרובוקטיבי. אני מקבל את זה, ולא משום שאני חש אשם. יש כאן 18% בני מיעוטים. זה חלק מתפיסת עולמי, הייתי עושה אותו דבר".