עושים סדר בבלגן

את ההכנות לכתיבת הכתבה פתחתי בסידור יסודי של דירתי, מתוך המחשבה שאולי כדאי להכיר קודם את הבעיה באופן אישי. מה שהתחיל בתור פעולת תחקיר פשוטה הסתבך לכדי מבצע של יום שלם, כאשר דירת חדר של 35 מ"ר התגלתה כמצבור אדיר של חפצים (חיוניים בהחלט) שדרשו שעות ארוכות של ניקוי, ניפוי, איבוק וסידור מחדש. לבסוף התיישבתי סחוטה ומותשת להביט על מעשה ידיי, ונראה כי הסדר חזר על מקומו: המדפים מסודרים, הארונות מאורגנים וחמש שקיות של זבל ממתינות בסבלנות ליד הדלת.

למרות תחושת הסיפוק וניחוח הניקיון שהתפשט בבית, לא יכולתי שלא להרגיש תחושת געגוע מסוימת למצב הדירה הראשוני. הרי יש משהו מאוד אינטימי באותן ערימות ספרים על השולחן, כוסות היין בכיור, והמגע האישי, גם אם מבולגן, של דברים הפזורים במקומות אסטרטגיים. עכשיו החלטתי ללכת ולבדוק מה עומד מאחורי אותה דואליות "מבולגנת", ולמה אנחנו כל כך קשורים אליה.

שאלה של מיקום

שהם ויסמן, מומחית לפנג שואי ומנהלת האקדמיה הישראלית לפנג שואי, מסבירה כי יש חשיבות אנרגטית גדולה למיקום של הבלגן, כאשר במקומות מסוימים הבלגן ייתפס כ"נסבל", ובאחרים כגורם לנזק הרסני. בסופו של דבר, אומרת ויסמן, הבלגן הוא תופעה שלילית מבחינה אנרגטית, הגורמת לבזבוז אנרגיה וליצירת אנרגיה שלילית בבית: "אם יש בלגן או אנרגיה עומדת במקום שאמורה להיות בו תנועה זה ממש נזק, כי הפוטנציאל הקיים בבית נחסם. מבחינה זו הסדר בבית הוא לא רק סדר לשם סדר, אלא פתיחה של אנרגיות".

תורת הפנג שואי המסורתי-קלאסי מתבססת על המיקומים האנרגטיים בתוך הבית. לפי שיטה זו מחלקים את הבית בעזרת המצפן הסיני, תוך כדי התחשבות בתאריך הבנייה של הבית ובמעלה המדויקת שאליה הוא פונה. "המפה האנרגטית" המתקבלת מאפשרת לנו לקבוע מהם מיקומי האנרגיה המדויקים בבית, ולהתאים אליהם את תפקודי הבית ועיצובו. ניתן להבחין בין שלושה סוגי בלגן עיקריים: א. בלגן 'ספגטי אנרג'י' – כאשר יש ערבוב של תחומים (חשבונות הבנק נמצאים באותו מקום עם צעצועי הילדים) המערער את ההפרדה בין ממדי החיים. ב. בלגן של הצטברויות - ערימות שנערמות עד שהבלגן כבר גדול מכדי להתמודד עימו - נחשב כביטוי להיסטוריה של הדחקה רגשית הצוברת תאוצה. ג. דברים שהם נסתרים – בלגן נסתר הנמצא במקומות אחסון (כגון: בויידמים, מחסנים, ארגזי שינה ועוד). הראייה ההוליסטית של הפנג שואי טוענת כי הכל מחובר וקשור, ולכן לא יכול להיות שיהיה מקום שלא ישפיע עלינו, גם אם הוא מחוץ לבית.

אז איך מתמודדים עם הבלגן בצורה נכונה?

ויסמן: "אני מתחילה קודם כל עם מיקומים. ברמה הראשונה אני בודקת איפה יושב הבלגן מבחינת המיקום. במקרים של אזורים מבולגנים מעצם תפקודם (כמו חדר אחסון) אני ממליצה על המיקומים המתאימים לתפקודים האלו בבית, כאשר לפעמים מספיק לשנות את השימושים של החדרים כדי להתאים את האנרגיות בבית. הרמה השנייה עוסקת בפסיכולוגיה של האדם, כאשר בדרך כלל המקומות של הבלגן הם המקומות שיש בהם דברים לא פטורים. כך למשל: מקומות חיצוניים, כמו סלון, מרמזים לגבי בעיות עם החוץ, ואם הבלגן מוחבא אז זה מצביע על בעיות ברובד הפנימי.

"כיועצת אני מצביעה על סיבות פרקטיות, כמו: בריאות והצלחה ופחות על הסיבות האסתטיות. אני ממליצה לקחת את נושא הסידור כמשימה תרפויטית, ולראות על איזה תחום רוצים לעבוד. ההתארגנות הזאת מביאה הרבה אנרגיה, שכביכול אגורה בתוך המקומות של הבלגן".

ראי אי-הסדר

אם הפנג שווי מתמקד במיקומים של הבלגן בבית, אז ויויאן סויטרי (ויסר), אמנית, ציירת ויועצת רוחנית, שותפה לדרך של התפתחות רוחנית ואישית, מצביעה דווקא על הקשר בין הבלגן לחיי הנפש הפנימיים שלנו. לטענתה, אפשר לתפוס את הבלגן כאמצעי ללימוד עצמי ומנוף להתפתחות אישית, המאפשר לנו לצמוח קדימה. למרות היבטיו השליליים והקשיים שהוא יוצר, הבלגן מתפקד כמפרק של הסדר הקיים, ומעודד אותנו לחפש דרכים חדשות ונכונות יותר עבורנו. מסיבה זו, טוענת סויטרי, יש להשלים עם הבלגן וללמוד לנצל את הפוטנציאל העצום הגלום בו. "לבלגן יש תפקיד. כל הרבדים של מציאות מבחינתי הם אותו הדבר כי מכל דבר אפשר להקיש למישור יותר רוחני או ארצי. אי סדר הוא לא רק ביטוי של מקום בתוכך. לפעמים אנו נמצאים בתוך מהלכים חדשים שצריך לעבור, ומתוך זה נוצרים גילויים רבים. וזה לא משנה אם חמש דקות אחרי זה הכל יתבלגן מחדש, כי זה דבר דינאמי".

תהליך ההשהיה הוא אחד התפקידים המרכזיים שמייחדת סויטרי לבלגן. היא מצביעה עליו כעל חלק מתהליך מכונן של התמודדות עם מצבים חדשים או שינויים בחיינו. "הבלגן יוצר השהיה מסוימת, כי אם יש לי בלגן בדרך אז לוקח לי יותר זמן לעבור דרכו כדי להגיע אל סוף הפרוזדור או למצוא משהו. אין לי את אותה הבהירות לפני העיניים כמו לפני דרך פתוחה, וזה נתפס כמו ערפל. ההתבוננות שלי מעצם העובדה שערפל משתנה, משהה את קצב דברים, ומאלצת אותי להאט ולהתבונן פנימה. עכשיו, מתוך ההשהיה ואי הנוחות הזאת, אנו מגלים את הדברים בתוכנו".

ככה, למשל, שולחן מבולגן הוא תירוץ די טוב לדחות את העבודה עליו.

סויטרי: "זה אולי משהה את הנטייה לבוא ולעבוד על השולחן או ליצור דבר שדורש ריכוז וניקיון, כי במצב של בלגן אני לא יכולה לעשות את זה. אבל מצד שני, אולי אני עדיין לא בשלה לעשות את מה שהייתי רוצה, ואז אני משתמשת בבלגן כמתן של רציונל מסוים, המאפשר לאותה אי הבשלה להבשיל".

בכל זאת, פעמים רבות הבלגן נתפס כסוג של קושי, מכשול בינינו לבין העשייה, ומהבחינה הזאת הוא לא כל כך דינאמי.

סויטרי: "זה דומה מאוד לתהליך של עיבוד האדמה. יש תחושה מרעננת מאוד כשהופכים את האדמה שוב ושוב ועדיין, אנחנו לא כועסים על האדמה על כך שהיא מתייבשת או מלאה בקוצים, אלא רואים את זה כחלק מחוקי הטבע. באותה צורה יש להתייחס למה שקורה בתוך הבית. אם נתחיל להיקבע בתוך מושגים אז נישאר בהם ולא נחווה את אותה התרחשות, שלא משנה לאיזה פרק זמן היא באה, היא יכולה לאפשר לנו לחוות משהו שיעורר אותנו באופן אחר.

"אני רואה את זה כתהליך שעל האדם לעבור עם החיים שלו. כמו שבשלב מסוים בחיים אנו לומדים ליהנות מהסדר ומהשקט שסביבו, כך בתקופות אחרות הבלגן משרת אותנו - עם כל האי נוחות שבו. בלגן זה לא דבר נוח. הוא לאו דווקא עוזר לי להתנהל בתוך הבית שלי או בתוך העשייה שלי. אבל אם אני באמת רוצה פתרונות עמוקים יותר, אז אני משתדלת לפעמים להגיע עד לקצה הגבול של אותה ההפרעה, כדי לראות את הדברים פנימה: מה עכשיו? למה עכשיו? למה במקום הזה ולא במקום אחר? והתשובות שאקבל הן מדהימות", מסבירה סויטרי.

הבלגן הוא בראש

יצחק לב, מומחה ומדריך לפסיכולוגיה קלינית המרצה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, רואה בבלגן דווקא ביטוי של הפרעת חרדה, המפצה על חוסר ביטחון. מה שנראה במבט ראשון כהפרעה שגרתית או אי נוחות מסוימת, חובק בתוכו עולם שלם של פחדים והתמודדויות, המשקפים במידת מה את חייו של כל אחד ואחת מאיתנו: "אנשים לא מסוגלים לזרוק דברים - לאו דווקא בגלל התקשרות רגשית לחפצים. זהו ביטוי של צורך כפייתי שמא הם יפסידו משהו. כל בקבוק פלסטיק הופך לבעל ערך כי אולי נצטרך אותו בעתיד, וזאת בעצם הפרעת חרדה. כך גם במקרה של אספנים כפייתיים - הם נשמרים מפני הסכנה על ידי כל מני טקסים החוזרים על עצמם.

"לדוגמה, יש לי מטופל שאוסף עיתונים באופן אובססיבי. הוא מנוי על שלושה עיתונים שונים, ומסרב לזרוק אותם לפח לאחר גמר השימוש. העיתון שהוא שומר בכל יום נותן לו ביטחון ומהווה בשבילו דבר קבוע בשגרת חייו, שחוזר על עצמו ונותן את הרגשה שיש משהו שאפשר להיתלות בו", מספר לב.

ומה בנוגע לבלגן הנובע מחוסר סדר, ולא כתוצאה מאגירת חפצים?

לב: "בלגן מקביל לחוסר לקיחת אחריות, והוא מרמז על בלגן בראש – חוסר עקביות במחשבות, מחשבות טורדניות (אחד הסימנים של כפייתיות – ש.ד) ומחשבות שונות בלי שליטה. זה מישהו שלא רוצה לקחת אחריות ומעדיף לשמור על כל האופציות פתוחות. המשפט: 'אולי אני עוד אצטרך את זה' הוא סוג של חומת מגן, כי ברגע שאנחנו עושים סדר אנו בוחרים בדרך מסוימת, ואז אנו מוותרים על הדרכים האחרות".

ואיך ניתן לטפל בבעיה?

לב: "חשוב שהטיפול לא יבוא בצורה מאולצת. תכתיבים לא יעזרו כאן, להיפך, הם רק יחמירו את המצב. אי אפשר לטפל במשהו חרדתי בכוח, אלא בצורה של הרגעה והרפיה, כמו דמיון מודרך. הטיפול הוא, כמו במצבים של הפרעת חרדה, לנסות לשנות את המחשבה. בסופו של דבר זה הכל בראש, וצריך להבין איזה סוג של צרכים ממלא הבלגן ועל מה הוא מפצה. הרי זוהי אשליה בלבד, והיא אינה מיטיבה עם האדם".

תחושה של שליחות

שאלת אופן סידור הבלגן היא שאלת המפתח בהתייחסות ובהתמודדות עם התופעה. כשם שישנן תפיסות רבות של הנושא כך גם רבות שיטות הטיפול בבעיה. אך נראה כי בשורה התחתונה כולם מסכימים שהבלגן הוא אינו מצב רצוי לטווח הארוך, ויש לעמול כדי להגיע לבסיס התהוותו, ולהשקיע מאמץ רב בסידור וארגון חפצינו מחדש.

קרן איתן, החליטה ליישם את ההמלצה הזו בכל הרצינות הנדרשת וייסדה את חברת "בלאגן" - המתמחה בארגון, עיצוב וסידור הבית והמשרד. מתוקף תפקידה היא עוברת ביחד עם הלקוחות על כל פרטי הבית / המשרד, מארגנת ומסדרת מחדש. "כל נושא הסדר והארגון נפתח במיון, כי אם נעשה סדר על בלגן, ללא מיון, לא השגנו בזה דבר. הבעיה אצל רוב האנשים היא האגירה, ומעבר לכך גם לחצים, פחד לשחרר, קיבוע של זיכרונות ועוד רבים - שרובם ככולם נפשיים. בתהליך הסידור אנחנו מתעקשים למיין, וזה אומר גם לזרוק. אנו מלמדים איך לזרוק, מה לזרוק ואיך להיפרד ממה שלא צריך. זהו תהליך קשה, כאשר האדם צריך להודות שהוא לא זקוק לפרטים שנזרקים. בשלב הזה אנו מנסים לכוון את האנשים בעזרת שאלות כמו: 'למה את צריך את זה?', 'איזה ערך פונקציונלי יש לך מזה?', ואם האדם מתמקד בערך הרגשי - אנו שואלים: 'מתי בפעם האחרונה נגעת בזה?'.

"תשובות כמו: 'מזמן' או 'אני לא זוכר' - מצביעות על חוסר חיוניותו של הפריט. החלק שלנו הוא החלק האסרטיבי שאינו מקושר נפשית לתהליך. בהתחלה אנשים אומרים: 'זה כואב לי', אבל לאחר מכן יש תחושה של קתרזיס ושל התעלות, הרגשה של להוציא מהנשמה את הכובד, שהעיק ותפס הרבה מקום", אומרת איתן.

בחברת "בלאגן" מאמינים שיש צורך לעזור לאנשים במלאכת הסידור. התהליך צריך להיות מהיר (אחד התמריצים הוא שמשלמים לפי שעה) ולהתבצע בשותפות מלאה עם הלקוח. בצורה זו, עוברת קרן ביחד עם הלקוח דף אחר דף, פתק אחר פתק, וביחד הם מתדיינים מהי חשיבות הפריט והאם ניתן להיפרד ממנו. זוהי עבודה שחורה ומפרכת, אך איתן מעידה כי מבחינתה זוהי עבודת קודש: "אחרי כל פגישה אני מרגישה שעשיתי מצווה, כי אני רואה איך שזה עוזר לאנשים. אני ממש נהנית מזה, ומבחינתי זוהי תחושה של שליחות".