משחקים זה בזבוז זמן? מה אומר הרב?

לפי התאריך העברי, ראש חודש אלול חל לפני כשבועיים. אלול, בשבילי, הוא לא רק החודש האחרון בשנה, אלא גם חודש של התחלה: בראש החודש מתחיל בישיבות "זמן אלול" - תקופת זמן שנמשכת עד יום כיפור. כמי שהיה תלמיד ישיבת הסדר מן המניין עד לפני שנה, הניתוק מאווירת אלול ממש חסר לי.

נוסף על כך, אלול הוא לא רק תחילת "הזמן" אלא גם חודש הרחמים והסליחות שבו מתחילים להתכונן לקראת ראש השנה ויום כיפור, אם על ידי אמירת הסליחות באשמורת הבוקר, ואם בלימוד מוסר והתכוננות רוחנית לקראת השיא: יום כיפור, היום בו חטאינו יימחלו.

בהתאם לאווירת הימים הללו החלטתי להביא משהו שלא תשמעו הרבה, אבל אני חושב שחשוב מאוד לפחות להיות מודעים לו: ההתמכרות למשחקי מחשב. לפני שאתם קמים וטורקים את הדלת, אני מציין שוב שאתם לא חייבים להסכים עם מה שאני עומד לכתוב, רק לפתוח את הראש ולקרוא.

שיעורים מוקלטים ב-MP3

אחד החברותות שלי (חברותא הוא כינוי לזוג תלמידים הלומדים ביחד נושא כלשהו, בדרך כלל גמרא), בחור צעיר ונבון, החל לאחר באופן קבוע אל "סדר צהריים" (היום מחולק לשלושה סדרים עיקריים: בוקר, צהריים וערב, כשבהם התלמידים מחלקים את זמנם בין החברותות השונות, שיעורים הניתנים על ידי הרבנים ולימוד עצמי).

הוא תמיד גימגם משהו על המחשבים ב"אוצר הספרים" (המקבילה הישיבתית לספריה) ועל שיעורים מוקלטים ב-MP3 שהוא שמע בהם. מאחר ואני יודע שהוא לא נוהג לשמוע יותר מדי שיעורים בזמן ההפסקות, החלטתי לרדת פעם אחת מיד עם תחילת הסדר אל ה"אוייצר" ולתפוס את החברותא "על חם".

ירדתי בשקט בגרם המדרגות המפותל ונכנסתי אל החדר בו היו המחשבים. על המחשב הצדדי ביותר, כשהוא כלל לא מודע לקיומי, ישב החברותא ושיחק במשחק כדורסל ישן. לא משחק אקשן מותח; כולה גירסת נסיון של משחק כדורסל שיחכה לו גם בהזדמנות אחרת.

כחכחתי בשקט והבחור קפץ כנשוך נחש. "אוי, לא שמתי לב שהסדר התחיל", אמר, בלי להביט בפני. העדפתי לא לומר יותר מדי ורק הזמנתי אותו להצטרף אלי למעלה, אבל העיניים שלי אמרו הכל.

תופעה מוכרת

אחרי הסדר ניגשתי לחבר הכי טוב שלו ושאלתי אותו בשקט אם התופעה הזו, שהוא מאחר בגלל משחקים, חוזרת על עצמה גם בסדרים האחרים. החבר אישר והוסיף "אני כל הזמן אומר לו להפסיק אבל הוא לא מקשיב לי בכלל. הוא מודה שזה לא בסדר אבל לא עושה כלום". כמו שאתם יכולים לנחש, גם שיחה שלי עם הבחור לא עזרה במיוחד, למרות שאני הבנתי אותו קצת יותר מאשר החבר.

מסתבר שאני לא הייתי היחיד שהעניין הפריע לו. המפנה הגיע אחרי שבוע, כשבתחילת סדר ערב הוא בא אלי והניח לי מכתב סגור על הגמרא. "הרב א` הביא לי אותו", אמר עם פרצוף של תשעה באב. "תקרא אותו, אולי זה יעניין אותך, אני בכל אופן לא רוצה לראות את המכתב הזה יותר". הבטתי במכתב ובבחור לסירוגין. "אני אקרא את זה בבית".

עכשיו, זמן רב אחרי המקרה, אני רוצה לשתף גם אתכם במכתב הזה ששמור אצלי בצמוד למחשב עד היום. (השמות שונו):

"גלעד יקירי!

זה זמן שאני חש צורך להעיר ולהאיר. אתה הולך לאיבוד ברחובות האינסופיים של משחקי המחשב. המכוניות הללו לא נוסעות לשום מקום כשם שאינן באות משום מקום. זהו כביש אינסופי שכל עניינו הוא שריפת הזמן ושריפת התאים האפורים של המוח. אפשר לפרמט דיסק קשיח ואפשר לפרמט את המוח. המשחקים הללו יוצרים תלות. יש בהם גורם ממכר, זהירות סמים קשים!

לא, אל תפטור אותי בהינף יד כדרך שעושים למי שאינו יודע מה הוא שח. אני יודע, יש לי ילדים וכל אחד מהם עבר באיזה שלב בחייו מהלך של התמכרות וגמילה מהדבר הנורא הזה שהופך את המוח לעבד נרצע לדרכים העקלקלות שאין להן שום משמעות.

זה ממש ככה, אתה יודע את זה, אם המשחק עדיין לא צרב לך את היושר הפנימי שלך... אתה יודע טוב ממני כמה שעות של הבל וריק המשחק הזה גוזל ממך, כמה פעמים הבטחת לעצמך שאתה יורד לשחק רק 5 דקות וזה נגמר בשעות.

אתה יודע שזה מתחיל במשהו חשוב שיש לך לעשות ליד המחשב ולאט לאט אתה נגרר למשהו שאין לך שליטה עליו. אתה יודע שזה נכנס לתוך כל דפוסי החשיבה שלך. שאתה יושב ומנסה להתרכז במשהו אחד אבל אז מופיעה המכונית המזגזגת הזו וכמו וירוס קטלני הורסת כל מחשבה שעדיין מקננת במוחך הבריא.

אתה גם יודע שמשחק מחשב הוא מנוגד לרצון הישיבה ויש בו גזל (הוא שיחק על גבי מחשבים ששייכים לישיבה ואמורים להשתמש בהם רק לחיפוש במאגרים תורניים - ח.ש.), אבל אתה מתעלם משום שהוירוס של המכונית כבר פירמט את הצ`יפ הזה גם כן.

אתה יודע שאנשים עוברים סביבך ורואים. בהתחלה זה לא נעים אבל בהמשך זה הופך להיות למשהו שאתה כבר לא שם לב אליו. גלעד, יש כאן את כל המרכיבים של התמכרות!

יקירי, אתה חייב לעשות לזה סוף. קשור את עצמך לחברותות; התרחק מהכרם אם אתה רוצה להיות נזיר. אל תעמיד את עצמך בניסיון שוב ושוב. ברח מזה כמו מאש. פשוט חבל...כתבתי לך בכתב ידי למרות שאני זריז יותר במחשב ובהקלדה. כתבתי לך בכתב ידי משום שרציתי שתדע שאני כותב לך כי אתה יקר לי.

אתה יכול להגיע למשהו הרבה יותר חשוב ורציני - אז חבל. מגיע לך קצת יותר מאשר מכונית דמיונית. אם תרצה לדבר פנים אל פנים - אני לרשותך. בהצלחה מעומק הלב, באהבה, א. ה."

אפשר לשחק, אבל יש דברים יותר חשובים

אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שנכתב פה, למרות שאני מאוד מעריך את הרב החתום. משחקים הם לא בזבוז זמן טוטאלי, לפחות לא יותר מאשר משחק כדורסל או צפייה בסרט, והדרך מהם ועד סמים עדיין קצת ארוכה.

עם זאת, המכתב הזה מהווה לי מגדלור שמדי פעם, כשאני נתקל בו כשאני מסדר את השולחן של המחשב, אני עוצר לרגע וקורא אותו שוב.

אני חושב שכל אחד צריך לדעת שאפשר לשחק, וזה כיף והכל, אבל יש דברים יותר חשובים. עזרה להורים, לימוד תורה, לשחק עם הילדים הקטנים שלך, להתייחס לאשתך. סביר להניח שאצל חלקכם הרשימה מעט שונה, אבל השורה התחתונה צריכה להיות זהה: שחקו בכיף - אבל דעו מתי להפסיק. שנה טובה לכולנו.

הכתבה פורסמה במקור באתר vgames.co.il.