פרשת אתרי השיתוף: הצעה לפתרון הבעיה
פעולות משפטיות נגד אתרי שיתוף קבצים פוגעות רק בבעלי האתרים ובגולשים מתחילים. כל השאר ימשיכו לשתף ללא בעיה. אם בעלי הזכויות מעוניינים בפתרון אמיתי, שיודיעו כי כל גולש שישלם 100 שקלים בשנה יהיה מוגן מתביעות
מעת לעת עולה לכותרות נושא שיתוף הקבצים. הפעם המניע לפרסום הוא צו מניעה של בית משפט, שהורה על הפסקת פעילותם של שני אתרי שיתוף מובילים, שהקלו על גולשים להגיע "לתוכן האסור". מאחורי התביעה האחרונה עומדות, בין השאר, 27 חברות, בהן לייבלים ישראלים מובילים דוגמת הליקון, הד ארצי, פונוקול, NMC ואחרים, המיוצגים על ידי הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות.
פעולות כאלה, הננקטות ביוזמת בעלי זכויות היוצרים, מיועדות למטרות יחסי ציבור ופוגעות בעיקר בבעלי האתרים עצמם ובגולשים מתחילים בלבד (אם בכלל). הן לא מפריעות כלל לכל מי שהתקין חינם תוכנת שיתוף קבצים כמו eMule להוריד כל דיסק חדש של מוזיקה, במהירות, באיכות מעולה וכמובן ללא תשלום.
המאבק פוגע ביוצרים
הפדרציה, באסטרטגיה הנוכחית שלה, עושה שירות דב לעצמה ופוגעת בעיקר ביוצרים אשר אותם היא אמורה לשרת בסופו של דבר (לפחות בתיאוריה). הפדרציה לא תמסור נתונים על נושא זה אבל ברור לחלוטין כי לא תהיה כל קפיצה במכירות דיסקים בעקבות הצעד האחרון ולא הייתה אף קפיצה כזאת בעקבות אף צעד אחר שננקט בעבר – ואין הוכחה טובה מכך לכישלון מוחלט של פעולותיה (אגב, lionetwork.net, שהוסר בצו בית המשפט, כלל לא פירסם לינקים להורדת מוזיקה בבעלות חברות הפדרציה).
היתרון והחסרון של תוכנות השיתוף עבור היוצרים
עבור יוצרי המוזיקה, בשימוש בתוכנות שיתוף הקבצים לצורך הפצת מוזיקה גלום יתרון וחסרון עיקרי אחד. היתרון הוא החשיפה הרחבה לה זוכים יוצרים בקרב הציבור. משתף קבצים אשר שומע ברדיו על זמר כלשהו שהוציא דיסק חדש או קרא עליו בעיתון, באינטרנט, לא צריך לחשוב פעמים לפני שהוא מוריד את הדיסק שלו. יאהב - ישמור, לא יאהב - ימחק מהכונן הקשיח. החיסרון ליוצרים הוא כמובן שחשיפה רחבה באמצעות תוכנות שיתוף הקבצים לא בהכרח מיתרגמת להכנסות.
במקום להילחם במאות אלפי משתפי הקבצים בארץ, אשר אחראים לכ-70% מהתעבורה באינטרנט, ומהווים את המנוע לצמיחת האינטרנט המהיר (למי בדיוק פונה בזק עם החבילות החדשות של ה-5 מגה ביט?). במקום לקרוא לכולם פושעים, הפדרציה יכולה לרתום את תוכנות שיתוף הקבצים לטובת היוצרים ובאופן די פשוט.
לפני שאתייחס להצעה, הנה כמה הנחות יסוד:
1. תוכנות שיתוף הקבצים הן הערוץ האפקטיבי, הזול והנפוץ ביותר היום להפצת מוזיקה (ערוצים אחרים הם חנויות דיסקים ואתרים למכירות מוזיקה אונליין).
2. לפדרציה יש, ככל הנראה, זכות חוקית לתבוע בבתי משפט משתפי קבצים של מוזיקה על הפרת זכויותיה.
3. גולשים רבים המורידים ומשתפים מוזיקה באמצעות תוכנות שיתוף מבינים כי ללא כסף היוצרים לא יוכלו להמשיך ליצור מוזיקה, ועל כן הוא מוכנים לשלם סכום סביר על מנת להמשיך בפעולתם הנוכחית ללא הפרעה ובאופן לגיטימי.
הנזק: 100 שקלים בשנה
נניח, לצורך הדוגמה, כי הפדרציה תוכל להוכיח כי רווחי החברות שהיא מייצגת קטנו בעקבות תופעת שיתוף הקבצים (ללא דיסקים פיראטים) בכ-50,000,000 שקלים בשנה (כנראה שהסכום נמוך בהרבה) וכי יש בישראל 500,000 משתפי קובצי מוסיקה, בהיקפים שונים. כלומר, הנזק היחסי אשר גורם כל משתף קבצים לפדרציה הוא בסך 100 שקלים בשנה.
במצב המתואר למעלה ברור כי אם כל משתף קבצים ישלם 100 שקלים בשנה לפדרציה לא תהיה כל פגיעה ברווחי החברות אותן היא מייצגת והציבור יוכל להמשיך ולשתף מוזיקה של חברות הפדרציה באופן חופשי לטובת הציבור והיוצרים עצמם.
מי שישלם - לא ייתבע
כל אשר על הפדרציה לעשות, במידה וההנחות למעלה סבירות הוא לצאת במבצע, אפשר לתקופת ניסיון, בו היא תודיע כי כל משתף קבצי מוזיקה אשר ישלם, דרך ספק האינטרנט שלו, 100 שקלים בשנה לפדרציה ייהנה מהגנה מפני תביעה, לגבי אותה התקופה בגינה הוא שילם.
במקביל, על מנת לדרבן כמה שיותר גולשים לשלם, על הפדרציה, לאחר תקופת חסד מסוימת, להתחיל בתביעות כנגד משתפי הקבצים עצמם אשר אינם משלמים את הסכום האמור.
חברות הדיסקים יחלקו את הכספים אשר יקבלו מספקיות האינטרנט לפי נתונים על שיתופי הקבצים בהתפלגות לפי יוצרים/דיסקים, כך שיוצר שמשתפים קבצים רבים שלו יקבל סכום גבוה יותר מהעוגה מיוצר אשר יצירותיו משותפות פחות.
כמה נקודות התייחסות
יש לציין, כי מדובר בעקרונות בסיס בלבד של הסדר, וכי יש נושאים רבים אשר יש לטפל בהם במסגרת הצעה זו, ואי אפשר להתעלם מחובת חברות הדיסקים להתייעל ולהתאים עצמן למצב החדש (כך שנתח גבוה יותר מהכספים יגיע ליוצרים עצמם), הצורך לעדכן את סכום התשלום השנתי אשר ישולם על ידי משתף קבצים בהתאם לנתונים המשתנים מדי שנה, הבטחת אנונימיות מוחלטת מול הפדרציה לגולשים אשר בוחרים לשלם הסכומים ועוד.
איזה משתף קבצים לא יסכים לשלם 8 שקלים בחודש (ואף יותר) כדי להוריד מוזיקה ללא חשש ולדעת שהוא עוזר בכך ליוצרים? איזה יוצר לא יסכים להסדר בו הוא מקבל תמורה כספית כל פעם שגולש מוריד את הדיסק שלו דרך האינטרנט?
נראה כי הגורמים היחידים אשר מפריעים להגיע להבנה כזאת בין היוצרים לבין צרכני המוזיקה הם הפדרציה וחברות הדיסקים. ועד שהם "יתפסו שכל", כנראה שהציבור ימשיך לשתף, ללא הפרעה אמיתית. יש לקוות שהיוצרים יתנו קולם על מנת לשכנע את הפדרציה וחברות הדיסקים ללכת לכיוון הנכון ומהר.
איתי לשם הוא עורך דין העוסק בתחום התקשורת והאינטרנט במשרד עוה"ד משה צ. נאמן, בן ארצי ושות'
לפנייה לכתב/ת 
