תחילת סוף המסע. אחרי נסיעה בדרך מדהימה – האוטוסטרדה למרקש, שמזכירה את הכביש מדימונה לצומת סדום – הגענו לעיר. אחרי שבעה ימים בשטח ויום ללא מקלחת המלכות היו להוטות להגיע לעיר. לציוויליזציה. לשוק. לקניות. מרקש, מהמעט שהספקנו לראות, עיר מרתקת. שדרות רחבות, רחובות נקיים, חנויות
צבעוניות. אחרי הפגישה עם מלון שרתון על חמשת כוכביו, המלכות יוצאות למסע קניות מקוצר בשוק וחוזרות בידיים מלאות.
בערב, אחרי פגישה עם הקהילה היהודית בעיר, כשהן רכובות על כרכרות, הן נוסעות – בפעם האחרונה ביחד – לחגיגה המסכמת במסעדה. את פנינו מקבלת להקה שמזמרת ומנגנת בחצוצרה ובדרבוקות. המלכות יוצאות בריקודים, צרחות ותודות נישאות, ואחרי האוכל מתחילות ההופעות. כל צוות תורם את חלקו.
עכשיו כולן מחכות להכרזה על הצוות הזוכה, שייסע בשנה הבאה למלכת המדבר לפרפר חופשי – בלי מיונים, בלי משימות, בלי תחרויות.
במהלך היום התבקשה כל אחת מהמלכות להצביע על הצוות שלדעתה הרוויח בכבוד את הזכות הזאת. היו הימורים, לבטים, החלטות והחלטות חדשות. אבל לא אמתח אתכם יותר.
הצוות הזוכה הוא צוות מספר שש – מרים הראל, סילבי האס, רונית אברהם, בתיה אוזבין-צברי. ארבע הבנות שעובדות ביחד בבנק הפועלים הגיעו ביחד למיונים, עברו אותם כל אחת לחוד, וחברו מחדש לצוות. הן יסעו בשנה הבאה למסע מלכת המדבר מהים השחור ליבשת השחורה. מקנאים בהן.
