תרגמו אותי

סמי מיכאל, סופר: יוסוף אידריס

"הזנחה גדולה נעשתה לסופר המצרי יוסוף אידריס. אחד הסופרים הגדולים ביותר במאה העשרים. אידריס לא זכה בפרס נובל מפני שהיה נתון במחלוקת. הוא כתב בעיקר סיפורים קצרים מדהימים ביופיים. מתוך שני הכרכים המכנסים את סיפוריו, המכילים כל אחד כאלף עמודים, ניתן להוציא מבחר שימלא כ-300-400 עמודים בעם עובד, למשל. אני שומר את שני הכרכים על השולחן בסלון ומידי פעם קורא סיפור, זו באמת הנאה צרופה."

הסופר יוסוף אידריס נחשב גדול הכותבים של הסיפור הקצר בספרות הערבית. מאמצע שנות החמישים הוא פרסם ספרים רבים. מהם תורגמו לעברית - "המשחק וסיפורים אחרים" (ירון גולן), ו"שייח עלי מאיים" (הקיבוץ המאוחד). אידריס היה ידוע בתמיכתו במקופחים ובאנשי השוליים, תמיכה אשר קיבלה ביטוי במעורבות פוליטית ובכתיבתו ואף עלתה לו במאסר.

אהרון אמיר, מתרגם ועורך כתב העת "קשת החדשה": לופה דה וגה וקלדרון דה לה ברקה

"ראשית, הבעיה העיקרית היא לא זה שפלוני או אלמוני תורגם או לא תורגם, אלא שרוב הספרים שבידינו הם תרגומים שהתיישנו. היות והשפה שלנו מתחדשת במהירות, מה שנחוץ הוא שיקובץ חבר אנשים יודעי שפה, שימונה לעבור על המצאי ולהחליט – יש כאלה שטעונים גניזה, עריכה, שיפוץ. אני יודע שמניסיוני יש דברים שהייתי חייב וגם הייתי רוצה לתרגם מחדש. למשל, אדגר פו, שתרגמתי לפני 60 שנה, והיום כמעט ואינני יכול לאכול את זה. יש חטיבות בתחום הדרמה שטרם תורגמו: לופה דה וגה (המחזאי הספרדי הנודע מן המאה ה-16. מחזהו 'מעיין הכבשים' בתרגומו של מאיר ויזלטיר הועלה בתיאטרון הקאמרי ב-2002) וקלדרון דה לה ברקה, מגדולי המחזאים הספרדים של המאה ה-17. לופה דה וגה כתב כ-500 מחזות בימי חייו ואני מסופק אם אחד או שניים תורגמו לעברית והופיעו על הבמה. מלומדים בני המאה ה-18 העמידו את קלדרון דה לה ברקה בשורה אחת עם שייקספיר והומרוס. החודש מעלה תיאטרון החאן יצירת מופת תיאטרלית שלו 'החיים הם חלום', בעיבודו ובבימויו של מיכאל גורביץ'".

רפי וייכרט, משורר, מתרגם ועורך את הוצאת "קשב לשירה": דָנָה זָייץ'

"לפני כשנה חזר עמיתי המשורר הבכיר טוביה ריבנר מאחד הפסטיבלים לשירה שנערכים בערי התרבות הבינלאומיות של אירופה. בפיו היתה בשורה: הוא הכיר, כך אמר בהתרגשות, משורר סלובני חשוב באמת בשם דנה זייץ'. כשמישהו כמו טוביה ריבנר אומר 'חשוב באמת' ועוד מוסיף שרכש ספר משלו בגרמנית, קרא והתרשם עמוקות, אין להמתין. מיהרתי ורכשתי את מבחר תרגומיו האנגלי של זייץ' שכבר כותרתו מגרה – 'קציר עקר', ואכן, התברר שמדובר באחד המשוררים המרכזיים באירופה, בן דורם של וסקו פופה, זביגנייב הרברט וויסלבה שימבורסקה. כמוהם הוא נותן ביטוי ליופי נופיה של היבשת, אך גם לזוועות הנוראות שמבצעים בה אנשים, בעבר הרחוק ובמאה העשרים הנוראה מכולן".

טל ניצן קרן, משוררת, מתרגמת ועורכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד: חוליו קורטאסר.

"הסופר הארגנטינאי חוליו קורטאסר הוא אחד מגדולי הסופרים בשפה הספרדית. בשלישיה עם בורחס ומארקס הוא השלישי. קבצי סיפורים שלו תורגמו בעבר על ידי יורם ברונובסקי ויורם מלצר (וגם ישעיהו אוסטרידן), אבל איכשהו פה הוא לא תפס ואין לו את המקום שיש לו בעולם וראוי להיות לו. קורטאסר הוא אחד מרבי-האמנים של הסיפור הקצר, שיצר כמה מהדוגמאות המושלמות בקלאסיקה של הז'אנר הזה במאה העשרים. בסיפוריו הקצרים יש משהו אפל ומטריד, אלמנט מפתיע וסיוטי, הצד האחר שמתגנב באופן בלתי-נתפס. נאמר עליהם שמבטם נשאר נעוץ בנו אחרי שסיימנו לקרוא אותם. בתחילת 2006 אפרסם מבחר ממיטב סיפוריו, 'שמים אחרים', במסגרת הסדרה 'לטינו'".

דידי חנוך, מתרגם, עורך הפנטזיה בהוצאת מודן: "תחנת רחוב פרדידו" מאת צ'יינה מייביל.

"היום יש יותר הוצאות שעוסקות במדע בדיוני מאי פעם, ואם יש ספר נפלא שטרם תורגם אנחנו פשוט מתרגמים אותו. 'תחנת רחוב פרידידו' הוא ספר שנכון להיום לא יכול להיות מתורגם לעברית, מכיוון שהמחבר מחרים אותנו מסיבות פוליטיות. זהו ספר הפנטזיה החשוב ביותר של עשר השנים האחרונות. ספר שיותר מכל השפה והדימויים שלו הפכו לאבן דרך. פחות מעשור לאחר שיצא לאור כבר יש לו חקיינים רבים. מעבר לכך, השפעתו על הז'אנר הייתה מאוד עמוקה. הוא שחק תפקיד חשוב בהתבגרות של הפנטזיה כז'אנר. הפנטזיה עברה שנות נעורים ארוכות מאוד בצל של שר הטבעות ולטעמי הספר הזה, שנכתב במידה רבה כאנטי לשר הטבעות, מסמל את היציאה של הפנטזיה מהצל של טולקין. מייביל הוא סופר בריטי, פעיל מאוד פוליטית. הוא אנטי ציוני אך בהחלט לא אנטישמי. פגשתי אותו השנה, והתרשמתי שמדובר באדם מאוד אינטליגנטי ופתוח בדעותיו".

"ספרות רוסית עכשווית לא תורגמה לעברית בכלל. מתוך הסופרים והמשוררים הרבים ניתן להצביע על ולדימיר סורוקין - אחד מהסופרים הכי חשובים של זמננו (הסופר הפוסטמודרניסט סורוקין הוא מחברו של הספר הסנסציוני "שומן חזיר כחול", שעורר במוסקבה שערורייה זוטא בשל תיאור מפורט מידי של יחסים הומוסקסואלים בין סטאלין לחרושצ'וב). הוא תורגם לכל השפות מלבד עברית. סורוקין כותב פרוזה אקטואלית, סוציאלית, סגנונית מאוד חשובה, והוא ללא ספק אחד מהסופרים המרכזיים והמדוברים בספרות הרוסית העכשווית".

אלה איתן ורואי וולמן, הוצאת מעריב: א.מ הומס

"אם להשתמש בשפת משרדי הפרסום, השנה הקרובה תהיה השנה של הסופרת האמריקאית א.מ. הומס. למעשה, אם להיות גלויים, הכוונה שלנו היא למתג אותה פה מחדש, חמש שנים לאחר ביקור הבכורה שלה בשפה העברית עם הרומן "מוזיקה ללפידים" (כנרת), ולהוציא לאור בתחילת השנה ובסופה שניים מספריה - ועוד היד נטויה. היא ראויה לתשומת לב גדולה בהרבה מזו שקיבלה.

קצת קשה להפריז במעמד של הומס בפרוזה האמריקאית העכשווית בשנים האחרונות: פרסים יפים, כתיבה ופרסומים בכל המגזינים וכתבי העת החשובים, היבחרות על ידי הניו-יורקר לאחת מקבוצת הכותבים הצעירים המבטיחה למאה ה-21 – כל האושר המופרז הזה. הכתיבה שלה מתבלטת בשילוב בין מלנכוליה ופרוורסיה באופן אמיץ ומרגש, לא סנטימנטלי, והיא ניחנת בדיוק מרשים. אנחנו בוחרים להציג שני רומנים: 'ג'ק', הראשון שכתבה, מעין סיפור חניכה המביא בגוף ראשון את התמודדותו של נער צעיר עם התפרקות נישואיי הוריו בעקבות יציאתו מהארון של אביו; ו'סופה של אליס', רומן שנוי במחלוקת שדוברו הוא פדופיל המרצה מאסר עולם על אונס ורצח של ילדה בת 12".

"בארקר הוא סופר פנטזיה שהתפרסם בעיקר בזכות סדרת ספרי האימה "books of blood", אשר הזניקה את הקריירה שלו והפכה אותו לסופר הפופולארי שהוא כיום. מדובר בסדרה של ספרים שמכילים סיפורים קצרים רוויים מיניות ודם. ספרים אנרכיסטיים לחלוטין. אימה אפלה ושחורה בלתי רגילה. אולי זו הסיבה שעד היום לא תרגמו את הסדרה הזו. כיום נחשב בארקר למלך הבלתי מעורער של האימה בארה"ב, לצידו של סטיבן קינג".

קלייב בארקר חי בקליפורניה. מלבד כתיבתם של למעלה מעשרה רבי מכר בשנים האחרונות הוא כותב, מביים ומפיק סרטי קולנוע (Hellraizer), יוצר משחקי מחשב ומצייר. שניים מספריו יצאו בעברית - "המארג" בהוצאת "כתר" ו"אבראט" בהוצאת מודן. סדרת הספרים "books of blood" יצאה לאור בין 1981-1985 בשישה כרכים.

ד"ר צבי טאובר וד"ר ענת מטר, החוג לפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב: גיאורג ו.פ הגל ומוריס בלנשו

טאובר: "ישנם כל כך הרבה ספרים בתחום הפילוסופיה שטרם תורגמו לעברית. עדיין לא תורגם שום ספר של הגל במלואו. תורגמו המבואות ל'היסטוריה של הפילוסופיה' ול'פנומנולוגיה של הרוח', אך הטקסט במלואו לא תורגם. זה מפני שאת הגל קשה מאוד לתרגם. 'הפנומנולוגיה של הרוח' הוא ספר חשוב מאוד שיש לתרגמו, כמו גם את 'הפילוסופיה של ההיסטוריה' ואת ה'לוגיקה' שלו".

מטר: "אם אני זוכרת נכון, לא תורגם לעברית עד כה שום ספר של מוריס בלנשו. בלנשו, נולד בצרפת ב-1907 ומת ב-2003 . הוא היה סופר, פילוסוף ומבקר ספרות, וכתיבתו כולה מציגה היבטים של נושא אחד, הכתיבה, כמה 'שעדיין מדבר, כאשר הכל כבר נאמר'. האפיון הקצרצר הזה מבטא בדיוק את המשותף לפילוסופיה, לספרות ולביקורת שביניהן, את תנועת השלילה המתמדת שמאפיינת את שלושתן, תנועה שהיא תמיד גם חיוב, ובעיקר זליגה, התכה של כל הדיסציפלינות הללו. המיקום הזה מאפשר לקרוא אותו כמודרניזם בשל, או פוסט-מודרניזם צעיר, ובכך גם מתיך את החלוקות הללו עצמן. הספר פותח פתח מפורש לאחור – למשל להלדרלין, ניטשה, מלרמה, קפקא ואחרים – אבל גם פתח מובלע לפנים – למשל לדרידה ופוקו".

יש לציין שאוסף קטעים מאת מוריס בלנשו,"הכתיבה של האסון", תורגם בעבר לעברית על-ידי מיכל הראל והתפרסם בגיליון ה-15 של כתב העת "המעורר".

אנטואן שלחת, עיתונאי, מבקר ומתרגם: סעדאללה וונוס, "על החיים ועל המוות"

"קודם כל, התרגומים מהספרות הערבית הם המעטים ביותר. אמנם יש הוצאה לאור שמתמחה בספרות ערבית, 'אנדלוס', אבל מאחר שיש כל כך הרבה יצירות בערבית גם ההוצאה לא יכולה לסתום את הפער. בנוסף, בדרך כלל רוב התרגומים מערבית הם בתחום השירה או הרומן. מחזאות ערבית לא תורגמה לעברית, למרות שמחזאים ערבים כתבו מחזאות מצוינת וחשוב שהקהל הישראלי ייחשף לז'אנרים אחרים בספרות הערבית.

"המחזאי הסורי סעדאללה וונוס הוא החשוב שבמחזאים הערבים המודרניים וכתב מחזות רבים. את המחזה 'על החיים ועל המוות' כתב כאשר שהה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים, לפני שנפטר מסרטן, באמצע שנות התשעים. המחזה הזה מלא בהגיגים על החיים ועל המוות ומזכיר בקווים רבים את כתביו האחרונים של חנוך לוין. בכל שנה נבחר מחזאי אחד בתבל לשאת דברים ביום התיאטרון הבינלאומי. לפני פטירתו נבחר וונוס, מילותיו היו: 'למרות הרוע, גורלו של הסופר הוא לגדל את התקווה'".