משרד התמ"ת מפריט את הצרכנות

בדיחות מפעם היו מתחילות ב"מה זה שיא החוצפה?" – והשאר היה שייך לדמיונו של המספר. משרדי ממשלה בדרך כלל לא היו גיבוריהן של בדיחות אלה. אבל ברוח הימים האלה, גם בעניין זה חל שינוי.

הכל התחיל באמצע חודש יולי השנה, כאשר נכנסו לתוקפן הוראות חוק הגנת הצרכן, שקבעו כי על הסוחרים להציג בחנויותיהם מודעות המציגות את מדיניות החזרת המוצרים בבית העסק. החוק קבע, כי הוראה זו תיכנס לתוקפה ב-17.7.2005, אך כבר 3 חודשים קודם לכן, למעשה עד 17.4.2005, היה על משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (תמ"ת) להניח על שולחן הכנסת תקנות שתקבענה, למשל, את גודל המודעה, גודל האותיות בה, השפה שבה יתפרסמו הדברים ועוד.

הכוונה הייתה, שעד שייכנס החוק החדש לתוקפו כבר יהיו תקנות ברורות כיצד להפעילו, לטובת הצרכנים והסוחרים כאחד. אך לתמ"ת היה לוח זמנים משלו, והדיון בהצעת התקנות התקיים בוועדת הכלכלה של הכנסת רק ב-8.8.2005, כלומר לאחר שהחוק העיקרי כבר החל לחול. והתוצאה: בתקופת הביניים נאלץ כל סוחר לאלתר מודעה, והבלבול היה רב.

הגדילה לעשות רשת הרבוע הכחול, שנציגתה קוננה בדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת כי הרשת כבר הדפיסה שלטים עבור 170 מסניפיה, ועכשיו, שוד ושבר, תצטרך להדפיסם מחדש. התוצאה הייתה שלב חברי הוועדה נכמר, וכיוון שברבוע כחול הדפיסו שלטים שגודל האותיות בהן הוא 4 מ"מ ויתרו על הרצון המקורי – לקבוע שגודל האותיות יהיה 6 מ"מ, מה שכמובן היה מקל על הצרכנים – וכעת יתנהל המשק על פי הסטנדרט הפחות טוב שהציבה רבוע כחול, והצרכנים יצטרכו לאמץ את עיניהם.

התוצאה המעוותת הזאת, שכאמור נבעה מן האיחור של התמ"ת, שבוצע תוך הפרת הוראות החוק, קוממה את עו"ד ירון לוינסון, מ"מ מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות. למחרת אותה ישיבה בוועדת הכלכלה הוא שיגר מכתב למנכ"ל משרד התמ"ת, הצביע על מחדלי המשרד בעניין זה, ציין כי הדבר הוא בגדר שערורייה, והדגיש כי דווקא חלק מהסוחרים שקיימו את חובתם על פי החוק ייאלצו עקב האיחור לשנותם על מנת להתאימם לתקנות החדשות.

מי שהשיב לעו"ד לוינסון היה מ"מ היועץ המשפטי של משרד התמ"ת, עו"ד מיכאל אטלן. באותה הזדמנות ענה לעו"ד לוינסון גם על מכתב קודם, מ-12.7.2005, שבו דרש האחרון כי משרד התמ"ת יפעל להתקנת התקנות ולהודיע לציבור הצרכנים והסוחרים על השינוי העתיד להתרחש בתוך כמה ימים. אחרי שפירט כיצד הודיע המשרד על עצם כניסת החוק לתוקפו החליט עו"ד אטלן, שזה הזמן המתאים לנזוף בעו"ד לוינסון ובארגון הצרכנים הוותיק שהוא מייצג.

"פרסום פומבי, מהיר וראוי כפי שהנך מבקש במכתבך אינו נחלה בלעדית של משרדי", כתב אטלן. "אני סבור כי אחת מהמטרות החשובות של ארגוני צרכנים היא מתן מידע לציבור בין היתר באשר לזכויותיהם וחובותיהם הנובעים מתיקוני חקיקה, הן חקיקה פרטית והן חקיקה ממשלתית, ואין למשרדי במקרים מסוימים, כמו במקרה זה, יתרון על פני המידע אותו מפרסמים ארגוני צרכנים".

במילים אחרות, משרד התמ"ת, המופקד על ביצוע חוק הגנת הצרכן, הסתגל חיש קל לכך שאת עבודת משרדי הממשלה עושים ארגוני מתנדבים, ובגיזרה הספציפית שלו הוא מצפה שאת העבודה יעשו עבורו ארגוני הצרכנים.

אז נתחיל מכך, שרשות ההסתדרות לצרכנות לא חיכתה שמישהו יגיד לה איך ומה לעשות. הארגון הזה קיים כבר 35 שנה, ולזכותו עבודה מכובדת ומותירת-חותם בתחום הצרכנות הישראלית. אך נמשיך במרכיב שכדאי שבתמ"ת יזכרו אותו היטב: התמ"ת אינו מממן את רשות ההסתדרות לצרכנות, ולפיכך אין לו כל זכות לדרוש ממנה דבר. יתרה מזאת, דרישה כזו לא יכול היה התמ"ת להפנות גם למועצה לצרכנות, שתקציבה מוזרם דרך התמ"ת, ועל אחת כמה וכמה לא לגוף שמעולם לא זכה לסיוע מינימלי ממנו.

האימרה העממית קובעת, כי מי שגר בבית זכוכית, טוב יעשה אם לא ישליך אבנים. ואם בבתי זכוכית עסקינן, הנה מה שכתב מבקר המדינה בדו"ח שפורסם באמצע 2004 על הפעולות שנוקט (או, בעצם, לא נוקט) משרד התמ"ת לשם הגנה על הצרכנים. "המשרד אינו מייחד תשומת לב ראויה לתחום הצרכנות ואינו מנצל את התקציב שיועד לתחום זה", כתב המבקר בתקציר, ואת הדו"ח חתם במילים הבאות: "מממצאי הביקורת עולה, שהמשרד אינו מייחס את החשיבות הראויה לנושא הגנת הצרכן, ואינו פועל כראוי למיצוי סמכויותיו בתחום זה. לדעת משרד מבקר המדינה, על המשרד להחליט מהי הדרך הראויה להיערך לטיפול בתחום חשוב זה".

מן הסתם יעניין את מר לינדנשטראוס לדעת, שהפתרון שכנראה מצא התמ"ת הוא הפרטה הלכה למעשה של חובותיו כלפי הציבור, הטלת ביצוען על ארגונים וולונטריים, ונזיפה בהם כאשר הם מתריעים בפני המשרד כי זו בעצם חובתו ולא חובתם.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות