גייטס כבר תרם, ואנחנו?

בתחום בו עשה ביל גייטס את כספו, יש לנו הרבה במה להתגאות. בתחום בו הוציא חלק ניכר ממנו, יש לנו הרבה פחות. גייטס, שבא לביקור קצר בישראל, הוא כבר לא רק חנון-על שמייצג יותר מכל את עידן הידע. בזכות תרומתו המשמעותית לשיפור החיים במדינות העניות ביותר, הוא היה למייצג נאמן של התודעה הגלובלית החדשה, לפיה אין יותר מקום לגישת ה"עניי עירך קודמים". בעולם החדש, "עניי עירך" הם עניי העולם כולו.

בספרו האחרון "קץ העוני - אפשרויות כלכליות לזמננו", מעלה הכלכלן היהודי ג'ף סאקס - הדמות המובילה כיום בעולם בתחום פיתוח כלכלי גלובלי - את האפשרות המרתקת, שבידי האנושות יש היום המשאבים, היכולת והטכנולוגיה לבער את העוני הקשה. כשם שהדורות הקודמים הביאו לביטול העבדות, לקץ הקולוניאליזם ולמיגור מחלות כמו פוליו, בידנו האפשרות להיות הדור שיבער את העוני הקיצוני מן העולם, עוני ממנו סובלים כמיליארד אנשים בכדור הארץ, בעיקר באפריקה ובאסיה.

זוהי אפשרות בלבד; מימושה תלוי ברצון האנושי. ולישראל יש הזדמנות לשחק תפקיד חשוב במימוש האפשרות הנדירה הזו. המדינה אומנם הוקמה על בסיס הרצון להקים בית לאומי לעם היהודי, אבל גם עם שאיפות נאצלות לבנות חברת מופת תורמת בקהילת האומות. להיות אור לגויים. במשך עשרות שנים פעלה ישראל למימוש השאיפה הזו, לעתים בהצלחה גדולה יותר, לעתים פחות. אבל השאיפה הייתה ונשארה חלק חשוב בדי-אן-איי של המדינה.

הניסיון הישראלי ביצירת חקלאות משגשגת בתנאים אקלימיים קשים, בניצול מיטבי של מקורות מים וביצירת מקורות חדשים, במלחמה במלריה, בבניית מערכת רפואה ציבורית מתקדמת ובהקמת תשתיות הוא בעל ערך רב למדינות העניות ביותר בעולם. בשנות השישים תרמה ישראל תרומה נדירה לפיתוח החקלאות והבריאות הציבורית באפריקה. עלינו לשוב לשם ולתרום ל"מהפכה ירוקה" ביבשת השחורה, שתסייע לתושביה העניים להיחלץ ממצוקתם ולקחת חלק בהתפתחות העולמית. עשינו זאת כשהיינו הרבה יותר עניים מכפי שאנחנו היום. אנחנו יכולים לעשות זאת שוב, כשאנו נמצאים במקום מכובד בין ארצות העולם המפותח.

הגיעה העת שנתרגל לכך שאנחנו מדינה עשירה, ונקבל על עצמנו את האחריות הנובעת מן המעמד. יותר מדי זמן אנחנו כלואים במצב ביניים: בפועל - עשירים וחזקים (אף שבמדיניות נכונה מדינית וכלכלית, אנחנו יכולים להיות הרבה יותר), אך בהתנהלות היומיומית - עניים וחלשים, זקוקים לסיוע. התבגרנו, ועם התבגרות צריך לקחת אחריות - אחריות לא רק על עצמנו, אלא גם על המקום שלנו בעולם.

המדינות העשירות של העולם קיבלנו על עצמן שוב ושוב מחויבות להקצות 0.7% מהתל"ג לסיוע חוץ. אומנם רק מדינות ספורות עומדות במחויבות זו, אבל גם אלו שלא מוציאות הרבה יותר באופן יחסי לישראל, שמוציאה לכל היותר אלפית אחוז. ביל גייטס, ששווה כ-50 מיליארד דולר, העביר כמחצית הסכום לקרן פילנטרופית על שמו ושם אשתו, הפועלת למימוש חזונו. מדינת ישראל שווה כ-2,000 מיליארד דולר (לפי מדד "עושר האומות" של הבנק העולמי), אבל מקדישה רק כמה מאות אלפי דולרים לסיוע חוץ (לא כולל עלייה). אילו קיבלה על עצמה את מחויבות הארצות העשירות, הייתה מוציאה מיליארד דולר בשנה לסיוע, לו נזקקות המדינות העניות בתבל.

ישראל והישראלים אוהבים אתגרים גדולים. לבנות מדינה, לקבץ גלויות, להביא חקלאות למדבר, להיות מעצמה טכנולוגית. זהו הנכס הגדול ביותר שלנו - אותו חוסר נוחות שדוחף אותנו הלאה, לאתגר הבא. את הרוח הזו עלינו להזין כל העת. נעשה זאת בכך שלא נחדול מלמצוא לעצמנו אתגרים חדשים. יש לנו עדיין אתגרים מבית, אבל גם יש לנו חלק בכוכב בו אנו חיים. יש לנו היכולת, הידע, וכן - גם המחויבות לסייע לאחרים לעשות את הדרך שעשינו אנו, ממלחמה במלריה להיי-טק בהרצליה.