התיירים חוזרים לגואטמלה

אנטיגואה זקנה. העיר הפרושה בעמק כבר כ-450 שנה היתה אחת מהערים הכי גדולות באמריקה בתקופת הארמדה הספרדית, והיא נהרסה כמעט עד היסוד ברעידת אדמה בסוף המאה ה-18. אפילו משמעות שמה הוא "זקן", אבל העיר חדשה עבור אלפי תיירים שמגיעים אליה מדי יום מכל קצוות העולם.

כמעט עשר שנים לאחר סיום מלחמת האזרחים שנמשכה כ-36 שנים ובמהלכה נהרגו 200 אלף בני אדם, גואטמלה מתחילה להתנער מהדימוי שטוף הדם שלה ולצבור תאוצה כיעד מבוקש בקרב תיירים.

קרוב ל-1.2 מיליון זרים ביקרו בגואטמלה בשנת 2004, מהם כ-300 אלף אמריקנים. השנה מקווים אנשי התיירות להגיע ל-1.4 מיליון תיירים. למרות מגמת

העליה (ב-1996, שנת סיום המלחמה, ביקרו בה 500 אלף תיירים בלבד), גואטמלה עדיין לא משיגה את קוסטה ריקה על 1.7 מיליון התיירים הזרים שביקרו בה ב-2004.   

מעט מקומות מציעים כזה מגוון: עתיקות, יערות גשם, "ראפידים" של מים לבנים, 33 הרי געש, חופי ים, מבנים קולוניאלים ותרבות עכשווית שמושפעת מתרבות המאיה הקדומה. את הפוטנציאל הכביר גילו לאחרונה גם הבמאי פרנסיס פורד קופולה, שהקים אתר נופש יוקרתי בג'ונגל, לא רחוק מעתיקות המאיה בטיקאל, וגם מפיקי סדרת הריאליטי "הישרדות". לפני כחודשיים עלתה לשידור בארצות הברית העונה החדשה של התוכנית, שצולמה בג'ונגל מקומי, לא רחוק מהגבול עם בליז.

ג'ונגל בכבישים

אנטיגואה מציעה יופי קולוניאלי וטבע עוצר נשימה לצלילי מרימבה, שנשמעים ממש מכל מקום בכל שעות היממה. העיר, שנקראה בעבר "סנטיאגו דה לוס קבאלרוס", היתה בירת המדינה עד 1776, אז נמלטה ההנהגה לאחר רעידת אדמה לגואטמלה-סיטי של ימינו. העיר העזובה נותרה כשהיתה.

עשרות כנסיות ושפע של שרידים מתקופת הכיבוש הספרדי מעצבים את הסביבה. תיירים רבים מעדיפים פשוט לשוטט ברחובות האבן ולהציץ לחנויות המציעות אריגים ובגדים בסגנון

המאיה. מבקרים הרפתקנים יותר בוחרים לטפס ל"אגואה וולקנו", הר הגעש שמתנשא מעל העיר. טיול פשוט יותר הוא במעלה הר הגעש המעשן תמיד פאקאיה, במרחק שעת נסיעה מהעיר.

למרות הפופולריות הרבה, העבר האפל של המדינה עדיין מטיל צל. שלטונות ארה"ב מזהירים כדרך קבע מהסכנה שבביקור בגואטמלה. במאי האחרון פורסמה אזהרת מסע המדגישה כי בערים רבות פועלות כנופיות רחוב אלימות ובכבישים המהירים מתרחשים מקרים רבים של שוד מזויין. 

טסים לעולם המאיה

החשש מפשע נראה רחוק מאוד ב"לה לאנצ'ה", כפר הנופש של קופולה שאומר שגואטמלה "שלווה וידידותית". כפר הנופש בן עשרת החדרים נפתח לפני כשנה באגם פטן-איצה, לא רחוק מהעתיקות בנות 2,700 השנה - טיקאל. "חשבתי שהגיוני לחפש שם נכס", מסביר קופולה, "כי טיקאל היא מגנט תיירים. אני אוהב את חיי הפרא העשירים פה", הוא מוסיף, "יש פה להקת קופים שרואים כמעט כל יום ותוכים ענקיים מקננים בעצים".

המקדשים של טיקאל, הארמונות, אולמות הנשף, המרחצאות החמים וכ-3,000 מבנים נוספים הם אתר מעורר יראת כבוד. הג'ונגל שמחפה על הכל

מלמעלה, צפצוף הטוקונים והתוכים, הקופים, ונוכחותם הבלתי נראית של נחשים ויגוארים - הופכים את הביקור במקום למרגש עוד יותר.

ההגעה למקום כרוכה בטיסה בת 50 דקות מגואטמלה-סיטי לעיר פלורס, ששדה התעופה שלה נקרא "עולם המאיה", ומשם נסיעת אוטובוס קצרה. גם טיולים לאתרי עתיקות נוספים במעבה הג'ונגל - אל מיראדור ויאקסהה נעזרים בשדה תעופה זה.

אבל גם בלי להמריא, יש הרבה מה לראות באזור. במרחק 3 שעות נסיעה בכביש המהיר (שני נתיבים) לכיוון צפון מערב נמצאת פאנאחאצ'ל. בעיירת החוף מתארחים מבקרים באגם אטילטאן שחופיו הציוריים מוקפים בהרי געש ובכפרי מאיה. מאות בריטים ואמריקנים החליטו להשאר שם לתמיד.

אנשי התיירות של גואטמלה שמחים להזכיר אתרים נוספים, מבוקשים פחות, כמו אגם איזאבאל, מאגר מים שנשפך לקריביים, או את סמל הצלוב השחור במרכז הדתי אסקוויפולאס, ליד הגבול עם הונדורס ואל סלבדור. "יש משהו בשביל כל אחד", אומר דניאל מוני, מנהל רשות התיירות בגואטמלה. "ולכן צריך לחזור לכן מספר פעמים".