אולי לא ידעתם אבל ליושב הראש החדש של
מפלגת העבודה, עמיר פרץ, יש קווים משותפים דווקא עם ראש הממשלה, אריאל שרון. מלבד העובדה שהשניים כמעט שכנים, גם פרץ היה חקלאי בעברו: במשך כשש שנים הוא גידל ורדים ושום במושב ניר עקיבא.
עמיר פרץ נולד ב-1952 בעיר בוז'אד במרוקו, כשהיה בן ארבע עלתה משפחתו לארץ והתיישבה במעברה בנגב המערבי שלימים הפכה לעיר שדרות. אביו של עמיר, שבמרוקו היה מראשי הקהילה היהודית, יצא לעבוד במפעל בקיבוץ רוחמה וגם אימו יצאה לעבוד ככובסת במכבסה אזורית. עמיר, אגב נקרא בלידתו ארמנד, אחר כך הוסב השם לארמנד – עמירם ולבסוף לעמיר העדכני יותר.
חגיגות הניצחון. "רוצה להיות מנחם בגין של העבודה" צילום: איי.אף.פי
פרץ גילה כבר בגיל הנעורים נטיות פוליטיות - בגיל 14 החלו הוא וחבריו לפרסם עלון מחאה על עוולות חברתיות והעריצו לא אחר מאשר את המהפכן צ'ה גווארה. בגיל 18 התגייס פרץ לצה"ל ולאחר שעבר קורס קצינים שירת כקצין חימוש בחטיבת הצנחנים. ב-1974 נפצע פרץ קשה מאוד במתלה בסיני. את השנתיים הבאות העביר פרץ באשפוז ובתהליך שיקום ארוך. במשך שנה הוא היה מרותק למיטתו, לאחר מכן עבר לכיסא גלגלים ובסופו של דבר, בניגוד להערכת רופאיו, שב ללכת.
כשהשתחרר מבית החולים, עדיין על כיסא גלגלים, החליט פרץ להגשים חלום והקים משק במושב ניר עקיבא, לא רחוק מבית ילדותו בשדרות. פרץ גידל ירקות ופרחים והתמחה כאמור בורדים ושום. באותה תקופה הכיר את אשתו כיום, אחלמה בזכות חבר ילדות שלו שפגש אותה בלימודים ושידך ביניהם. בתקופת מגוריו במושב הוא נישא לה והשניים הביאו שני ילדים – אוהד (26) ושני ( 23), לאחר שעברו לשדרות נולדו להם שני ילדים נוספים - יפתח (17) ומתן (15). בתו שני לומדת כיום בלונדון והגיעה לביקור בארץ לרגל הפריימריז.
ב-1983 החל פרץ את דרכו בחיים הפוליטיים דווקא בלחץ חברי ילדותו משדרות. כמה מחבריו הגיעו למושב וביקשו שיובילם במירוץ למהפך פוליטי במועצת העיר. אז החליט עמיר את ההחלטה ששינתה את מסלול חייו והתחיל את מערכת היחסים ההפכפכה שלו עם מפלגת העבודה. בגיל 30 הוא רץ לראשות מועצת שדרות מטעם מפלגת העבודה וניצח. הוא כיהן בתפקיד במשך חמש שנים. את דרכו במפלגת העבודה החל פרץ יחד עם חברי "השמינייה" הצעירה המפורסמת, שכללה בין היתר את נאווף מסאלחה, חגי מרום, אברהם בורג, חיים רמון, ויוסי ביילין. ב-1988 נבחר לכנסת מטעם המפלגה, מאז ועד היום הוא מכהן כחבר כנסת.
בעקבות חילוקי דעות במפלגת העבודה על מקומה של ההסתדרות בחברה הקים פרץ יחד עם חיים רמון את סיעת "חיים חדשים בהסתדרות". ב-1994 נבחר רמון לראשות ההסתדרות ופרץ ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי. ב-1995 ירש פרץ את רמון בתפקיד. כעבור שלוש שנים נבחר פרץ שוב לתפקיד, בו הוא מכהן עד היום, בבחירות אישיות ברוב גדול. הוא הביס את מקסים לוי וניצח אותו אפילו בלוד ובית שאן, שנחשבו למעוזיו. פרץ הפך למנהיג עובדים נחוש שהוביל שביתות ומאבקים רבים. היו גם מי שאמרו שהוא מנצל באופן מוגזם את זכות ההשבתה עד כדי פגיעה בתעשייה.
על רקע קרע מול יו"ר העבודה דאז, אהוד ברק, הקים פרץ לקראת הבחירות לכנסת ה-15 את מפלגת "עם אחד" שזכתה בשני מנדטים. בבחירות לכנסת ה-16 זכתה מפלגתו בשלושה מנדטים. במהלך שנת 2004 החלו מגעים לאיחוד בין "עם אחד" למפלגת העבודה.
אם תיזכרו, דווקא שמעון פרס היה זה שהוביל את המהלך לאיחוד עם מפלגת העבודה ולחץ על גורמים שונים בתנועה כדי לאשר את המהלך. לא פעם אמר פרץ כי הוא רוצה להיות "מנחם בגין של מפלגת העבודה", האם יעשה צעד ראשון בכיוון וייבחר לראשות הממשלה? – ימים יגידו.
