אויבים ואוהבים באדמת ירושלים

אחריות מוסרית

אבל יום זיכרון זקוק לבתי עלמין, וקבורה של חללי מלחמות הוא דבר יחסית חדש. החדרת ההבנה כי יש צורך בהיערכות מתאימה לקבורת החללים נזקפת לזכותו של פביאן וייר (Fabian Ware), פעיל בצלב האדום הבריטי. וייר הסתובב ברחבי צרפת בראש יחידה ניידת של הצלב האדום. כשנוכח לדעת שאין רישום מסודר של החיילים הנופלים העלה לראשונה את הרעיון להקים גוף כזה. כך הוקמה "הוועדה לרישום קברים", שלימים הפכה ל"ועדה האימפריאלית לבתי עלמין צבאיים". הוועדה הייתה אחראית על הקמת בתי קברות צבאיים לחללי בריטניה וחבר העמים הבריטי ב-‏140 מדינות. הבריטים החליטו לקבור את חללי האימפריה במקום נפילתם. מאחר שמספר החללים של צבאות האימפריה עמד על כ-‏1.1 מיליון, לא יכלו הבריטים לעמוד בהוצאות של הבאת כל החללים הביתה.

הוועדה הייתה נחושה להנציח כראוי את זכר הנופלים ועד מהרה יצרה קשרים הדוקים עם אמנים, אדריכלים ומשוררים שסייעו לה בעיצוב מתכונת ההנצחה. אחד הבולטים שבהם היה סר רג'ינלד בלומפילד (Sir Reginald Blomfield). אותו בלומפילד היה ה''אשם'' העיקרי בעיצובו של בית העלמין הבריטי בהר הצופים.

וסביבו חומה

אתר בית העלמין נקבע מחוץ לגבול המוניציפאלי של ירושלים הבריטית. מיקומו נבחר משיקולים פרגמטיים כגון ריכוז של קברים ארעיים וקרבה למפקדה, אבל הנוף שנשקף מההר העניק לו ערך מוסף. 

שער הכניסה לאתר הוא מצבת זיכרון ליחידות חיל המשלוח האימפריאלי, שתגיהן מסותתים באבן מצדי השער. מעליו יש כתובת הקדשה באנגלית, עברית וערבית. מול השער עומדת מצבת זיכרון לחללים

האוסטרליים שנפלו בקרבות על ארץ ישראל. בשדרה המרכזית ניצבים ''צלב ההקרבה'' ו''אבן הזיכרון'', שני מונומנטים סמליים הקבועים בכל בתי העלמין הצבאיים הבריטיים. צלב ההקרבה מורכב מ''חרב שלופה הנחה בחיקו של הצלב'', על פי ביטוי של רודיארד קיפלינג, שהיה אב שכול וחבר בוועדה האימפריאלית. גם על אבן הזכרון, המעוצבת כמזבח, מופיעה כתובת שהוא ניסח: ''שמם יכון לעד''.

הציר המרכזי של בית העלמין פונה לעיר העתיקה ולמקומות הקדושים ולאורכו נמצאות מרפסת תצפית עגולה, הקפלה לזכר 3,366 החיילים שמקום קבורתם לא נודע ואבן הזיכרון. ציר הרוחב חוצה את ציר האורך באופן שיוצר צלב, ובנקודת הצטלבות השבילים ניצב צלב ההקרבה. בית העלמין מוקף חומה, מחשש לוונדליזם דתי.

על כל אלה משקיף ג'ורג' הקדוש, פטרונה של אנגליה. כשג'ורג' בסביבה יש תמיד ניחוח של ריבונות בריטית, וזה מעניין, משום שג'ורג' הוא פטרונה של אנגליה. אין כאן זכר לאנדרו הקדוש, פטרונה של סקוטלנד; לדייוויד הקדוש, פטרון ויילס; או לפטריק הקדוש, פטרונם של האירים. 

שותפות אחרונה

אחד הדברים היפים בבית העלמין הזה הוא בחירת פרנסיו לקבור בו במשותף בעל ברית ואויב. בקצה הדרום-מערבי אפשר לראות כמה מצבות שצורתן שונה מעט. שני תריסרים מהן נושאם את הקצה בעל הקשת המתונה שמאפיינת את מרבית אבני המצבה במקום, אבל אותם שני תריסרים

אינם מעוטרים בצלבים אלא במגיני דוד. לא הרחק מהם, במורד הגבעה, ניצבת שורה שקצות אבניה מחודדות או גליות. מתחת למחודדות קבורים חיילים גרמניים; מתחת לגליות – טורקיים.

בדיעבד, אני אומר לעצמי, השותפות האחרונה הזו עלתה יפה. היום באים נציגי כל המדינות האלה לשאת תפילה משותפת לזכר הנספים בתקווה שלעולם לא תשוב עוד מלחמה שכזו. ולא זו בלבד, אלא שכולן שותפות לבנייתה של אירופה חדשה, כזו שהתלות ההדדית בין מדינותיה בתחומי הכלכלה והמשפט אמורה למנוע בעתיד מלחמות מן הסוג שפעמיים הפכו אותה למרכזן של שואות בינלאומיות. קשה לי לחשוב על בית עלמין צבאי במדינת ישראל בו טמונים לא רק חיילינו אלא גם חיילי האויב.

אני חוזר לקפלה. לאחר הטקס ננעלו שעריה, אבל אני זוכר את ציורי הקיר שלה ואת מדף השיש שעליו ספר הזיכרון. וגם את ספר בית העלמין, שבו רשימת כל החללים הטמונים בו. עד היום, מסתבר, מגיעים לכאן לעתים צאצאים של הלוחמים שנפלו באותה מלחמה כדי לחלוק להם כבוד. 

צלם של אחד העיתונים הגדולים מסתובב ליד אבן הזיכרון. הוא שואל אותי אם אני יודע מה קורה כאן. שלחו אותו מהמערכת ולא טרחו לספר לו מעבר לכך ש''יש שם איזה טקס זיכרון, משהו עם האנגלים, תברר בעצמך''. ככה נראית המורשת שלנו כשמעצבי דעת הקהל המרכזיים בה יודעים עליה כל כך מעט. וכן, למרות שזוהי מורשת שספוגה בדמם של חיילים זרים, היא גם המורשת שלנו. בין כל כובשי הארץ, בריטניה היא המדינה ששר החוץ שלה התחייב בפנינו על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מי שסבור (ולצערי יש כמה כאלה) שההיסטוריה אינה מתחילה ומסתיימת רק במה שעמישראל אומר, מאמין, חושב, מחליט ועושה יכול למצוא בכך לא מעט עניין.

• אורי קציר הוא עורך האתר "אפלטון" בו פורסמה הגירסה המלאה של המאמר.