"אבי היה 'בן אדם' אכזרי מאוד"
כילד אבא שלי גדל בבית לא יציב. כשאימי נישאה לו הוא היה בהתחלה מקסים, מחזר ומתחשב. אבל מייד אחרי שהיא ילדה את אחי הבכור הוא התחיל להיות אלים כלפיה, משום שחש כי היא נותנת את תשומת הלב לתינוק שנולד ולא מקדישה לו מספיק תשומת לב כמו קודם. הוריי הביאו חמישה ילדים בסך הכל. אנשים יגידו, למה היא המשיכה להביא עימו עוד ילדים? התשובה היא שזה מה שקורה כשאין מי שייתן לך גב, משפחה שתגן עלייך. אחיה של אימי פחדו, בלשון המעטה, מאבי, ולכן לא התערבו על-מנת לעצור אותו מהאלימות שנהג כלפיה.
גם אנו, הילדים, סבלנו קשות מנחת זרועו, במיוחד אחי הבכור ואני. אחי היה ממש שק האגרוף של אבי, וגם אני ספגתי ממנו מכות איומות. כשהייתי בגיל ההתבגרות והתחלתי לצאת לבלות כמו כל בני גילי, הוא היה מחכה שאחזור מהבילוי ואז מפליא בי מכותיו. הוא היה 'בן אדם' אכזרי מאוד.
כשגדלנו אחיי ואני החלטנו שדי, נמאס לנו מהחיים האלו, וברחנו עם אימנו מהבית. הוא לא מצא אותנו במשך שנה. שני אחיי הגדולים היו כבר אחרי צבא ויצאו לעבוד על מנת לפרנס את המשפחה. גם כילדים סבלנו וגם כבוגרים, אשר במקום לצאת לטיול אחרי הצבא נאלצים לעבוד על-מנת לקיים שש נפשות במקום שאבי המשפחה, שאחריות זו מוטלת עליו, יעשה זאת.
אמי פתחה בהליכי גירושין ואנו תמכנו בה בכך. היום הוריי גרושים כבר כמה שנים, אך הליך הגירושים עצמו לקח גם הוא כמה שנים. היום אימי חיה לבד, כולנו גדלנו ונשואים באושר ויש לנו חיים טובים עם בעלים ונשים מקסימים ותומכים, אשר ליוו אותנו לכל אורך הדרך ותמכו ועזרו לאימנו כבר מאז היינו חברים. על זה צריך לומר תודה לאלוהים. ותודה גדולה עוד יותר על כך שהיום אני, אחיי ואמי עדיין חיים, כי כל השנים אבי היה מאיים גם על אמי וגם עלינו שיהרוג אותנו.
האמת, עד היום אנחנו עדיין סובלים מבעיות פסיכולוגיות שצצות מידי פעם בגלל האלימות וההתעללות שחווינו. אני לא מאחלת לאף ילד שיגדל באווירה מזוויעה שכזו. מלבד זאת אימי סתם בזבזה על אבי את שנותיה היפות ביותר, וחבל, כי היא הייתה יכולה להיות עם מישהו טוב יותר.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
