"האם לא סבלנו מספיק כל שנות נישואיי?!"
פחדתי שלא יאמינו לי, פחדתי שלא יקבלו אותי... אוי, כמה צדקתי. הוא בא ממשפחה רבנית מכובדת ואני אישה פשוטה... כן, אני אישה חרדית, אישה שבעלה התעלל בה מינית ונפשית במשך שנות נישואינו הארוכות, אשר לאחר ניסיונו האחרון, בו הוא ניסה לרצוח אותי, נמצא הוא בכלא... עדיין במעצר עד תום ההליכים.
נאלצתי לעזוב את עיר מגוריי עם ילדיי הקטנים, לאחר שהציבור החרדי בשכונת מגורינו לא קיבל את העובדה שהוא, בן של רב חשוב, יושב בכלא... הסיוטים המלווים אותי בלילה, מלווים אותי ביום. כשעברנו למקום מגורינו החדש, אני וילדיי, קיוויתי שלא יגלו מי אנחנו. לא יצרתי קשרים עם שכנים, לא כלום.
אך לאחר שהגעתי למצב של פת לחם ממש, והלכתי לבקש עזרה מעמותה בעיר מגוריי, המצב נהייה נורא... במקום להושיט לי יד לעזרה - ההיפך הוא שקרה. האם אצטרך לעבור שוב דירה עם ילדיי?! האם לא סבלנו מספיק כל שנות נישואיי?! למה?! למה?!
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
