טכנולוגיות צבאיות: תקשורת, צניחה והגנה
מערכת דואר אלקטרונית מוצפנת בצה"ל, חיישנים לזיהוי חומרי לחימה מסוכנים בשטח, צניחה מדויקת יותר, ומיגון משוכלל שיגן על החיילים. כתבה שניה בסדרה
במהלך תקופת ההתנתקות הפעיל צה"ל, לראשונה, מערכת דואר אלקטרוני מוצפנת שאפשרה לחיילים ולקצינים בשטח לשמור על קשר רציף גם באזורים בהם לא הייתה גישה לאינטרנט. את המערכת הפעיל צה"ל על הרשת "ורד הרים" – מערכת תקשורת בתדר סלולרי מוצפן, שהפכה למבצעית ביולי 2004, וכעת נמצאת בשלבי הטמעה סופיים. חיילי היחידה לתקשוב וטכנולוגיית מידע, לוט"ם, הטמיעו את הדור השני של ורד הרים, המיועד למפקדים בשטח ולדרג הפיקודי הבכיר. את המכשירים הישנים והכבדים החליפו טלפונים קטנים וקלילים, שנראים בדיוק כמו טלפונים סלולריים רגילים.
בחוזה לפיתוח הטלפונים ברשת "ורד הרים" זכתה חברת התקשורת "מוטורולה" כבר בשנת 2000, כאשר צה"ל הפך לאחד מהצבאות הראשונים בעולם שעשה שימוש ברשת תקשורת משוכללת מסוג זה. הכוונה היא לאפשר למפקדים ולחיילים בשטח העברה מאובטחת של נתונים ושיחות מאובטחות. המערכת גם מקטינה את הצורך להשתמש ברשתות תקשורת אחרות, מה שמוזיל את העלויות הדרושות לתפעול הרשתות והמכשירים הסלולריים, ומאפשר שורה של יישומים על רשת אחת.
כיום, כוללת המערכת אתרי תקשורת ושידור ניידים ונייחים גם יחד, וכמה אלפי מכשירים כבר פועלים בהצלחה במסגרתה מזה חודשים. היא מאפשרת לדרג הפיקודי הלוחם לשמור על קשר בשטח וכן לקיים שיחות פרטיות ושיחות ועידה בין גורמים שונים בטכנולוגיית VoIP – Voice Over IP. חשוב לציין כי בניגוד לתוכניות הקודמות, בצה"ל הוחלט שלא להחליף את כל מערכות התקשורת המשמשות כיום, לרבות מערכות השידור הישנות והטובות (מ.ק. לסוגיו), אלא להמתין בהדרגה ולבדוק כיצד מתפקדת הרשת במצבי עומס הולכים וגדלים.
בעוד שמכשירי הדור הראשון של ורד הרים נראים גדולים ומגושמים, מכשירי הדור השני שנכנסים לשימוש שוטף ותדיר הם קטנים ויעילים. הקצינים שנושאים אותם יוכלו להיפרד ממכשירי ה-VPN הצבאיים הניתנים להם, ולהחזיק רק את מכשירי הטלפון הסלולאריים הפרטיים שברשותם. הם מאפשרים מספר רחב של שימושים, על פני אותה הרשת, אך זו איננה מחוברת לרשת האזרחית ולכן חסינה לציתותים ופריצה.
צה"ל רכש ושדרג אלפי מכשירי iDEN i730 של מוטורולה והוא מחלק אותם לקצינים מדרגת מפקדי פלוגה ומעלה, במה שהפך כבר מזמן לסמל סטטוס ויוקרה פיקודית. המכשירים מסוגלים לתקשורת נתונים מהירה, ולטכנולוגית ה-iDEN יתרונות נוספים רבים, כמו השימוש בתכונת "ווקי-טוקי", היעילה במיוחד למפקדים בשדה הקרב. המכשירים הפועלים בטכנולוגיה זו מצוידים בדרך כלל בזיכרון רב, וניתן לחבר אליהם עזרים חיצוניים רבים, שחלקם יצורפו לערכות שיימסרו למפקדים.
שייפתח עלי, שייפתח
טכנולוגיית ה-GPS, ניווט לווייני, נפוצה מאוד בשימוש גם בכלי רכב פרטיים. אך בעוד שרובנו נעזרים בה כדי שלא לשוטט שעות ברחובות וכדי למנוע מצוד אחר עוברי אורח תמימים שיסבירו לנו איך להגיע לרחוב רוטשילד בתל-אביב, בצבא ארצות-הברית מצאו שימוש יישומי מעניין ומקורי במיוחד.
בעיית האיכון של צנחנים ליעדם מוכרת וידועה במשך שנים. צניחה בתנאי מזג אוויר בעייתיים או בשטחים גיאוגרפיים לא מוכרים עשויה להסתיים באסון, ודיוק בהגעה לנקודת המטרה חשוב לביצוען של מטרות ומשימות צבאיות רבות. חברת EADS האמריקנית הציגה מערכת משוכללת לניווט מצנחים באמצעות GPS.
המערכת, Parafinder, תיכנס לשימוש בצבא הגרמני בעוד כשנה, וגם אוסטריה ואוסטרליה בוחנות את הפיתוח בסקרנות רבה. הצבא האמריקני לא הודיע רשמית כי הוא עושה שימוש בפיתוח, אך נראה כי היא כבר נמצאת בשימוש מבצעי בחלק מהיחידות המיוחדות של הצבא האמריקני.
פארה-פיינדר משתמשת בניווט לווייני, במערכת בקרה ידנית על הצניחה ובתצוגה מיוחדת המגבירה את רמת הדיוק של הצניחה, וכן במד גובה עם מערכת מתוכננת מראש. בחלק מהדגמים משולב גם מנגנון של "צנחן אוטומטי" משוכלל. המערכת מאפשרת הצנחה של חיילים בודדים, אך מיועדת, בראש ובראשונה, להצנחת ציוד וכלי רכב כבדים במיוחד. אחד הדגמים המרשימים מיועד לרכבים במשקל של שישה טון, והוא מאפשר נחיתה רכה על הקרקע. המערכת תואמת את שתי רשתות הניווט הלווייני – ה-GPS האמריקני וה"גלילאו" האירופי.
בצבא האמריקני שוקדים במקביל על פיתוחה של מערכת צניחה משוכללת, המיועדת לצנחנים בודדים ומשמשת לניווט מדויק יותר. המערכת נמצאת כיום בשלבי בחינה מתקדמים, ולפי ההערכות היא תשולב בשימוש מבצעי בעוד מספר חודשים. המערכת כוללת צג מיוחד המשדר מידע החשוב לצנחן בזמן אמת – גובה, רוח, מצב הקרקע, וכן מידע על הציוד שהוא נושא איתו, צנחנים אחרים ששותפים במשימה ועוד. המטרה הראשונית הייתה להשיג דיוק של 20-30 מטרים בצניחה, אולם נראה כי בדגמים האחרונים שפותחו יהיה טווח השגיאה קטן עוד יותר – רמת דיוק מרשימה בכל הקשור לצניחה מגובה של 35 אלף רגל ומעלה.
מריחים את החל"כ באוויר
תגי RFID המשמשים כ"חיישני" שטח (סנסורים), מסוגלים למדוד מצבים פיזיקליים ולהמיר אותם למידע מספרי המוזרם, בזמן אמת, למחשבי החיילים והמפקדים בשטח ובמפקדה. מדובר במעין סוכני מידע, המפוזרים בזירת הקרב, ומקיימים תקשורת אלחוטית עם מרכזי ממסר שונים ומדווחים להם על הנעשה בשטח.
כך לדוגמה, יכולים חיישנים אלה, הנחשבים לזולים ביותר, לנטר שטח גדול למדי ביעילות רבה. החיישנים מסוגלים לקלוט תנודות המדווחות על תנועת כוחות, לזהות חומרי לחימה כימיים או ביולוגיים המפוזרים בשטח, ואפילו לחוש בחום של חיילי האויב המקימים מחנה ארעי במקום. החיישנים מצוידים במספר גלאים כימיים וביוכימיים, לפי התפקוד הנדרש, והם מסוגלים לתקשר ביניהם במה שמכונה "רשת חיישנים" – Sensor Mesh, הנוצרת אד-הוק לפי הצרכים האסטרטגיים והטקטיים במקום הפעילות.
את התגים זורעים מטוסים או כלי טיס שונים, והם יודעים לתקשר בינם לבין עצמם, ולהעביר מידע מורכב למפקדה. תמהיל נכון של חישני RFID מסוגים שונים, מאפשר ליצור תמונה מודיעינית וטקטית מדויקת של הנעשה בשטח, הכוללת פרמטרים פיזיים של תנאי מזג-אוויר (לחות, רוחות, קרינה), וכן פרמטרים אחרים כמו מספר כלי הרכב שבשטח, מספר החיילים ואפילו מידע על תנועת הכוחות וסוגם.
תגי ה-RFID הם למעשה מערכות מידע היקפיות המסוגלות לתקשר עם מערך המודיעין, ולספק מידע מהנעשה בזירת הלחימה. ניתן לפזר אותם באמצעות מזל"טים, מטוסים זעירים ללא טייס, או מל"טים – מטוסים ללא טייס, כך שניתן להשתמש בהם גם בזירות הנמצאות בשטח האויב מבלי לחשוף כוחות לסכנת פגיעה. מאחר ורובם משתמשים בטכנולוגיות כימיות פשוטות למדי לאיתור וזיהוי תנאי הסביבה, ולתקשורת נתונים בסיסית, מחירם זול ביותר והם מהווים חלופה כדאית, כמעט מכל הבחינות, למערכי מודיעין אחרים.
מיגון יעיל יותר
אחת הדרכים המרכזיות לפגוע בפעילות צבאית היא באמצעות פגיעה טקטית, נקודתית או נרחבת, בכוחות ובכלי הרכב הנמצאים בתנועה. פיצוץ משאיות הובלה המכילות חומרי נפץ, או אפילו מזון וציוד נוסף, יכול לגרום לנזקים חמורים מאוד ברכוש ובנפש. במהלך הלחימה במלחמת המפרץ הראשונה והשנייה פגע הצבא העיראקי רבות בכלי רכב ובשיירות של צבא הפדרציה וארצות-הברית בראשה. אז הוחלט להתמקד בפיתוח אמצעי מיגון חדשים ומשוכללים, שיגנו על כלי הרכב, כמו גם חיילים בודדים ומבנים נוספים, בצורה טובה יותר.
מיגון יעיל פירושו מיגון העמיד בפני נזקי שריפה, הדף עצום וירי. המחיר הוא בדרך כלל משקל רב, משום שרוב חומרי המיגון הם חומרים כבדים, כמו סגסוגות המורכבות ממתכות שונות, מבני פלדה ועופרת, מתקני בטון ועוד. אך פתרון יצירתי הגיע דווקא מתחום ייצור הפלסטיק, שם נמצאו פולימרים קלים, זולים – אך חזקים כמו פלדה.
באמצעות תהליכים כימיים ופיזיקליים שונים, ניתן לשלוט בתכונות החומר הפלסטי הנוצר בפּוֹלִימֶרִיזַצְיָה (פילמור). כפי שניתן לקבל סיבי ניילון, גומי או פלסטיק קשיח, ניתן לקבל גם חומר דמוי פלדה, קל כמו פלסטיק, וזול כמו ניילון פשוט. המשמעויות, עבור צבא ארצות הברית, הן מרחיקות לכת. באמצעות ריסוס הפולימר המותז על כלי רכב, ניתן להשיג שכבת מיגון המאפשרת הגנה מפני קליעים, פצצות הדף, טמפרטורות גבוהות ובעירה.
כך למשל ריססו אנשי המרינס את כלי הרכב שברשותם, ובעיקר את החלק התחתי של הרכב – הרגיש במיוחד למוקשים ופצצות מגע. הרכבים שמוגנו בחומר הציפוי המיוחד שרדו פיצוצים עזים, והניסוי המצליח הראה הצלחה של 100% בהגנה על יושבי הרכב מפני פיצוץ ורסיסים. גם תהליך הריסוס הוא פשוט ביותר, אותו ניתן לבצע בכל סדנה לתיקון כלי הרכב. כל שצריך לעשות הוא להכניס את הרכב למעין מסוע מיוחד, המרסס אותו בחומר המגן, להמתין מספר שעות לייבוש, לבצע את התהליך שוב בשכבת מיגון נוספת ואז הרכב ממוגן וחסין בפני פגיעות.
בניסוי נוסף ציפו אנשי חיל האוויר האמריקני קרוון בחומר המגן, ולאחר מכן הטיל פצצה של חצי טון ליד הקרון הממוגן, כשלצידו קרון זהה שלא עבר מיגון. הקרון הלא ממוגן, כצפוי, נהרס לחלוטין ונותרו ממנו רק רסיסים. הקרון המוגן, לעומת זאת, ספג פגיעה קלה בצורתו, אך הוא נותר שלם ולא נגרם שום נזק למה שהיה בתוכו.
בעקבות ההצלחה, גם הצי האמריקני החליט להשתמש בציפוי הפולימרי, הפעם לצורך מיגון של ספינות וכלי שיט ימיים. כך, מקווים בחיל הים, ספינות שייפגעו על-ידי טילים, פצצות מעמקים, מוקשי ים או פעולות חבלניות כאלה ואחרות, יוכלו לעמוד בפיצוץ ולא יטבעו.
לפנייה לכתב/ת 
